מנואלה: אווירה של חו"ל

ביקור במסעדת מנואלה שבזכרון יעקב הרגיש לרגע כאילו אנחנו בכפר קטן באיטליה. דמיינתי שנמשיך למלון בוטיק אבל בסוף הדייט אספנו את הבנות מסבא וסבתא וחזרנו הביתה למציאות

01/01/2014
ליאת עיני קבלו עדכונים מליאת
  • RSS

יום שישי בערב, אני והוא הולכים בטיילת היפה. מדי פעם עובר איזה זוג לידנו אבל נראה כאילו היא כולה שלנו. הקור גורם לנו ללכת מחובקים וליהנות מהדקות האלה שלרגע מזכירות את תקופת ההיכרות שלנו כשהתלהבנו מכל מגע, חיוך, סיפור חדש. אבל עכשיו אנחנו זוג ותיק, כזה שיודע שצריך להשקיע בזוגיות אבל לא תמיד מוצא את הזמן או את הכוח כי יש עוד כל כך הרבה מטלות שצריך להספיק. ובתוך תוכנו אנחנו יודעים ומקווים שהכול בסדר אז העניין הזה שנקרא "השקעה בזוגיות" נדחק לסוף הרשימה.

יצאנו לדייט במסעדת מנואלה שבזיכרון-יעקב. אמנם לאנשים שגרים באזור המרכז זה נראה כמו נסיעה לחו"ל אבל שווה לעשות את המאמץ כי זו בדיוק האווירה - חו"ל. נכנסנו למסעדה האיטלקית וכהרגלי בקודש סרקתי את הסביבה. המסעדה שחלקה בתוך מבנה סגור והשאר במרפסת חיצונית עם תנורים שמחממים טוב טוב גם אנשים קפואים כמוני, משרה אווירה נעימה, הרגשה של מסעדה באיזו מושבה באיטליה. לרגע דמיינתי את עצמי מסיימת את הארוחה וחוזרת למלון.

מנואלה. צילום: בועז לביא

מנואלה. צילום: בועז לביא

בוא נחזור למציאות - היחודיות של המסעדה היא בכך שהכול, כולל הפסטות, מכינים במקום ממוצרים שמייבאים מאיטליה. למנה ראשונה החלטתי להזמין מרק עגבניות (34 שקלים) והאנין טעם מבין שנינו הזמין קרוסטיני כבדים ורוטב פירות יער ובצל בבלסמי (34 שקלים). המרק שלי הגיע עם ירקות שורש ולחם בתוכו וגבינת פרמז'ן. נכון יותר לקרוא לו תבשיל ולא מרק. אחרי שתי דקות הבנתי את הטעות שעשיתי. הוא היה כל כך עשיר ומשביע שהרגשתי שאין לי מקום עוד לשום דבר אחר. אמרתי למלצרית שהם צריכים להעביר את המנה מראשונה לעיקרית אבל הם כנראה בונים על אנשים עם יכולות קצת יותר גדולות משלי. אנין הטעם נהנה מאוד מהמנה הראשונה שלו וחיכה לקבל את העיקריות.

הוא קיבל את מנת הדגל של המסעדה - הקרבונרה (56 שקלים). מדובר בפסטה עם בייקון חרוך, שמנת, חלמון ביצה נא, פלפל שחור ופרמזן. האנין אמר שהאיזון בטעמים ורמת העשיה של הפסטה היו מדויקים ושאכן מגיע לה להיות ה-מנה. אני לא אוהבת להתחכם יותר מדי ולכן הזמנתי פסטה פונגי עם פטריות שמפיניון, פורצ'יני, יין לבן, שמנת ופרמז'ן (62 שקלים). אפשר היה להרגיש שמדובר במוצרים איכותיים. טעם הפטריות וסמיכות הרוטב היו מצוינים. אבל כאמור התחלתי לאכול אותה כבר חצי שבעה אז הרגשתי שזה קצת יותר מדי בשבילי, למרות ההנאה מאכילת הפסטה.

קרבונרה במנואלה. צילום: בועז לביא

מנת הדגל - קרבונרה. צילום: בועז לביא

ישבנו שנינו בלי יכולת לזוז. הצעתי לוותר על הקינוח אבל הוא התעקש. טוב נו, מי אני שאתנגד לקצת מתוק בסוף הארוחה? לקינוח תמיד מוצאים מקום. ממבחר הקינוחים הזמנו את הטרמיסו (42 שקלים) שהגיע בתוך כוס רחבה ומעוצבת. המרקם שלו היה עדין, מה שהוביל אותנו לחיסול הקינוח תוך דקות ספורות. יצאנו משום שבעים (קצת יותר מדי) ומרוצים.

אם הייתי מזמינה את סלט ההדרים והחסות (40 שקלים) במקום המרק הכול היה מסתדר לי כמו שצריך, אבל היה טעים וחלק מהעניין הוא אווירת המקום הלא פלצנית ולא רשמית. אפילו שהשולחן קצת התנדנד לנו, זה לא ממש הפריע. כנראה שמשהו במקום שם השרה אווירה חיובית מאוד.

יצאנו מהמסעדה מחויכים ובמקום לנסוע למלון איטלקי ולרדת על איזה בקבוק יין טוב, אספנו את הבנות מההורים שלי וחזרנו הביתה למציאות. היה כייף לעוף בדמיון עם הטעמים, הריחות והאווירה, גם אם זה היה לשעתיים תמימות.

מנואלה, המייסדים 49, זכרון-יעקב.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה