הורות גאה: מה זה ילד נורמלי בכלל?

אתמול ב"פנים אמיתיות", נחשפנו לסיפורם של לירן ויובל שרוצים להביא ילד, ולאנשים שטוענים שהם חייבים אמא בתמונה. אבל מי אמר שזוגות סטרייטים מגדלים ילדים יותר נורמלים?

18/11/2013
שחר בן-פורת קבלו עדכונים משחר בן-פורת
  • RSS

אמש ראיתי את התוכנית של אמנון לוי על הורות גאה. ב"פנים אמיתיות" הוא הביא את סיפורם של לירן ויובל, זוג גברים שמתקשים להביא ילד לעולם אשר סחפו בתהליך את מיטב סלבריטאי ארצנו לתמיכה. הוא מעמת אותם ואותנו הצופים עם השאלה "האם אפשר להוציא את אמא מהמשוואה" ומביא כקונטרה בין השאר את עירית לינור, שיצאה בעבר באופן פומבי נגד הבקשה שלהם.

במילים פשוטות, זהו דיון על עצם הלגיטימציה המוסרית של זוג גברים להביא ילד לעולם ללא הנוכחות האמהית המקובלת. זהו דיון אמיץ וחשוב השואל למעשה "האם אפשר להוציא את אמא מהמשוואה ועדיין לגדל ילד נורמלי?". התשובה הפשוטה היא כמובן שלא. התשובה הארוכה היא שבכל מקרה, אף ילד אינו נורמלי.

צילום מסך נענע10

אני גדלתי לבית של אבא איש מחשבים ואמא מחנכת וסגנית מנהלת. אני בן בכור, גדלתי ביבנה, הייתי בתנועת נוער, שרתתי בצבא, ולמעט העובדה שאני הומו, אני לכאורה כמו כולם.

אך האמת רחוקה מכך שנות אור ודור. מאז שאני זוכר את עצמי הייתי חריג. תמיד הייתי גבוה יותר ובוגר יותר מכולם. את זה המבוגרים דווקא אהבו, אבל כשמול הילדים בבית ספר יסודי הייתי עדין ורגיש מדי, ספגתי מכות והשפלות.

החריגות לא נעצרה שם. כשפיתחתי שכבה או שתיים של שומן כדי להגן על עצמי מפני ההצקות, הפכה הפיזיות שלי לחריגה. כשהבנתי בגיל 14 שהפנטזיות שלי על גברים אומרות שאני הומו, נוספה חריגות משמעותית נוספת לכל זה.

כשהתחלתי בגיל 16 להכנע לעולם המיסטיקה והרוח, החריגות שלי קיבלה פן נוסף. העובדה שמעולם לא הצלחתי להדחיק את הרגשות שלי כמו כל גבר, מלווה אותי מגיל צעיר. העובדה שכיום חלק עיקרי מהפרנסה שלי הוא ללמד אנשים להתחבר מחדש לרגשות שלהם היא ביטוי של חריגות נוספת. ולא אמרתי אף מילה על העובדה שאני מדבר עם ישויות ונשמות ללא גוף.

סמנטיקה משנה חיים

במרוצת השנים כשאני מסתכל יותר ויותר על עצמי ועל אנשים, אני מבין שלמעשה כולנו חריגים. אם נושיב כל בן אדם לשיחה של כנות נגלה שכל אחד מרגיש חריג בתחום מסוים. החריגות יכולה לבוא עם בושה והיא יכולה לבוא עם תחושה של ערך עצמי. אך האמת היא שכולם יוצאי דופן ולו משום העובדה כי אין דופן לצאת ממנה.

כל אדם נראה אחרת, לכל אחד טביעות אצבע שונות, וכך גם חלומות, תקשורות ושגעונות. בלב כולנו אחד: אוהבים, מפחדים, כועסים, זה המקום בו כל בני האדם שווים. אך מרגע שמסתכלים על הסיפור העוטף את הרגשות, מגלים שלכל אחד יש נחוח אחר, ייחודי.

לפני שנים רבות למדתי, בעזרת המורה הרוחנית שלי ורדה דרור, להפוך את נקודת המבט. במקום חריגות – ייחודיות. משחק של סמנטיקה, אולי, אך כזה המשנה חיים.

אני יודע מה חלקכם חושב כרגע: שזוג גברים יביא לעולם ילד עם בעיות רגשיות, אפילו נכות רגשית, שהיא חמורה ובעייתית. זה לא עניין של נורמלי, זה עניין של בריאות נפשית.

על זה אני אומר שבמרוצת השנים אני פוגש עשרות ומאות אנשים, סטרייטים, הומואים, לסביות ודו מיניים. מעולם לא פגשתי אדם בריא נפשית; לכולם יש בעיות. אם זה בגלל גירושים של ההורים בגיל צעיר, ביקורת האינסופית של אבא, חינוך לעשות מה שצריך המבטל מימוש של רצונות אישיים, מצב כלכלי קשה, יחס של הילדים בבית הספר, אלימות פיזית, פגיעה מינית, המיניות השונה, ועוד.

לכולנו יש בעיות רגשיות עמוקות, הבאות לידי ביטוי בהתנהגויות שלנו בכל תחומי החיים. הציצו למה קורה בכבישי ישראל וקבלו דוגמא מסכנת חיים כיצד בעיות רגשיות גורמות לאנשים לנהוג; ולא אמרתי מילה על החמדנות האנושית המחרבת את הכלכלה ומגבירה את השחיתות. חמדנות, למי שלא מבין, היא תוצר של חוסר עמוק באהבה המוחלף בצורך בכסף.

אין אנשים נורמיים בישראל ואין אנשים בריאים נפשית. כל ילד המגיע לעולם גדל עם הייחודיות שלו, והפער בינה לבין הציפיות החברתיות הוא שיוצר את הבעיות הרגשיות שלו.

אין זה משנה אם יש לי הורה אחד או שניים, אם מגדלים אותי ההורים או סבא וסבתא, אם יש לי אבא ואמא או אבא ואבא; לכולנו יש התמודדויות מורכבות בחיים, ומה שקובע אותן ואת היכולת שלנו להתמודד איתן הוא מידת האהבה, הבטחון וכבוד שאנו מקבלים. מי שעדיין מאמין שיש דבר כזה אדם נורמלי, סובל מבעיות רגשיות שעוד לא התחיל להבין.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה