עמנואל רוזן, המטריד האחרון?

אי הגשת כתב אישום איננה הוכחה לזכאותו של עמנואל רוזן. הטרדות מיניות נחשפו, קשרי שתיקה נשברו וכעת אפשר לקוות שמה שהיה הוא לא שיהיה

19/11/2013
נרי ליבנה קבלו עדכונים מנרי
  • RSS
» האם מעתה נשים יתלוננו יותר? רוזן

הטענה הרווחת נגד תא העיתונאיות בעקבות המלצת הפרקליטות שלא להגיש כתב אישום כנגד עמנואל רוזן היא שמרוב התלהבות הן שופכות את התינוק עם המים. לכאורה יש בהמלצה הזאת הוכחה לכך שלא היה ממש בהאשמות כנגד רוזן, שנעשה לו לינץ' ציבורי על לא עוול בכפו, שדמו נשפך על ידי עיתונאיות חרוצות מדי. אבל אי הגשת כתב אישום איננה הוכחה לכך שלא נעברו עבירות כפי שהגשת כתב האישום איננה הוכחה לביצוען של עבירות מסוימות. תפקיד המשטרה הוא לרדת לחקר האמת והמלצת המשטרה במקרה של רוזן דווקא מנוגדת להמלצת הפרקליטות משום שבמשטרה סבורים שלפחות בשלושה מקרים ניתן להגיש כתב אישום כנגד רוזן בגין הטרדות מיניות.

אם הלהט הציבורי התרכז קודם סביב רוזן וחבריו לעבודה שידעו אבל לא דיברו, מתרכזת עכשיו הסערה הציבורית סביב תא העיתונאיות ובפרט הדס שטייף, כתבת הפלילים של "הארץ" שבלהט הקרב כנגד רוזן הודיעה שהיא יודעת על מקרי אונס שביצע רוזן ואף הזמינה אותו לתבוע אותה לדיבה אם היא משקרת. ההאשמות באונס שלא לוו בהגשת תלונות במשטרה (וגם לא גובו על ידי חברותיה בתא העיתונאיות שאחת מהן, ענת סרגוסטי, אפילו הסתייגה מההאשמות האונס בפומבי), הציגו את שטייף כמי שמנהלת מלחמה מלוכלכת או מסע נקמה אישי חסר גבולות המחריבה את חייו של רוזן בהאשמות שווא כדי לזכות בפרסום לעצמה ובהרבה זמן מסך, ואת רוזן כקורבנה של קבוצת פמיניסטיות שונאות גברים מהגיהנום, המונהגת על ידי שטייף.

אם לשפוט לפי הלך הרוחות בתקשורת, ברשתות החברתיות ובבלוגוספירה, את מקומו של רוזן בתפקיד האיש הרע תופסת עכשיו שטייף ואחריה כל מי שנאבקו ביחד איתה להוציא לאור את האמת אודות רוזן, אותה אמת שעלולה להישכח עכשיו.

כי אמת אחת היא שבמשך שנים, על פי העדויות שנאספו התנהג רוזן בצורה דוחה ביותר, חשף את עצמו והטריד בדרכים שונות המתוארות בעדינות כחיזור אובססיבי נשים רבות שעבדו איתו ואמת אחרת היא שיש מי שיתארו אותו, במונחי העולם הישן, כ"רודף שמלות". והאמת המרה עוד יותר היא שרוזן לא המציא כלום, הוא לא היה הראשון שהמציא את הפטנט במסדרונות הטלוויזיה, הוא איננו המטריד החמור ביותר  בתולדות הטלוויזיה בישראל (אין שום הוכחה לכך שאי פעם כפה את עצמו בכוח על מישהי, למעט אותן הוכחות הידועות לשטייף בלבד), מטרידים חמורים בהרבה יתגלו אם יטרח מישהו לחפור במסדרונות הטלוויזיה ברוממה ובפרט בתקופה שהיתה ערוץ הטלוויזיה היחיד בישראל והוא גם למרבית הצער כנראה איננו המטריד היחיד בתקופתו. תא העיתונאיות קם כדי לדאוג לכך שרוזן יהיה לפחות המטריד האחרון, שאנשים העובדים במחיצתו של מטריד לא ימלאו פיהם מים ושנים לאחר מכן ירוצו לטלוויזיה כמו גדי סוקניק כדי לומר ש"כולם ידעו" (אני, אגב, לא ידעתי), שנשים לא תחשושנה להתלונן.

האמת היא גם, שפרשת רוזן תיתן אולי מעכשיו יותר אומץ לנשים העובדות בתקשורת, נשים בעלות יכולת ביטוי וכוח, להתלונן להבא בשמן שלהן ולהזדהות, בפרט כשהן מקבלות גיבוי נרחב, מקיר אל קיר, מצד כל העיתונאיות כולן. האמת היא שהמאבק לניקוי מסדרונות ערוצי הטלוויזיה, הרדיו, העיתונות (וכמובן גם כל שאר מקומות העבודה) ממטרידים מיניים הוא מאבק שאי אפשר להגזים בחשיבותו. כולנו היינו שם, חלקנו עוד בימים שלא היה שם לעבירה של הטרדה מינית וכשלא היה בפני מי להתלונן. נכון פעלו בחברת החדשות של ערוץ 2 כשהרחיקו את רוזן מעבודתו בגלל דיווחים על הטרדות מיניות, אבל אי אפשר לטעון, כפי שטענה טלי בן עובדיה מערוץ 10 בכנס העיתונות באילת, שצריכים להשאיר את הטיפול בנושאים של הטרדות מיניות בידי המעסיקים בלבד. העובדה היא שללא עבודתו של תא העיתונאיות, לא היה רוזן משעה את עצמו מעבודתו. לעבודת תא העיתונאיות ישנה חשיבות עצומה להעלאת המודעות והרגישות של המעסיקים בנושאים של הטרדות מיניות והחובה למנוע אותן.

הבעייה היא שעוד לפני שהתחילה המשטרה בפעולתה, עוד לפני שניתנה לה הזדמנות לרדת לחקר האמת, כבר נהרסו חייו של רוזן על ידי לינץ' ציבורי חסר תקדים. מהבחינה הזאת, צריך רק לשמוח על כך שלא יוגש נגדו כתב אישום. הוא כבר נענש, אולי נענש יותר מדי, על ידי החברה כולה. הוא כבר למד את הלקח אבל נלקחה ממנו ההזדמנות לתקן את דרכיו, להשתקם. העבודה העיתונאית שהצטיין בה היא כל חייו. קשה להאמין שיוכל לחזור אליה גם לאחר שיטפל בעצמו. כבודו היה למרמס בראש חוצות ואפילו הדס שטייף לא תוכל עכשיו להחזיר את מה שלקחה, את כבודו האבוד של עמנואל רוזן.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה