למה את הילדים?

בכל בוקר, כשענת קוראת את העיתונים, היא נחרדת מכך ששכחנו את הדבר הבסיסי שמבדיל אותנו משאר החיות בטבע: להגן על החלשים

05/10/2010
ענת גויכמן קבלו עדכונים מענת
  • RSS
» החלשים זקוקים להגנה שלנו. צילום: Pink Sherbet Photography, flickr

היום בבוקר פתחתי את העיתון וקראתי את כל המוספים שאני קוראת כל יום. אחרי שסיימתי לא ניקרה בלבי איזו תחושה קשה כלשהי, כפי שקורה הרבה פעמים אחרי שאני מסיימת לקרוא את העיתון. מה לעשות - לרוב המאורעות מעוררים בי זעם, או מטרידים אותי, או מדרבנים אותי לעשות מעשה או מדהימים אותי. אין ספק, אני נגישה רגשית ומגיבה בדיוק כפי שהכותבים היו רוצים שאגיב. אבל עם כל הקרדיט לכותבים מה שיוצר בי את התחושות הן לא איכות הכתיבה המשובחת ויכולת ההתנסחות המרשימה (למרות שאלו זוכים להערכה רבה), אלא המציאות שבה אנו חיים והסיפורים הבלתי נתפשים הקיימים בעולמנו - הם אלו שמזעזעים אותי בצורה הקשה ביותר. הקלות הבלתי נסבלת של חוסר הצדק. גם היום, כמו בכל יום, היו מקרים נוראיים, אולם לא כאלו שהעלו אצלי את הרגשת חוסר הצדק כמצב קיים המאפיל על קיומנו ושיש צורך להלחם בו ביתר שאת.

חינוך בציבור

כמה שעות לאחר מכן, שמעתי וויכוח בין אב לבנו בחניון מאחורי הבית שלי. זה היה משהו שטותי ומטומטם: הילד לא רצה לשים נעליים או להוציא את הבמבה מהאף או משהו אחר בסגנון, מסוג הדברים שאני בטוחה שכשאני אהיה אמא אחווה על בסיס יומיומי ואוכל רק לקוות שאיזשהו כח - עליון, פנימי או תחתון - יעניק לי כוחות להתמודד עם משברים כגון אלה.
אבל לפני ששמעתי את תוכן השיחה, הסיטואציה שבה אדם מבוגר צועק על ילד מיד גרמה לי להיות עירנית. ככה זה: סיטואציות בהן הורים מתמודדים עם חינוך ילדיהם במרחב הציבורי זוכות לעשרות עיניים בוחנות ואוזניים קשובות. חשבתי שזה מעניין מאין זה מגיע. משהו מאוד מטריד אותנו כשאנו רואים מבוגר מפגין כוחניות מול ילד (סמכותנות היא גם הרי סוג של כוחניות). והרי ברור שילדים צריכים שיציבו להם גבולות, והם בוחנים את הגבולות כל הזמן.

הילדה שמדברת עם זרים

ילד הוא ישות פגיעה, עוד לא מעוצבת, לא עצמאית וחסרת אונים בעולם הזה. חולשותיו גלויות לעיני כל. מקרה אחד שקרה בזמן האחרון והבהיר לי את עוצמת הפגיעות קרה לפני כמה שבועות.

אני מתמחה אצל חבר מועצת עיריית ירושלים, יו"ר האופוזיציה פפה אללו. יום אחד כשיצאתי מבניין העירייה, שאליו מגיעים גם התושבים להסדיר את חשבונות הארנונה, ראיתי ילדה כבת 7 מסתובבת לבד עם כלב על הידיים מחוץ לבניין. חייכתי אליה, ליטפתי את הכלב החמוד ושאלתי איפה אמא שלה. היא אמרה לי שהיא בפנים והיא תכף יוצאת. אמרתי לה שלי יש בבית של ההורים כלבה מאוד דומה לזה שלה, והיא התחילה לספר לי על הכלב החמוד, עליה, שאלה אותי על הכלבה שלי, סיפרה לי על המירוץ לזכר סבהּ שאליו הן הולכות מיד כשיסתיימו סידורי העירייה ועוד. התיישבנו בקרבת מקום והמשכנו לדבר. הילדה הייתה מאוד מאוד חברותית ותקשורתית וחסרת חששות.

אחרי כ-20 דקות לערך אמא שלה יצאה מבניין העירייה והסתכלה בפליאה ובמבט משועשע על בתהּ המסבירה בהתלהבות רבה לאישה קשובה אך זרה מה כרוך בתפקיד היוקרתי והמלחיץ של חלוקת המדליות במרוץ היער היום. נפרדנו לשלום לאחר ששאלה אותי: "רגע, אבל איך קוראים לך?" ואיחלתי לה בהצלחה בתפקידה החדש.
גם במהלך השיחה וגם אחריה ניקרה בי תחושה מאוד לא נעימה. איך היא הלכה איתי בכזאת קלות? איך ניגשה אליי מלכתחילה כך? איך אמא שלה השאירה אותה כך? איך היא לא חסכה בפרטים ואמרה לי היכן היא גרה, לאן היא הולכת, היכן היא לומדת? והשאלה הקשה מכל: אם הייתי גבר בעל כוונות זדון - האם היה קורה אותו הדבר?

במקום להיסחט רגשית, תשימו לב למציאות

העיסוק בילדים יכול מהר מאוד להפוך לסחטנות רגשית זולה. רק תשימו תמונה של ילד עם בגדים מרופטים אוכל מפח זבל וכל העולם יזיל דמעה. אולם, אי אפשר להתעלם מסוגיות קשות של בטחון אישי שבהן ילדים פגיעים הרבה יותר מאנשים מבוגרים.
וכאן - אני חוזרת לעיתון הבוקר. להלן הכתבות שקראתי בעיתון של היום הקשורות לילדים:

"רגע לפני הגירוש, השרים סער וברק דורשים לקיים דיון חוזר על ילדי הזרים".

"קרב יריות בגולן: חשד שרב ניסה לפגוע באדם החשוד באונס בתו".

"שני חיילים הורשעו בשימוש בילד פלסטיני בן 11 כמגן אנושי במבצע עפרת יצוקה".

"תושב לוד נרצח לעיני בתו מול בניין העירייה".

"חשש: מוהל ביצע מאות בריתות שלא כהלכה".

ילדים פגיעים יותר

ישנו הרבה אי צדק בעולם שבו אנו חיים. לא רק כלפי ילדים. ילדים קלים יותר לניצול, פגיעים יותר. הם התגלמות התֹם ולכן עוולות שנעשים נגדם הנם התגלמות חוסר הצדק. עם ילדים אנחנו נמצאים הרבה יותר על המשמר. אנחנו קשובים ועירניים יותר, מגיבים ביתר חריפות על פגיעה בהם, רגישים יותר לנפשם ולהשפעות עליה. אנחנו ששים להגן עליהם כי הם החלשים ביותר.

אולי יום אחד גם נבין שההגנה על החלש באשר הוא הינו ערך נעלה וראוי, אולי הכי ראוי, ועם כל התכונות הרעות והלא טבעיות שהתפתחו בקרב המין האנושי, זו תכונה אחת שלא קיימת בטבע אמנם אך היא מה שהופכת את המין האנושי לאדיר.

מתוך הבלוג של ענת- הגיגים מעיר הקודש




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה