איך נגיע לשוויון? בזכות האהבה

מה התמריץ של אבות לחתור להורות שוויונית? מה יגרום להם לדרוש מהמעסיקים יותר זמן להיות עם ילדיהם? פשוט מאוד - הרצון להיות עם המשפחה

22/12/2013
מיכל איסט-אלון קבלו עדכונים ממיכל
  • RSS

השבוע היינו צריכים בן זוגי ואני לקחת את שני הקטנים לבדיקת עיניים. בדיקה שאורכה כשעתיים וחצי עם טיפות עיניים להרחבת עישונים. המתנה של שעה וחצי ואז בדיקה נוספת ומטרידה. בן זוגי היקר תיכנן את זמנו כמו תמיד על הדקות, כך שפגישת העבודה שלו שלאחר הבדיקה נקבעה על הקסקס.

כשהגענו לבדיקה, הרופאה הרגישה את הלחץ שלו ושאלה אותו מדוע הוא נגרר אחר אישתו לבדיקה. הוא מצדו, הרגיש לענות לה ואני לא מאשימה אותו - ״כן אני באמת לא יודע״... ולא שהוא לא ידע אלא שהוא ענה לה את מה שהרגיש שמצופה ממנו לענות בעולם שבו האידיאולוגיה השלטת היא אידיאולוגיית הספירות הנפרדות.

הורות שיוויונית (צילום: Shutterstock)

בעולם כזה הפרטי והציבורי לא נפגשים. העבודה היא לא הבית והבית לא זולג לעבודה. בעולם כזה נשים עדיין יותר מחוברות לילדים וגברים הם עובדים ומפרנסים ולכן מצופה מהם לא להיות קשורים לילדים ולבדיקות שלהם, בוודאי אם יש אמא שמרוויחה פחות (אז מה אם גם לה יש קריירה לטפח?!).

אז למה באמת היינו צריכים להגיע שנינו?

כי הגענו עם שני ילדינו שאת שניהם אנחנו כהוריהם מכירים היטב. היות וגם אני וגם האבא נכחנו, הצלחנו להשתלט יחד על הבכי והצרחות, שרדנו יחד את זמן ההמתנה ונתנו מענה, יחד, להתמודדות שלהם. בכל הכנות אם הייתי צריכה להגיע לבד עם שניהם זה היה גדול עליי. ברור שיכולתי ללכת לבד ובכל זאת זה היה נראה לי מובן מאליו ששנינו צריכים להיות שם. כן שנינו צריכים!

לא אל תקלו על עצמכם ותמהרו לבקר אותי. לא מדובר כאן בפריבילגיה לעשירים, מדובר כאן בהורות משותפת. הורות שבה שני אנשים שהביאו ילדים לעולם מחליטים לפי הצרכים האישיים שלהם ושל ילדיהם - מתוך הכרות והקשבה לצרכים אלו - כיצד לגדל אותם יחד. ואם בסיטואציה מסויימת שניהם נזקקים להיות עם הילדים אז הם צריכים לדאוג שזה יתאפשר.

ואל תגידו לי שאי אפשר. הכל אפשרי. אפשר תמיד לדאוג להסביר למעסיק למה אתה צריך להתעכב קצת בבוקר. נשים עושות זאת כל הזמן. הטירוף הזה שבו שוק העבודה אינו מכיר בצרכים של אבות להיות נוכחים בסיטואציות מסויימות שקשורות לילדים שלהם הוא טירוף שיכול להשתנות רק כאשר מספיק אבות יפסיקו לשתף עמו פעולה.

עכשיו תשאלו אותי מה התמריץ של אבות להתאגד לשינוי הזה? שהרי כל זמן שהשכר בין גברים ונשים לא שווה מדוע שגברים יתאמצו נכון? כל שעה שלכם שווה יותר מכל שעה שלנו ובגלל זה התשובה הלכאורה לגיטימית היא - תלכי את, תישארי את, תסתדרי את.

אז אני אגיד לכם למה. וכדאי שתקחו דקה לחשוב על זה. התשובה היא שהמשוואה שעה של אב לעומת שעה של אם, היא לא המשוואה הנכונה. המשוואה הנכונה היא שפיות הנפש של אבות לעומת שפיות הנפש של אמהות. במשוואה הזו יש שיוויון מוחלט. במשוואה הזו כל שעה שאני מתמודדת יותר עם כל הלחצים של ילדים ועבודה שווה לכל שעה של בן זוגי.

אם שאלתם למה כדאי לחתור להורות שיוויונית יותר שבה אבות דורשים ממעסיקיהם יותר זמן להיות עם ילדיהם תדעו שהתשובה טמונה באהבה. כן כן באהבה של גברים לילדים ולנשים שלהם. אמהות היום אינן יכולות לעמוד בעומס הרגשי והפיסי שיש עליהן. לרוב הן עושות הכל לבד. הן עובדות בשוק העבודה בשכר, חוזרות למשמרת שנייה עם הילדים ומטלות הבית וצריכות גם לדאוג לבריאות נפשן.

אמהות משלמות מחיר

שום עבודה בחוץ לא משתווה לגידול הילדים. גידול ילדים זו עבודה עם גמול ראוי ומספק לצדה (לפחות חלקנו יסכימו עם הנחה זו), אך היא גם העבודה שהכי מנטרלת אותנו מהעיסוק בעצמי שלנו ומעבירה אותנו לעיסוק כמעט טוטלי באחר. בגלל עובדה זו יש קושי רב להצליח לשמור על מאזן נפשי תקין לאורך זמן, כאשר כל הנטל הוא רק על אדם אחד- האם.

אמהות שצריכות לעשות הכל מהכל ולמצוא כל הזמן את המענים והתמרונים גם בעבודה וגם בהתנהלות מול הילדים משלמות על כך מחיר. לרוב זהו מחיר במצב רוחן הירוד, בעצבים המעורערים שלהן, שלא פעם יוצאים על הילדים, ובביקורת עצמית גבוהה שפוגעת בהן.

רק השבוע סיפרה לי אחת מהמטופלות שלי ש״הבת הבכורה שלי כבר מזמן לא בוכה בבדיקות, היא מבינה שהיא צריכה לעזור לי. הפכתי אותה לכלי העזר שלי ואני אמא נוראית״. וזה בדיוק העניין, הילדים משלמים מחיר, האמהות משלמות מחיר וגם האבות שרוב הזמן לא נמצאים ולא יודעים מה היה ואיך היה משלמים מחיר, מחיר רגשי גבוה.

נחזור לרגע לסיפור הדבילי שלי. אם הייתי צריכה להתמודד לבד עם שני הילדים (אלו הספציפיים שלי) עם בדיקת העיניים הזו לבד, עם הצרחות, ההחזקה על הכיסא, החלפת הקקי בתוך חדר צפוף וחנוק והסחת דעתם למשך כשעתיים, סביר להניח שהייתי מצליחה, אבל זה היה גובה ממני מחיר ובטח גם מהילדים.

כשבן זוגי הצטרף אליי הוא עשה זאת מאהבה לילדיו ומתוך הבנה שזה הפועל היוצא של ההורות שבה הוא בחר. כמו אבות רבים אחרים גם בן זוגי נקרע היום בין הצורך להתמודד עם הזהות האבהית שלו ובין הצורך להצדיק את היותו עומד בסטנדרטים המקובלים של ׳עובד אידיאלי׳.

אבל אם יותר ויותר גברים יתנגדו לאידיאולוגיה המשוגעת הזו, שגובה מהם מחיר, יש סיכוי שנצליח לשנות אותה. לבד, אנו הנשים, לא נצליח במאבק הזה - אנחנו חייבות אתכם ואתם חייבים לאהוב את הילדים שלכם ואותנו כל כך, בשביל להוביל שינוי מהותי.

______________________________________

מיכל איסט אלון היא יועצת זוגית ומשפחתית מתמחה בפרק ב׳, מנהלת פורום למשפחות מורכבות.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה