למה אנחנו לא מתבגרים?

יש כאן דור שלם של גברים בני 40 שלא מסוגלים להתחייב, של רווקות שדוחות את האמהות בעוד שנה ועוד שנה - למה זה קורה לנו? ואיך עוצרים את החגיגה?

17/11/2013
אולגה לביא קבלו עדכונים מאולגה
  • RSS

לפני עשור דיברו עלינו כ"דור ההזדמנויות והעולם הפתוח". הכל היה לפנינו, הכל נהיה נגיש: מידע, עבודה, האוניברסיטאות המובילות בעולם, טכנולוגיה, מדינות אחרות. דור של גאדג׳טים, של אינספור אפשרויות, דור שקיבל הארכת חיים לפחות ב10-15 שנה בהשוואה לדורות הקודמים וזכה ברמת נוחות אחרת לחלוטין.

הדור הזה שלפי כל הנתונים היה אמור להיות הדור המאושר בהיסטוריה ומשום מה הפך לדור האבוד. דור שהלך רחוק מדי בחיפוש העצמי והתעכב בהתבגרות באופן חסר תקדים. הדור שהתברך בהזדמנות אך לא ניצל אותה, משום שפשוט לא הספיק להתבגר..

הזהות העצמית היציבה, המאפיין החשוב ביותר בתהליך ההתבגרות של בני האדם, הפכה לאידיאל בלתי מושג.

זאת הסיבה שגדל דור שלם של גברים בני 40 שלא מסוגלים להתחייב ולקחת אחריות על הקמת משפחה. זאת הסיבה לרווקות הנשית ודחיית גיל ההורות לגילאים 35+. התחלנו לבנות את הקריירה בגיל מאוד צעיר והגענו למשבר הזהות בלי לבנות אותה מקודם.

החבילה הערכית שקיבלנו התבררה כלא מספקת להשלמת תהליך הבגרות. ההתפרצות של התקשורת הווירטואלית, התחושה שהכל פתוח ונגיש גרמה לנו לרצות לטעום מכל מנה קצת ורק אז נגיע למסקנה מה תהיה המנה העיקרית. טעינו בגדול. כמו חבורת הילדים שנמצאת בחנות הממתקים בלי השגחת המבוגרים, התנפלנו על המדפים עם השוקולדים והתפוצצנו. כל כך פחדנו להחמיץ, להפסיד ולפספס, עד שברגע האמת מצאנו את עצמנו לא מסוגלים להיות מספיק ברורים ומדוייקים ולענות לשאלה אחת פשוטה:

מה אני באמת?

לא בפייסבוק, לא בבלוג, לא בעבודה. מה אני בשעות הבוקר המוקדמות כשאני פוקחת עיניים? האם בא לי להתעורר או שאני מסרבת לקבל את המציאות שלי בגרסה הלא מאופרת שלה?

האם אני לוקחת אחריות על הצעדים שלי, או שאני מחפשת תיאוריות שמסבירות את ההתנהגות שלי כדי להסיר את האחריות?

דור של ריטלין ופרוזק, של הורות משותפת ונכות רגשית, האם דור כזה יכול להיות מאושר?  נוסיף לזה תקשורת שמאכילה אותנו בכמות מטורפת של אסונות, רצח, אונס, התאבדות וכותרות שליליות ללא הפסקה. האיזון בין החיובי לשלילי מזמן יצא מהשליטה. במיוחד בישראל שבה המילה ״רצח״ כבר לא מצמררת אלא רק מעציבה לרגע, לפני שרכילות חמה תופסת את מקומה.

הדרך אל האושר, מסתבר, היא לא מסלול פשוט. למדנו תארים ורכשנו כלים מקצועיים, שפות זרות, בנינו קו״ח מרשימים, אבל כשזה מגיע לתקשורת בין אישית לעיתים קרובות אנחנו לא מסוגלים לנהל את קשר ובורחים מההתמודדות המפחידה.

נחליף חבר, חברה, עיר, מדינה, שפה, מקצוע, נחליף מעגל חברתי, סגנון חיים, תחביבים, נחליף הכל ונחפש, נחפור וננסה. אלא שכל יום נקום בבוקר ובן אדם במראה יסתכל עלינו עם שאלה אחת בעיניו: מי אתה, בן אדם, ולמה לא טוב לך? עדיין?

בדורות הקודמים ההתייצבות של האישיות הייתה קשורה באופן ישיר להקמת המשפחה. גבר ממוצע היה מסיים את הלימודים, מתחתן ומביא ילדים לעולם. לפי הנתונים מהמחקר שנעשה באוניברסיטת פנסילווניה, בשנת 1960 כ65% מגברים בגיל 30 השתייכו לקבוצת הנשואים. ב-2000 - רק 31%. בקרב הנשים בגילאים 25 בשנת 1960 כ77% נשואות ובשנת 2001 - רק 25%.

מה המספרים האלה אומרים לנו? או, ליתר דיוק, מה הם אומרים עלינו?

אפשר לומר שמדובר על השינויים במוסד הנישואים, על המהלך החברתי, מודרניזציה של יחסים, פתיחות מינית וכו'. אפשר גם להוסיף את הפמיניזם לחבילה, להשלים אותה בעצמאות הכלכלית הנרכשת של האישה בעידן החדש.

אבל אני שואלת משהו יותר פשוט: האם נקבה בת שלושים היא בחורה או אישה? האם זכר בן שלושים וחמש הוא בחור או גבר?

ומה משפיע על הסטטוס? ילדים? משפחה? קריירה? תפקיד חברתי או מעמד כלכלי?

החברה שלנו נותנת לגיטימציה ואישור להתבגרות נפשית מאוחרת שזה אומר במילים הפשוטות - הדחקת הגיל והשינוי הביולוגי המחייב. הכל ניתן לניתוח פלסטי חוץ מהנפש: נלחמים במחלות, בקמטים, במתיחות, בפצעים וסימני זיקנה. והנפש? בשביל זה יש פסיכולוגים.

אנחנו לא מסוגלים להיות מאושרים באמת בלי שקט פנימי שמתפתח כתוצאה מתהליך חשוב של השלמת ההתבגרות, יציבות רגשית ומחויבות. הקונספט של forever young מיצה את עצמו ולא הניב פירות. תחושת הבדידות היא רק אחת מתופעות הלוואי של ההתפתחות החברה המודרנית, אך היא ניתנת לשינוי. רק צריך לקחת החלטה אמיצה מאוד לא להסתכל לצדדים, ללמוד לפרגן במעשים ולא בלייקים, לעמוד בערכים שלנו, שהם המצפן והמגדלור בים הסוער החברתי ולקבל את העובדה שלא כל חלום יתגשם כי לא כל חלום נועד להפוך למציאות. יכול להיות שאימצנו חלומות של אחרים ופשוט נסחפנו עם הזרם.

הגיע הזמן להיפרד מהנערות באהבה רבה ולעבור לשלב הבא. פחות שברירי, יותר אמיץ, יותר שלם ויותר שלו. לקבל את התעודה הכי חשובה שעוד לא קיבלנו - תעודת בגרות בבית הספר של החיים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה