כמה אתם נוגעים בבני הזוג שלכם?

שאלת הביצה והתרנגולת: האם זוגות מפסיקים לגעת זה בזו כשהם מתרחקים רגשית, או שחוסר המגע גורם להתרחקות? מה שלא יהיה, חייבים לחזור לנגיעות הנעימות, מיד

20/11/2013
מיה גרינברג קבלו עדכונים ממיה
  • RSS

לחברים שלי עינת וירון היה כל מה שכולנו רוצים. זוגיות טובה, כבר לא צעירה אך מחזיקה מעמד, ילדים בריאים וצוחקים שכבר ישנים לילה שלם ונגמלו מחיתולים, ארוחות עתירות צחוקים בחיק חברים, טיולים מדי סופ"ש, חופשות שנתיות, הכנסה שמאפשרת מותרות, ואפילו ערב אחד רק לשניהם פעם בשבוע כשסבא וסבתא עושים בייבי סיטר לילדים. העניינים דפקו אצלם נהדר. למראית עין.

אם אריץ את שעון הזמן אחורנית, ככה 13 שנה בכיף, וכמו בקליפ עשוי תמונות סטילס נצפה ביחסים שלהם בחודשים הראשונים, אספק לכם מהזיכרון שלי על ירון ועינת את הצילומים הבאים: שניהם מרוחים אחד על השני בלשון המעטה על מדרגות נעות בקניון, בחניון, במעלית, שלובי ידיים במסעדה, אף פעם לא אחד מול השני, תמיד ליד, תמיד צמוד, הראש רכון קדימה, היד מלטפת לחי, הנשיקות לא מרפרפות והחיבוק ארוך ארוך ארוך...

ואז באו הילדים, והם קצת התרחקו.. וכאילו משום מקום צצו חיכוכים, כאלה שמתחילים עם פרצוף חמוץ של מישהו. ו"אתה לא עוזר", ו"את כל הזמן מקטרת", ו"אתה לא משתדל", ו"מה את רוצה ממני". וכולנו מהנהנים "כי ככה זה, מתרחקים".

אז זהו שלא. אל נא תעיזו לטעות לי בעינת וירון, הם חברים שלי יקרים. ולמרות שכולנו חושבים שהשגרה הורסת את היחסים, וכי ככה זה, אצל עינת וירון הביצה והתרנגולת מתהפכים. פתאום קלטתי שאצלם זה לא שההתרחקות הפנימית הולידה פחות מגעים, אלא אלו המגעים שנעלמו שהולידו התרחקות פנימית.

קלטתי את זה כשראיתי את עינת מחבקת את הקטנה שלהם ואז ירד לי האסימון, שמבוגרים זה כמו תינוקות, שבהם אנחנו כל הזמן נוגעים ומזה הם מקבלים ביטחון ואנחנו חשים כלפיהם אהבה לא מוגבלת. אז ככה זה ממש גם עם מבוגרים, ככל שנוגעים, ככל שקרובים בגוף, ככה קרובים גם בפנים. אולי אשם בזה הורמון האוקסיטוצין, "הורמון האהבה", שמניע אותנו לגעת, להיות קרוב, לחלוק את מה שיש לנו בלב לתת לאחרים, ומתגבר ככל שנוגעים.

אז פעם אחת עינת ואני דברנו על זה ועינת החליטה שהיא מנסה, מה יש להפסיד, מחבקת אותו כל עוד נפשה בה. והיא פצחה במתקפת חיבוקים. מאוד פשוט, אני נשבעת, לא ממציאה ולא צחוק, פשוט כפתה על ירון חיבוקים, ארוכים, ולא ויתרה. וברור שירון זרם. היא הקפידה שישבו יותר קרובים, צמודים ונוגעים, גם בזמן שנסעו ביחד ברכב, וגם בזמן שחיכו בבנק למיחזור המשכנתא, ואף המציאה חיבוק משפחתי עם כל הילדים, שקראה לו "סנדביץ". ככה עד שצחקנו שהאוקסיטוצין התחיל לזרום להם בורידים.

אבל השינוי המשמעותי היה בקשר בין ירון לעינת. עינת מספרת שמשהו קרה ביניהם והיא לא התכוונה להתחדשות מינית גיל 16 סטייל, אלא להרגשת קרבה מיוחדת שהתחילה להראות אותותיה בקשר ביניהם. ממש אכפתיות, דאגה, כאילו היא ממש מרגישה את ירון מבפנים. ובנוסף, אם פעם ירון היה חש חוסר ביטחון בנוגע לפרנסה, ונראה תמיד מוטרד או זעוף, פתאום הוא התחיל לדבר על דברים נוספים, על איכות החיים שלהם, הסביבה, קיבל מרץ להיות יותר מעורב, לעשות שינויים, והוא מחייך יותר. עינת מספרת שפעם ראשונה ששניהם חשים חיוניות בכל תחומי החיים.

ואחרי שזה הפך הרגל אצלם, ועינת סיפרה לירון מאיפה הכל התחיל, הוא הכריז שהוא מוריד את הכובע בפני "סגולת החיבוקים" והם ארגנו יחד סדנת יחסים לחמישה זוגות חברים, על מה אם לא "מגע וקשרים". פשוט מלכים. שיעורי הבית 12 חיבוקים ביום, והמסר המרכזי: "תהיה מאושר אם תעשה את מי שסביבך מאושרים".

אז מה יש להוסיף? רוצו לחבק!




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה