וואג'דה: "את יודעת שזה אסור"

לא רק שאתם חייבים לרוץ לראות את הסרט הזה מערב הסעודית - אתם צריכים לקחת את הילדים שלכם, שירוויחו מודעות פמיניסטית חיונית

27/11/2013
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS

"אבל איך אף אחד לא עוצר את זה", שאל בתדהמה הבן שלי, בן 12, אחרי הצפייה בסרט "וואג'דה", העוסק בחיי הנשים בסעודיה. ההשתוממות והכעס שלו גדשו את ליבי בשמחה ותקווה בערב בו הצטרף אלי עם אחותו בת ה7 לצפות בסרט החשוב הזה, שהימורים מנבאים לו את הזכייה באוסקר הזר השנה.

ההישג של הבמאית הסעודית, היפא אל מנסורי הוא ביצירת סרט שבו סיפור מעניין ומעיר רגש, תוך שהוא חומק מאלפי מלכודות בדרך: דידקטיות, חנופה, רגשנות הוליוודית הן רק כמה דוגמאות. אל מנסורי הצליחה לעורר תובנות מהותיות. הפוסט הזה ינסה להאיר אותן מהעיניים שלי, האמא, הבת, ומהעיניים של ילדיי, שצפייתם בסרט הניבה רווח כפול של עניין ומודעות. ללמוד אחר כך מהרשת שאת כל הסרט ביימה הבמאית הזו דרך הוראות בווקי טוקי, כי אסור לאשה לתת הוראות לגברים בארץ הזו, היה מרעיש לא פחות מהסרט עצמו.

וואג'דה, צילום יחצ

וואג'דה היא מתבגרת עדינה אך כריזמטית, הלומדת בבית ספר דתי לנערות ובראשו מנהלת המנהיגה משטר חמור ואכזרי של צניעות, של שליטה בכל סממן נשי ואנושי, פן יעיר יצרים בלתי מוסריים בגברים או בנשים בסביבה. באווירה הדכאנית הזו היא מתעצבת כמורדת, מתוחכמת וערמומית, ומאתגרת את המנהלת העריצה שלה להכניסה לתלם הדת. לוואג'דה יש תשוקה בוערת אחרת, היא כמהה לאופניים, זוג אופניים שראתה במרכז המסחרי וידה אינה משגת, וגם הוריה לא ששים לקנות לה, "ראית אי פעם ילדה על אופניים אצלנו", שואלת בכעס אמה, המתבטלת, "את יודעת שזה אסור". הערגה לאופניים כמושא של חופש היא כמובן סימבולית, אבל גם קונקרטית, לוואג'דה יש חבר מהשכונה, ילד עדין המאוהב בה בגלוי, שרוכב על אופניים להנאתו והיא חולמת להביס אותו, גם תבוסה זו סימבולית כמובן, ובמקביל נוצר ביניהם קשר נוגע ללב, אולי כי היוצרת מבינה שלדור הבא של הגברים יש סיכוי להיות אחרים ולהביא שינוי. אצל אביה של וואג'דה אין תקווה, הוא מציג את הסטריאוטיפ של הגבר הערבי המסורתי,  המחפיץ, השוביניסט והסקסיסט.  באחת הסצנות החזקות בסרט היא שמה לב שבאילן היוחסין של המשפחה נעדרות כל הנשים, אמה גוערת בה "ככה זה, את לא יודעת שאין נשים אצלנו, אף אשה לא מופיעה במפה המשפחתית", מקבלת בהכנעה את המצב. וואג'דה תמרוד גם כאן, בעזרת פיסת נייר קרוע שעליו שמה, וסימן קריאה מהדהד.

המוקד הרעיוני החזק בסרט נעוץ בדרך היחידה שבה יכולה וואג'דה להשיג את האופניים, דרך אירונית במיוחד, בסגנון "אם אינך יכול להביס אותם, הצטרף אליהם", ההתרחשות שבאה בסופה היא עוד עקיצה פוליטית חתרנית כלפי השלטון הסעודי, שאישר באופן מפתיע את צילומי הסרט בשטח המדינה.

נכון שצפייה בסרט כזה מזמינה פטרנליזם מערבי, צקצוק והתנשאות, אבל הסרט מצליח לחמוק מזה בעזרת סיפור טוב, משחק מרגש, טווויסטים לא צפויים, ופה ושם גם אירוניה. ההרהורים על צורת החיים של ילדה שהיא מעט יותר בוגרת מילדיי לא הניבו רק רחמים, גם כשאסור לה לשחק בחצר בית הספר שמא יראו אותה הגברים העובדים ממול. הצלחתי לראות גם את היופי בתושייה שהיא מגלה, בחוש המסחרי שלה,  בפקחות ההישרדותית. ולבסוף, הייתה זו פעם ראשונה שילדיי נחשפים לסרט של מבוגרים, בעל תכנים פוליטיים חברתיים, ולא בידורי, והם היו מרותקים, ויצאו נרגשים ממש. איזה הישג.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה