כל הדרכים לשמור על הילדים

ילדים היום חשופים לכל כך הרבה סכנות בבית-ספר אך גם בבית מול המחשב. כל מה שחשוב לדעת כדי להגן על הילדים ולמנוע מהם להגיע למצבים בעיתיים

23/12/2013
זוהר גורן אהרון קבלו עדכונים מזוהר גורן אהרון
  • RSS

גלית (שם בדוי) בת 10, עברה פגיעה מינית מצד בן משפחה מבוגר. בפגישת הטיפול הראשונה הזמנתי אותה להכיר את החדר ולבחון את המשחקים שבו. גלית אחזה בחפיסת קלפים בהתרגשות - "זה טאקי מהמחשב, מה יש את זה גם בקלפים?"

דוד בן ה-12 התקשה לשחק בקלפי פלסטיק וקיווה שאפשר "לשחק איתי על באמת" כהגדרתו. דוגמאות אלו ממחישות את פער הדורות. עבור הילדים אנו המבוגרים חיים בעולם הווירטואלי, אנחנו במטריקס. מבחינת נער בן 12 קלפי פלסטיק שאפשר לאחוז ביד, להרגיש ולהריח אינם קלפים אמיתיים.

פגיעות ברשת. צילום: Shutterstock

פערים בין הורים לילדים הם לא המצאה של המאה ה-21. עם זאת, הטכנולוגיה מציבה בפנינו אתגר היסטורי. ילדים והורים אינם חיים באותו עולם. הילד אולי גר אצלנו אבל כשהוא מול מחשב, טאבלט, טלפון הוא כבר לא בבית. הוא בעולם אחר עם כללי משחק, חוקים וסכנות שלא מוכרים לנו.

הדיווחים האחרונים על פגיעות מיניות וחברתיות בילדים באמצעות האינטרנט מעלות שוב את הדיון על גלישה בטוחה ושמירה על ילדינו. אל החרדות ההוריות המוכרות נוסף בעשור האחרון אתגר עצום של הגנת הילדים מפני הפגיעה האינטרנטית.

אל המרכז הקליני של אל"י מגיעים מדי שנה מאות מקרים של פגיעות בילדים באמצעות האינטרנט. מהמפגש עם ילדים נפגעים, ילדים פוגעים ועם הוריהם אנו למדים על הגורמים שמאפשרים לפגיעות אלו להתקיים.

מה כבר יכול לקרות?

הגורם הראשון הוא אשליית השליטה. אשליה זו מקורה בהבנה מוגבלת של ההורה באינסופיותו של המרחב הווירטואלי. "הרי הילד בבית", אומר לעצמו ההורה. "מה כבר יכול לקרות?" - זהו שהכל יכול לקרות. מבחינה טכנולוגית דור ההורים הוא דור המדבר. ההורה הממוצע יודע לקרוא חדשות ולפתוח מיילים של העבודה, אבל אם הקובץ לא יפתח הוא יקרא לילדו שיעזור לו.

אותו הורה לא מבין שהאינטרנט הוא למעשה העולם האמיתי. כל מה שיש כאן יש שם ויותר. לכן כל הפגיעות המיניות, הפיזיות, הנפשיות והחרמות החברתיות עברו לאינטרנט. ההורה יודע שניתן לחשב מסלול בגוגל מפות, אך הוא אינו יודע על אתרים שמעודדים אנורקסיה, מציעים דרכים להתאבד, מהללים פדופיליה, מגייסים באופן מניפולטיבי נערים לכתות ועוד ועוד.

האחריות עדיין של ההורים

הגורם השני והחשוב מכל הוא העברת אחריות. במפגשי הסברה עם הורים ברחבי הארץ אנו שומעים לא פעם משפטים כמו - "זה נכון אבל מה אתה רוצה ממני? אני רק ההורה". הורים רבים חשים שבטיחות ילדיהם ברשת היא באחריות המשטרה, בית-ספר, הממשלה, משרד התקשורת, מחלקת הרווחה, המורה למחשבים או האינטרנט. לצערי אף אחר מגורמים אלו לא אחראי על האתרים בהם בוחרים ילדינו לגלוש.

המהפכה הטכנולוגית שינתה את חיינו מן הקצה אל הקצה, אך אם יש משהו שלא ישתנה לעולם זו האחריות של ההורים לילדיהם. האחריות במקרה הזה נחלקת לשניים: בראש ובראשונה הילד צריך לקבל הדרכה מההורה אודות הסכנות הקיימות ברשת והקפדה על גלישה בטוחה. אבל זה לא מספיק. מהניסיון שלנו עולה שהגורם החשוב ביותר הוא הקשר בין הילד להוריו.

אנו יודעים שכל הילדים יחשפו ברשת לתכנים בעייתיים מבחינה מינית, חברתית ונפשית. חלק גדול מהם לא ייפגע מכך באופן קשה. ההבדל בין הילד שייענה להצעות מיניות של מבוגר לבין חברו שיסרב להן אינו קשור לטכנולוגיה. נערות רבות תיחשפנה לאתרי פרו-אנה (עידוד לאנורקסיה). ההבדל בין הנערה שתתחיל להקיא ובין זו שלא תפתח הפרעת אכילה לא נוגע למהירות הגלישה, הוא פועל יוצא של מצבה הרגשי והקשר המשפחתי.

כן, בסופו של דבר האחריות חוזרת אל פתחם של ההורים. על מנת שילד יהיה חסין רגשית מפני מראות מזעזעים הוא לא צריך שוטר או חבר כנסת. הוא זקוק לאבא ואמא שלו. בין אם נרצה או לא, הילדים ייחשפו בעולם הזה למראות, מילים ואמירות בעייתיות בלשון המעטה.

הקשר עם ההורים הוא המערכת החיסונית שמחזקת את נפשם ומאפשרת להם לשרוד את החשיפה הזו. מערכת היחסים בין ההורים לילדים היא מורכבת וכוללת את הקשר של ההורה והילד, אך גם את האווירה בבית ומחוצה לו. אין כאן פסיכולוגיה עמוקה, אלא פשוט אווירה נעימה ורגעים כיפים, לצד גבולות וציפייה לתפקוד תקין.

פניה לעזרה בזמן

בבתים רבים של ילדים שעברו התעללות (פיזית, מינית, נפשית או חברתית) אנו מגלים שהפלטפורמה שאפשרה פגיעה לאורך זמן בילד היא היעדר קשר בין בני המשפחה במקרה הטוב או יחסים בעיתיים במקרה הרע. ילד זקוק לקשר אוהב, מפרגן ומעצים ואם הוא לא יקבל אותו בבית הוא יהיה קורבן נוח למבוגר שיציע לו חוויה של קשר כזה. חשוב שנדע, את הילד הזה הפדופילים מחפשים והם מומחים באיתורו. ההורים לילדים הפגועים מבטאים בטיפול כאב ואשמה ובעיקר תסכול על שלא פנו לעזרה בזמן. ההימנעות מפניה לעזרה מקצועית היא לכשעצמה גורם לפגיעות בילדים.

כשהרכב משמיע קולות חשודים נפנה למוסך וכאשר הקומקום החשמלי מקצר נזמין חשמלאי, אך כשהיחסים עם הילד בעייתיים הורים רבים נמנעים ומתרצים לעצמם סיבות - "כל הילדים ככה היום...גם אני הייתי כזה בגילו". להורים אלה אנו פונים במסר נרגש, אנא, פנו לעזרה לפני שתופנו לעזרה. ניתן למנוע את הפגיעה הבאה.

הפתרון הוא לא המחשב אלא אתם. דברו פחות על מדיניות ועל מחשבים ודברו יותר עם הילדים שלכם.

____________________

זוהר גורן אהרון הוא עובד סוציאלי קליני ופסיכותרפיסט, מנהל המחלקה לטיפול בנפגעי מחשב באל"י - האגודה להגנת הילד.

לייעוץ ופנייה לטיפול ניתן לפנות לקו החם של אל"י - 1800-22-39-66 [email protected]




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה