אסור להישאר עם גבר מתעלל

סקר שערכה עמותת "רוח נשית" חושף את המספרים העגומים - כ-32% מהנשים נמנעות מפרידה מבן הזוג , מחשש לפגיעה במצבן הכלכלי, והמספר גדול יותר בקרב נשים מוכות. איך משנים את המספר הזה?

26/11/2013
מכי נאמן קבלו עדכונים ממכי
  • RSS
» לא לוותר על עצמאות כלכלית. מכי נאמן, מנכ"לית "רוח נשית"

אחרי 100 שנים של מאבק לשחרור נשים וחקיקה מתקדמת, מסתבר שאנחנו עדיין כבולות לאמונות שמסכנות אותנו ומחלישות אותנו, האמונה שעשיית כסף והתפתחות כלכלית היא לא במוקד העיקרי של חיינו, אלא של גברים. אצלנו היא אולי במקום השני.

ועד שלא נמצא דרך להתיר את האזיקים הללו אנחנו במלכוד, כשמוקד השליטה הכלכלית והתעסוקתית לא בידיים שלנו , מישהו כבר ינצל את החולשה שלנו וברגע אחד יפגע בנו אנושות.

לא תמיד אנחנו מודעות לכך שהעדר בטחון כלכלי, ותלות כלכלית, הם מקדמי סיכון לאלימות כלפי נשים.

כמה מכן יכולות להודות עם יד על הלב שיש להן עצמאות-כלכלית ?

כמה מכן חשות שהיו רוצות לפרק את הזוגיות, שמזמן כבר אינה טובה משום שיש בה לעיתים אלימות פיזית, נפשית, מילולית או פסיכולוגית, ובכול זאת פוחדות להיפרד מבן הזוג בגלל ההיבט הכלכלי ?

סקר שעשינו ב"רוח נשית"  לרגל יום המאבק-הבינ"ל באלימות נגד נשים, מצביע על כך ש-32% מהנשים נמנעות מפרידה מבן הזוג , מחשש לפגיעה במצבן הכלכלי. (הסקר נערך בקרב 304 נשים יהודיות דוברות עברית, בנות 28 - 50, נשואות עם ילדים).

נשים נוטות לוותר בקלות על פיתוח עצמאותן הכלכלית לטובת זו של בן זוגן. הן מזגזגות בין גידול וחינוך ילדים, ניקיון ובישול, לבין עבודה חלקית אחת לשנייה, או מוותרות כליל על עבודה לפרקי זמן ארוכים, לעיתים ארוכים מידי, כך שכאשר הן רוצות להשתלב מחדש בעולם העבודה, לפתע הן חשות שהן כבר אינן רלבנטיות.

אחרי חופשת לידה, ובמיוחד אם זה כבר הילד השני, בשלב מסוים אתן וודאי מרגישות את התסכול. לרוב אנחנו חשות בדידות, העדר תמיכה בבית, והעדר בטחון עצמי  ולכן למרות שאנחנו נקרעות בעבודות הבית, פתאום אנחנו כמהות לצאת לעבודה, לרוב כשנחזור לעבודה נעדיף משרות חלקיות. העבודה החלקית מאפשרת לנו לנהל את "תפקידנו המשולש", כאם, כרעייה וכמפרנסת שנייה. ע"פ ד"ר סילביה ביזואי, עבודה חלקית נפוצה בקרב נשים, ונדירה בקרב גברים. בעבודה כזאת שאינה מאפשרת קידום, ואינה צוברת די זכויות סוציאליות-מועסקות כ 40 אחוז מהנשים העובדות.

הבעיה  היא ששמו אותנו במקום השני, ואנחנו מאמינות לזה, מתנהגות כך ומשמרות את הסטטוס שלנו, "כ-"מפרנסת השנייה".  אנחנו במקום השני בשרשרת ההתפתחות המקצועית והידע, השרשרת חלשה כי החוליות שבה לא באות ברצף, אין לנו רצף תעסוקתי, השכר שלנו נמוך ביחס לשכר של גברים, אנחנו  עובדות במשרות חלקיות ואין לנו אפשרות לקבל קידום בעבודה.

נשים יקרות, כדי לחולל שינוי במצבנו אנחנו צריכות להתעורר מתרדמה ארוכה בה הרדימו אותנו, מהנטייה שלחשוב שהכול יהיה בסדר, שבטח מישהו גדול וחזק כבר יסדר את חיינו בעבורנו, שנתלה על כתפיו החסונות, וידיו התומכות שיסדרו לנו את החיים. ומה יהיה אם יום אחד היד הזאת כבר לא תומכת? מה אם יום אחד מיד תומכת היא הופכת להיות היד ההורסת, המכה או המאיימת?

הכסף הוא פרמטר מרכזי שמשפיע על הקיום שלנו. אם לא נדע כיצד להרוויח כסף, איך לנהל את הכסף שלנו בעצמנו, אם נוותר על יציאה לעבודה, לא נוכל להרשות לעצמנו אם נרצה בכך, יום אחד לקום וללכת.

רק 25% מהנשים שנפגעות מאלימות במערכת הזוגית פונות לקבל סיוע. היתר נשארות במערכות פוגעניות וחיות תחת אלימות מתמשכת. רובן חוששות להריע את מצבן הכלכלי, חוששות שלא יוכלו למצוא עבודה, ושלא יוכלו לשאת בהוצאות דיור ומחיה ולכן נשארות בבית הפוגע.

הסיכוי לפיתוח קריירה עצמאית לנשים, לצבירת הון אישי ושליטה במשאבים של ידע וכוח נעוץ בחינוך. חינוך לעצמאות כלכלית והעלאת המודעות להיותה של תלות כלכלית מקדמת סיכון להיקלע לאלימות, הנה מחויבת המציאות וצריכה להילמד בבתי הספר . היא אמורה להילחש באוזני בנותיכן בעת קריאת סיפור לפני השינה והיא צריכה להיות משנתכן התלויה על המקרר בבית , או כמו תפילת הדרך שלכן בתוך הארנק שלכן , הארנק שיתמלא בכסף משלכן. אמן.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה