"אמא ונטע עושות דיאטה" הוא ספר ילדים מסוכן

ברור שצריך לטפל בהשמנה הגוברת בקרב ילדים, אבל במקום שיהיה ספר חינוכי על תזונה נכונה, "אמא ונטע עושות דיאטה" הוא ספר שטוף שנאה עצמית, רגשי נחיתות ומיזוגניה

17/12/2013
עדי אלקין קבלו עדכונים מעדי אלקין
  • RSS

רק יובל קם ואמר:

"נטע, את באמת שמנמונת

וכולנו אוהבים אותך,

אך אם תרצי לשנות,

זה תלוי רק בך.

אנו תמיד נהיה לצידך.

אנא, אמרי לנו: מה דעתך?"

צילום עטיפת הספר "אמא ונטע עושות דיאטה"

נטע היא ילדת גן מעט שמנמונת. היא פוטמה להכביר כשהיתה תינוקת – בהתחלה הניקו אותה, ולא סתם – אלא יומם וליל. לאחר מכן, נתנו לה בקבוק. ודייסה. ומרק. ורסק פירות. וחטיף ביד "שיהיה לה מתוק". ונטע גדלה והפכה לילדה "מפותחת נפלא" שלא שוכחת לאכול, ואפילו אוכלת ממתקים ועוגה עם קצפת בימי ההולדת.

ספריית בית-אריאלה היא מכרה זהב של פניני קאלט שעדיין לא יודעים שהם כאלה. כך למשל, ספר הסבנטיז העולץ "אנחנו עוברים להתנחלות בשומרון!", ספרים עמוסי פוטושופ לנוער החרדי, רומנים רומנטיים בכריכת אייטיז מסולסלת, ולהיטי עבר שמשקיפים מהמדפים בעיניים עצובות ובדפים מצהיבים. אבל "אמא ונטע עושות דיאטה" (מאת לאה גרינפלד, איורים: חלי בלי-שם-משפחה, הוצאה עצמית), בו נתקלתי בספריית הילדים, אינו עוד דאחקה, אלא ספר מסוכן.

אמא אומרת: אני נראית כמו חבית

נטע הצעירה לא מודעת לכובד בעייתה, וחיה את חייה בשלווה ובנחת. במקביל, אמא של נטע עוסקת ללא הרף במשקלה שלה. "זהו, מחר אני מוכרחה להתחיל בדיאטה!", היא אומרת ומתאוננת ששום בגד לא נסגר עליה. בסופו של דבר היא מסתפקת במכנסיים עם גומי ומכריזה: "אני נראית כמו חבית!". וזאת בניגוד לאיור, שמראה אישה ממוצעת משקל עם פרצוף זועף וטוניקה מהגהינום.

ובינתיים, נטע הקטנה מפנימה אט-אט את מסר השנאה העצמית וחושבת שגם לה יש בגדים שלא נסגרים עליה. בגדים שלא נסגרים? אצל ילדים שנוהגים לצמוח ולגדול מדי פעם? מי היה מאמין!

אבא של נטע אמנם מכריז כי הוא אוהב את אשתו, אך אמא לא מקשיבה לו ופוצחת במיני דיאטות משונות. ביום ראשון היא אוכלת לבן. ביום שני היא אוכלת רק חסה (ואז חצי עוגה מהתבנית! סימן קריאה במקור). ביום שלישי היא מסתפקת בפופוקורן. כי אם כבר דיאטה, למה לא להיות אישה סטריאוטיפית עד הסוף?

אולם המשבר האמיתי מתרחש בשיעור בלט. נטע הקטנה אוהבת מאוד בלט, אבל אבוי – היא  לא מצליחה לעשות פלייה מדוייק. בסוף השיעור, המדריכה מסבירה לאמא של נטע כי הילדה מעט "כבדה" בשביל בלט, ואולי כדאי לרשום אותה לחוג ג'ודו. האמא, במקום לבצע תרגיל ג'ודו במדריכה ולהזכיר לה שזה כולה חוג בלט לילדות גן ולא סמינר הבולשוי לנערות אנורקטיות, שותקת. ונטע חושבת: "אני באמת מרגישה קצת כבדה ולא כל כך גמישה".

מתוך הספר "אמא ונטע עושות דיאטה"

ילדה רזה היא ילדה מצליחה

וכך, מגיעה נטע למסקנה שעליה לרזות. "כעת אין שום תירוץ, מחר אנחנו הולכות לייעוץ", אומרת אמא, והן מתייצבות אצל דיאטנית. הדיאטנית מסבירה לנטע על פירמידת המזון, מעניקה לה טיפים, והמשפחה מחליטה לעבור לתזונה בריאה יותר. כולל האח יובל שקרא לנטע "שמנמונת". כולם שמחים וצוהלים, אוכלים נכון, מרזים, ובסוף הספר נטע מקבלת את הפרס הנכסף: תפקיד ראשי בהצגת הבלט של החוג.

אני לא נגד דיאטות. אני גם לא נגד הסברים על תזונה נכונה לגיל הרך. קשה להכחיש את הנתונים המצביעים על השמנה הולכת וגוברת בקרב ילדים. אבל אני זוכרת איך בתור ילדה חשבתי שאני "שמנה מדי", ואיך, בגיל מאוחר יותר, הייתי מסתכלת במראה ומקללת את עצמי שאני לא מידה 36 אלא 40, כי אם הייתי מידה 36 אז היה לי בהרבה יותר קל בחיים והייתי מצליחה בכל דבר. והנה, בספר, מוצגת ילדה שסופגת את חיצי התרעלה הללו מאמא שלה, מודחת מחוג בלט כי היא "שמנה" (היא בסך הכל ילדת גן!), חייה הקצרים הם מסע מחטא לחטא, מעוגה לחטיף, מפרי עתיר סוכר לשוקולד. אבל בסוף, כשהיא מפנימה את אידיאל הרזון של החברה המערבית, ומורידה ממשקלה – מגיעה ההצלחה.

המחברת לאה גרינפלד, כך על פי הכריכה האחורית, היא בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד ותואר שני בפסיכולוגיה וחינוך. אני משוכנעת שהיא כתבה את הספר מתוך כוונות טובות, וחלק מהטיפים שמחלקת הדיאטנית לנטע הם טיפים סבירים לחלוטין כמו להקפיד לבצע פעילות גופנית או לא להכריח את עצמך לגמור הכל מהצלחת. אבל במקום ספר חינוכי על תזונה, יצא לגרינפלד ספר שטוף שנאה עצמית, רגשי נחיתות ומיזוגניה, והעובדה שדברים כאלה יוצאים מאיתנו שלא במודע רק מצביעה על הדרך הרבה שיש לנו, הנשים, לעבור על מנת שנוכל לקבל את עצמנו כפי שאנחנו.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הכותבת עדי אלקין היא בוגרת בצלאל, בעלת נסיון בעיתונות בתפקידי עיצוב, עריכה, איור קריקטורות, כותבת נובלה גרפית בלשית, מאיירת, מעצבת ומתרגלת אייקידו. חובבת מושבעת של רטרו ונוסטלגיה, בעיקר נוסטלגיה ישראלית

לאתר של עדי אלקין




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה