נעמי פולני: זה הסיפור של כולנו

"אישה בת 86 שעבדה מרבית חייה ואינה מצליחה לכלכל את עצמה, מטופלת ע"י שני ילדים ו 8 נכדים שמצבם הכלכלי רע משלה". אריאל אריאב, מיוזמי המחאה על מצבה של מייסדת "התרנגולים", מבקש שנביט בנעמי ונראה את עצמנו

26/11/2013
אריאל אריאב קבלו עדכונים מאריאל
  • RSS

אני אניח כאן לרגע את השם של נעמי פולני.

לפני מספר ימים פנו אלי חברותיה של נעמי פולני בבקשה - לדבריהן נעמי פולני מהיוצרות החשובות בתרבות הישראלית, נמצאת במצב כלכלי קשה במיוחד.

הרעיון היה לצאת עם מניפסט פייסבוקי, אותו מניפסט אשר זכה לתשומת לב רחבה ברשת ובכלי התקשורת.

נעמי עבור הרבה מאתנו היא סמל תרבות, אבל היא גם הסבתא של כל אחד מאיתנו, זו שחיה בדוחק, בדירה קטנה עם פנסיה מגוחכת ורוצה עוד כמה ימים של אושר, אותו אושר שלא יהיה, כי בפנסיה מהביטוח הלאומי, אין אושר.

מצבה של נעמי, נוגע לכולנו, עצוב ומייאש.

נעמי פולני, צילום: יוטיוב

אישה בת 86 שעבדה מרבית חייה ואינה מצליחה לכלכל את עצמה, מטופלת ע"י שני ילדים ו 8 נכדים שמצבם הכלכלי רע משלה.

אישה אשר גידלה דורות של אומנים, עיצבה את התרבות הישראלית ונזנחה אי שם במושבה כנרת, נראית מדי פעם מהלכת ברחובות תל אביב שפופה, צנומה, סוחבת שני סלים בדרכה מ..אל... וחוזרת אל המושבה.

אבל בואו נודה על האמת, נעמי פולני היא סמל!

נעמי מסמלת עבור כולנו את החשש הגדול מאותו יום שאנחנו נהיה שם, כפופים שפופים וחסרי כל.

כי במדינה שתוכניות הריאליטי מנצחות את המציאות, אין מקום לאנשים כמוה, במדינה שכוכב עולה יורד אחרי רבע שעה, הזיכרון הוא קצר וממשיכים הלאה.  אם תצאו אל מסע בשביל ישראל, תמצאו הרבה נעמי פולני זרוקות וזרוקים בצידי הדרך, חסרי כל וקול, כי הבושה הופכת לדממה והדממה חזקה מהקול.

כמות הפניות הנרגשות שהגיעו אלי ואל חברותיה של נעמי היו מדהימות, אנשים נחלצו לעזור לה (אני מקווה שגם שרת התרבות כפי שהבטיחה)  הציעו כספים, רהיטים, אוכל, כלי מטבח וחשמל -תמיכה מכל סוג שרק היה נתן לדמיין - וזה היה מקסים!

ישראל היפה והטובה התגייסה כלהקה צבאית ממושמעת והניחה לפתחה של הכוהנת הגדולה רצון גדול לעזרה.

להקת הזמר - ישראל היפה והטובה, לא צריכה לעשות את זה, זה לא התפקיד שלה . לא אחת אנחנו נפגשים בתוכניות גיוס לאומי, לתרום כספים לעמותות כאלה או אחרות, לאיש כזה או חולה אחר, ואנחנו עושים את זה בלב גדול למרות  שזה תפקידה של המדינה!

וכאן, במקום שנשמעת זעקתה הדוממת של נעמי, כשלה המדינה.

כשלנו כולנו!

במדינה שזורקת את מקימיה לצידי הדרך – אסור לנו לחיות.

נעמי מסמלת עבור כל אחד מאיתנו את החשש הגדול מהיום שבו היא נמצאת, וכמותה – יש רבבות, נשים וגברים שחיים בדוחק וקולם לא נשמע.

כשפנו אלי לעזור בהפצת הסיפור של נעמי, ראיתי כאן הזדמנות, לנגד עייני לא ראיתי רק את נעמי, ראיתי גם את השכנה והשכן, את אותם קשישים שאני פוגש ברחוב מחטטים בפחי האשפה או בשוק הכרמל בשעות הסגירה, מקוששים ירקות ופירות שנזרקו ע"י הרוכלים.

סיפורה של נעמי, הוא הסיפור של הזקנים כולם.

זה סיפור של הזנחה, של פשע, המקום שבו לרובנו יש חלק.

אנחנו הזנחנו את הזקנים, ומתפקידנו להחזיר להם חיבוק של דאגה, לא באיסוף תרומות וחלוקת מזון, לא בפתרון נקודתי לשולחן החג, כי אם במתן איכות חיים לאלה שנתנו לכל אחד מאתנו את המקום לחיות בו.

באמצעות סיפורה של נעמי, אולי אפשר יהי להדליק משואה גדולה של אנושיות ולהפעיל את השעון המעורר שיעיר את הרדומים על כסאות הממשלה.

אני כותב את הדברים, אין לי מושג מי יקרא אותם, אבל אם במקרה זה יגיע למקבלי ההחלטות, אז לרגע אחד, תהיו – מה שנהוג לכנות "פופוליסטים"...ותפרגנו להם בקצבה נוחה יותר.

תודה לחבריה של נעמי שפתחו את עייני ואפשרו לי להבין מהי עצבות ודוחק.

>> לעמוד הפייסבוק של אריאל, הכנסו




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה