להרגיש מה זה התאהבות ותשוקה

התאהבתי פעם באמנית מפריז, שהייתה יפה ושרוטה בדיוק לטעמי. בילינו לילה בלתי נשכח בחדר מלון אפלולי, אבל היא הותירה אותי מוכה, חבוט ומרוט. היה לה תפקיד חשוב בחיי

19/02/2014
גילי קצנלנבוגן קבלו עדכונים מגילי
  • RSS
» יפה ושרוטה כמו שאני אוהב, עם כל המארז האמנותי

לא זוכר את עצמי נתקל כל כך הרבה פעמים בשבוע בחיפוש התהומי הזה של כולם אחר האהבה. כל אחד רואה אותה אחרת ומרגיש אותה באופן קצת שונה. יש כאלה שרוצים שיאהבו אותם בשקט, אחרים ברעש וצילצולים, או רודפים אחרי המתח שיש באהבה סודית. אני, למשל, לא חייב שכולם ידעו מסביב שאני אוהב, מספיק לי לדעת שמי שאני אוהב ממש ירגיש את זה במנות גדושות, אם זה חבר, הילדים או בת הזוג.

פרפרים וציפורים וכינורות

היו לי בחיים כמה התאהבויות מאד גדולות, ואני רוצה לספר לכן (ולכם) על אחת שהייתה לפני כמעט שבע שנים. זו הייתה התאהבות וירטואלית כזו, שזה בכלל אוי יו יו יוסטון-ווי-האב-אה-פרובלם, עם אמנית מדהימה בעיר עוד יותר מדהימה שקוראים לה פריז. הייתי אז במערכת יחסים סתמית ודי מגעילה, עם מישהי שלא חייתי איתה בשלום ובהשלמה עצמית אף פעם, ומתוך זה היא הופיעה לי, ככה פתאום, כמו מלאך מהשמיים. יפה ושרוטה כמו שאני אוהב, עם כל המארז האמנותי הזה סביבה. התאים לי כמו שקשוקה טובה בבוקר יום שישי חורפי וקריר אצל בינו ביפו. אמנם עם החברה שהייתה לי אז זה כבר היה ממש פרפורי הסוף, סוג של טייס אוטומטי בטיסה ישירה ומתמשכת בלי קפיצות וטלטולים, בכל זאת החלטנו לארגן לנו טיול להודו מסוג הטיולים של מוש בן ארי- רוחני בומבאמלי כזה של יחסינו לאן….? ויחסינו, הרי, כבר היו מבחינתי ממש בפח הזבל. אבל הרי לא הייתי חכם אז כמו היום. הו אז, אותה אמנית, שביקרה אצלנו במשרד ככה במקרה, פגשה אותי ממש בקטנה והחלפנו מיילים, ומשם זה כבר התנהל מעצמו. והיא הייתה מפריז, זה בכלל עשה לי פרפרים וציפורים וכינורות. התכתבנו והתאהבנו- אני במילים והיא בעיקר בתמונות שלה, שאמרו הכל. וכל כך התאהבתי, מבלי לדעת כמעט איך נשמע קולה, אבל הלכנו על זה. עד הסוף. מבחינתי, פנטזיה זו דרך הקיצור לגן עדן. יש לה כוח משכר ויכולת להפיל ממשלות, לפרק משפחות ולחדור קירות. ואצל אחד כמוני, שהדמיון שלו מתערבב עם המציאות כל הזמן, זה קטלני. לפחות בשלב ההוא של החיים. לא ראיתי אף אחד ממטר, והיא ידעה לתת לי את כל הכלים לכל התרחישים במינון הכי מושלם, לא יותר מדי ולא פחות מדי.

כנראה שככה מרגיש אושר

באמצע הטיול בהודו, עם ההיא שכבר הייתה בגדר חושה מפורקת עם זבובים בסיני, קיבלתי החלטה (או כפי שאומרים בהודו-הארה): לעזוב הכל ולטוס לפריז. האמנית רק הקלה עליי כששלחה לי תמונה אחרונה של כפות ידיה פרושות לרווחה. הכנתי את עצמי לשיחה לא פשוטה, ואחרי שהתייעצתי עם איזה הודי- שהיה לי נוח להחליט שהוא גורו, כי הוא עשה לי כל הזמן ככה כן של הודים עם הראש,שזה בעצם "יאללה בסדר" שלנו, הודעתי לחושה המתפרקת, יומיים לפני יום הכיפורים שאני עוזב. מרוב שוק היא נכנסה לויפסאנה של יומיים ואיבדה את התאבון שלה. חזרנו לארץ, עליתי על טיסה ומאז לא ראיתיה. הודעתי לאמנית שתזמין לי מלון קרוב לביתה, חשבנו שזה יהיה נכון כשלב ביניים. בתוך המטוס, בטיסת לילה במחלקת עסקים שהצלחתי לשדרג בפוקס, ישבתי במושב המרווח בידיים שלובות נינוחות מאחורי העורף, העיניים פתוחות לרווחה ואני בוהה, קורן, מתרגש ומבין שאם יש רגע של אושר- כנראה זה הרגע. נחתתי בפריז וטילפנתי לאמנית. שנינו ממש התרגשנו ואז, בעוד יציאה קריאטבית שלה, החלטנו שכשנתראה לראשונה נעשה זאת בחשיכה מוחלטת, בתריסים מוגפים, ונראה אחד את השני רק עם עלות השחר.

כשהפנטזיה פוגשת את הדמיון

במלון התקלחתי טוב טוב, הורדתי את כל הטיסה מעליי ונשכבתי על המיטה. טלפנתי אליה ואמרתי "בואי". "תשאיר חריץ בדלת וחכה לי בתוך החדר" אמרה. צייתתי כמו שאייכמן ציית להיטלר בזמנו, תפסתי תנוחה על המיטה, זרקתי על עצמי איזה טרנינג וטי שירט לבנה וחיכיתי. תוך עשר דקות היא הגיעה. בום בום הלב שלי פועם. היא נכנסה לחדר ואני מבחין רק בצללית שחורה- סילואטה של גוף מדהים וגבוה, חצאית קצת מעבר לברכיים, רגליים דקות וכל כך ארוכות… מחזיקה תיק ביד אחת ובקבוק ביד השנייה. טראח, הדלת נטרקת וחושך מוחלט. "אימא’לה, לא רוצה חושך", יצא לי מן מלמול קטן כזה, אבל היא לא שמעה. בשלב הזה הרוק שלי בפה נהפך לריר. ובעודי מרייר, אמרתי בקול באס, שקצת נשבר לי לקראת סוף המילה, "היי פרינסס...". היא ענתה במבטא שרמנטי: "היי מאי לאב", ואני נמסתי כמו חלב של נר ריחני לתוך השלב שבו הפנטזיה פוגשת את הדמיון. היא התיישבה על המיטה ורק כפות הידיים שלנו אחזו ברטט קל זו בזו. "הבאתי לנו בקבוק יין מדהים", אמרה, "ונר ריחני שיהיה לאחר כך". לך תמצא עכשיו פותחן ליין וכוסות בחדר זר, חשוך ואטום. בשלב הזה הרגשתי קצת כמו וודי אלן…זחלתי באפילה אל מה שהיה נראה לי המיני בר, שרק אחר כך התברר שזה היה הארון מתחת לכיור בשירותים, אבל מצאנו בסוף את הפותחן. ישבנו על המיטה, שתינו ישר מהבקבוק, דיברנו והתלטפנו וזו הייתה אהבה מבחינתי. אמנם קצת כמו דיאלוג בחשיכה במוזיאון הילדים בחולון, אבל היה נפלא.

בחדר המלון, כמו ג’ון ויוקו

קיימנו מצוות בחשיכה המלאה, וזה היה מדהים. הרבה מצוות קיימנו. אגב, ממליץ לנסות מדי פעם לעשות סקס בחשיכה מוחלטת, זה מחדד את כל החושים האחרים וזה מרגיש יופי, במינון המתבקש. חיכינו לזריחה והיא הגיעה. וכשאלומת האור הראשונה חדרה את חריצי התריסים לחדר, היא ישנה לידי ,יפה ומדהימה מתמיד, פני מלאך לבנים ועדינים, שלגיה אמיתית מחובקת אתי ואני בוהה בה בשנתה, מלטף אותה ומאוהב. יומיים תמימים לא יצאנו מחדר המלון, ממש כמו ג’ון ויוקו, ואז עברנו אליה. את הפרטים לגבי איך העניין הסתיים אני שומר לעצמי, אבל בשורה התחתונה חזרתי הביתה אחרי חמישה ימים מוכה, חבוט ומרוט, כמו איזו כוסית, עם הכנפיים של המטוס בין הרגליים, מבואס מהתחת. רק אחר כך התברר לי שאותה פייה מדהימה עשתה את זה בעבר לעוד כמה גברים, לא פחות מדהימים ממנה, שמדממים עד היום.

"הלו פרינסס..."

שלוש שנים אחר כך צלצל הטלפון שלי. "שלום, זה בקשר למודעה שפרסמת על בית להשכרה" על הקו הייתה מישהי עם קול נורא מוכר. כששאלתי מי היא, היא אמרה לי את שמה וסיפרה לי שהיא אמנית מפריז שהגיעה לגור כאן בארץ עם בעלה הישראלי, והם מחפשים לשכור בית. אמרתי לה "הלו פרינסס…" והיא נשתתקה והבינה מי אני. מכאן כבר אני הובלתי את העניינים והזמנתי אותה ואת בעלה אליי ואל זוגתי, שמכירה את הסיפור מלפנים, מהצדדים ובעיקר מאחור. הם הגיעו. שתינו קפה קר והבטתי בה ישר לתוך העיניים המדהימות שלה. בעלה שאל "מאיפה אתם מכירים בעצם"? זוגתי ואני שתקנו, והיא ענתה מיד: "גילי הוא חבר טוב של אח שלי". חייכתי אליה והיא אפילו לא חייכה. נראה לי שעד היום היא באמת מאמינה לעצמה. זו בעצם היתה הפרידה הסופית שלי ממנה. מאז היא גם נפרדה מבעלה, וחיה היום בספרד עם צייר איטלקי. התפקיד שלה בחיי היה להעיר אותי מהתרדמת ולגרום לי להרגיש, אחרי כל כך הרבה שנים של שבר ושיממון, מה זה בעצם התאהבות ותשוקה. ושלא תבינו אותי לא נכון- אני ממש ממליץ להימנע מלנסות את זה בבית, ובטח לא לזמן את זה על עצמכם. עם זאת כשהתאהבות ודמיון נפגשים, אין מנה אחרונה יותר מתוקה מזו. לחיי האהבות המתוקות של כולנו. מתוך הבלוג של גילי קצנלנבוגן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • ליזי כהן 06/10/2010

    מדהים… מעלה חיוך
    איך אני אומרת שהחיים הם איסוף רגעים של אושר, נראה לי זה אחד מהם לא?!

  • תמונה אישית לילך מרום 09/10/2010

    אוי גילי
    זה משובח
    עשיתי לי חשק לחושך
    להתעוררות

  • נעמי ניר הוברמן 03/01/2011

    פעם לפני שנים חייתי תקופה ארוכה בלונדון,בסופשבוע אחד ברכבת מלונדון לפריז פגשתי מישהו.התאהבנו קשות עד כלות..שבועיים לא יצאנו מהדירה שלו,רק לשניות לקנות בגט טרי בבוקר..בלילה האחרון שלנו ירד שלג עמוק ולבן…

בחזרה למעלה