מילון הקלישאות השלם של פסטי-אריק

ארוע לאומי כמו מותו של אריק אינשטיין, מהווה באופן טבעי פתח למבול של קלישאות בתקשורת וברשתות החברתיות. הדס בשן אספה את הטובות ביותר

28/11/2013
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • RSS
» הלך בערבות הבוכיות? סירייסלי? (מתוך עטיפת אלבום)

מדובר במשימה קצת מסוכנת, כי בשלב זה של האבל הלאומי הגדוש, גם מילון קלישאות הוא קלישאה בפני עצמה. יממה אחרי מותו של הזמר הכל כך אהוב, גילינו כי למרות שלכל אחד יש אריק אישי משלו (רגע, גם זו קלישאה?), רבים מאיתנו לא יכולים שלא להישמע כמו כל כך הרבה אנשים אחרים.

ואנחנו מדברים שטויות. הנה כמה מן הפכים הכי מיותרים ששמענו ב-24 שעות האחרונות, מכל הצדדים:

"אני מרגיש כמו אחרי רצח רבין"

רבין לא היה זמר. אריק לא היה מנהיג. רבין נרצח בידי מתנקש כי חתם על הסכמי שלום. אריק תמך בהסכמים האלה, אבל לא היה מעורב בהם יותר מכל אחד מאיתנו. והוא מת ממפרצת באבי העורקים. אז למה אנשים טוענים שזה דומה? אה, כן, כי הם היו השאריות האחרונות של "ארץ ישראל הישנה והטובה", מה שמוביל אותנו לסעיף הבא.

"אריק זו ארץ ישראל הישנה והטובה"

רבים ממי שמספרים היום על אותה ארץ ישראל, הם ילידי שנות השבעים, שלפי חישוב שלי מעולם לא חיו במדינה מושלמת, ושמעו גם בילדותם קיטורים על איך שהיה פעם, בדיוק כמו שהם משמיעים עכשיו. הגעגוע והנוסטלגיה הם רגשות מובנים וטבעיים, אבל אנשים שכחו שמדובר בהשלכה סובייקטיבית, ולא במציאות אובייקטיבית. אריק עצמו היה גם הוא טיפוס נוסטלגי, ראה השיר שלהלן - אבל נדמה לי שגם הוא הבחין בהבדל בין הפנטזיות על זמן רחוק ומפואר, ולמה שבאמת היה.

"האשכנזים מבכים על מותו של עוד נציג מהשבט הלבן"

האמירה ההפוכה ל"ארץ ישראל הישנה והטובה", בידי מייצגי הגל האקטיביסיטי המזרחי החדש וחובבי התכנית של אמנון לוי, היא לא פחות גרועה. נדמה שצריך להזהר לידם מלהיות עצוב על מותו של כל גבר אשכנזי, כי זה גזעני, הגמוני או השד (העדתי) יודע מה. יאללה, תנוחו.

"איזו גזענות, כשעובדיה יוסף מת  התקשורת לא עשתה מזה חגיגה כמו היום!"

אולי זה קשור לכך שלרב עובדיה היו שירים הרבה פחות יפים

כל משפט עם השורש צ.נ.ע

כן, הבנו, אריק היה צנוע. ענו. ביישן. לא אהב תשומת לב. העובדה שתכונה כזו נתפסת היום ככל כך נדירה, היא אחת התגליות המדכאות של הימים האחרונים, ללא ספק.

"פעם הוא התקשר אלי לשאול מי שיחק בריאל מדריד ב-1983 "

האמת שזו קלישאה חביבה שלי אישית לא נמאס לשמוע. אריק, מסתבר, התקשר להמון אנשים! הוא אהב את מכשיר הטלפון, והיה קצת, איך נאמר זאת בעדינות - חפרן. אבל מותר לו. הוא פאקינג אריק אינשטיין.

ולא נשכח את הציטוטים המסולפים מהשירים

"עוף גוזל"

אצטט כאן את רונית צח, ברשותה: גבר בן 74 איננו גוזל, אין לו לאן לעוף אחרי מותו ואין לו ממה לגור יותר.

"אריק היה כזה רגוע, יושב על הגדר, רגל פה רגל שם"

לא, לא, לא. השיר "יושב על הגדר" איננו מחווה לאדם שלו ורודף שלום. זה שיר ביקורתי על סליז אופורטוניסט חסר דעה ועמוד שדרה. לפעמים כדי להבין שיר צריך להקשיב ליותר ממשפט הפתיחה שלו.

"צפוי לך מוות שקט, כה שקט"

כל התעסקות בהקשר מותו של אריק ב"שיר על תוכי יוסי", הטקסט המופתי של אברהם חלפי, הוא מסוכן ובעייתי. זהו לא שיר קינה על תוכי שמת, אלא שיר אפל בהרבה, על נפש המשורר שמרגיש שכל קיומו רק להנעים פטפוטים לאנשים נצלנים וחסרי עומק רגשי. למי דחוף להשוות את אריק למשורר הזה? מה גם שיוסי מת בלי אישה תוכייה ואוהבת, ולאריק היה את סימה.

"אני מרגיש כמו שהוא כתב: ארצי מולדתי, את הולכת פייפן"

ארצי מולדתי הוא שיר יפה, אבל לא מנומק. זהו שיר פסיבי אגרסיבי בטירוף, שאדם ימני יכול לשיר באותה הזדהות כמו שמאלני. העובדה שכאב לאריק ממה שנעשה במדינה, לא הופכת אותו לצודק.

"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא"

זה אמנם לא שיר שלו, אבל הוא הושר בהקשר אליו בהופעה של שלמה ארצי. רק שלא ברור, באילו ערבות בוכיות אריק הלך אי פעם? האיש מעולם לא עזב את תל אביב.

ונסיים במקום הראשון, קלישאת הקלישאות של כל החברים, המכרים הפרשנים והשדרנים:

"אריק לא היה אוהב את כל הפסטיבל הזה סביבו"

זה כנראה נכון, אבל הוא לא כאן כדי לסבול מזה. תהליך של אבל אף פעם לא קשור לאדם שהלך, אלא לאלה שנשארו. זוהי זכותנו ההיסטורית להאסף בכיכר רבין ולצבוא על קברו, כמעריצים הנלהבים שאנחנו. זה, ולהשתמש בכל הקלישאות שמתחשק לנו. שלום, חבר.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה