לידה בטבע: הפשטות שבלהיות חיה

"ראיתי. ראיתי את האישה יולדת ככה על רקע העצים, האדמה, המים, מוקפת בבני משפחתה, בילדים קטנים, בלי להתבייש, בלי להרחיק, בלי לעשות עניין". הכנסו לראות את אחד הסרטונים המדוברים לאחרונה, ולקרוא כיצד השפיע על מיכל ליבדינסקי

06/11/2013
מיכל ליבדינסקי קבלו עדכונים ממיכל
  • בדואר
  • RSS

בלי בית חולים, בלי אפידורל, בלי ניאונים, בלי טפסים למלא, בלי צמידים על הידיים, בלי רופא, בלי מיילדת, בלי דולה. רק אישה תינוק משפחה ואמאדמה. השראה.

זה מה שכתבתי כששתפתי את הסרטון הזה אצלי בפייס, והופתעתי לגלות כמה תגובות הציפו את הפוסט. תגובות מכל קשת צבעי הרגשות: התפעלות, כעס, תמיכה, פחד, יופי, גועל, דחיה, משיכה. מרתק לראות מה זה עושה לנו כבני אדם בשנת 2013 לראות לידה בטבע.

כדי לצפות בוידאו המדובר לחצו פליי, אז זכרו - הצפייה איננה מתאימה לכולם/ן:

בשבילי הסרטון הזה הוא השראה טהורה. ואני אסביר. כשהסתכלתי עליו, הרגשתי שזז לי משהו בתוך המוח. משהו באונה השמאלית או הימנית נפער בתדהמה – אה, אפשר גם ככה? אפשר גם בלי? באמת שלא ידעתי. באמת שלא עלה על דעתי.  מבחינתי ללדת בבית, ולא בבית חולים זה מעשה קיצוני מספיק, שיש לתת עליו את הדעת, ויש מלא שיקולים לכאן או לכאן. אני ילדתי לידה טבעית אמנם, אבל בבית חולים. אז ככה? בטבע? על האדמה? לתוך הנחל?? בלי אף איש או אשת מקצוע, מה זה אפשרי???

כן, זה אפשרי. ראיתי. ראיתי את האישה יולדת ככה על רקע העצים, האדמה, המים, מוקפת בבני משפחתה, בילדים קטנים, בלי להתבייש, בלי להרחיק, בלי לעשות עניין. בלי לעשות עניין! הדבר הזה שזז אצלי באונה השמאלית או הימנית הוא זיכרון ישן נושן שהתעורר. זיכרון מבעל החיים שאני. האישה בסרטון יולדת , כמו שחיות יולדות, בטבע ובלי לעשות עניין.

כמה עניין אנחנו עושים. בני האדם. מכל דבר כמעט. כמה הרחקנו והתרחקנו מהדברים הפשוטים הטבעיים. מחכמת הגוף שלנו. היום יש כדורים שאפשר לקחת לכל דבר כמעט. כדורים כדי ללכת לישון, וכדורים כדי להתעורר, כדורים נגד כאב ראש, כדורים בעד הפסקת נזלת, כדורים לעצירת רעב, כדורים להגברת תשוקה, כדורים כדי להתרכז, כדורים לעיכול, אפילו כדורים כדי לאהוב! ואיך אפשר בלי - כדורים נגד צרבת, שהם כדורים שדי מצחיקים אותי בעיקר לפני החגים הגדולים שלנו, שאז המפרסמים יוצאים מגדרם, ועל שלטי החוצות כתוב משהו שבתירגום חופשי אומר: בואו תאכלו כמו חזירים גם בחג הזה, יש לנו כדור שיסדר לכם את התלונות של הגוף על החזירות שלכם. וסליחה אגב אם פגעתי בחזירים, חיה שאני דווקא מחבבת.

התרחקנו כל כך מהגוף שלנו, הכלי הראשון שניתן לנו כשנחתנו פה על הכדור, אפילו לפני שפגשנו את אמאבא.  פעמים רבות או שאנחנו לא רואים אותו ומקבלים אותו כמובן מאליו, או כאיזה משהו מטריד שיש להפתר מהבקשות המנג'סות שלו (רצוי בעזרת כדור), או כפח אשפה לג'אנק ולהתמכרויות שלנו, או כמשהו שיש להתבייש בו, להסתיר, לשנות, למחוק את אותות הזמן שנרשמים בו. איזה דברים אנחנו עושים לגוף במקום להקשיב. במקום לכבד. במקום להאמין לו. במקום לבטוח בו. במקום לאהוב אותו.

מה זה אומר לחזור לגוף, לחזור לטבעיות של החיה שאני. להקשיב לבקשות שלו. ולהקשיב ליכולות שלו. האישה הזאת ידעה שהיא יכולה ללדת ככה. בלי בית חולים, בלי רופאים, בלי מיילדת, בלי לפחד. מה זה אומר ללדת בלי לפחד? הנה האונה שלי שוב זזה.

ונכון, טוב שיש את הרפואה, מה זה טוב, מזל! אני בשום פנים ואופן לא מזלזלת בה, וברור שבמקרים רבים בזכות בתי החולים ניצלו תינוקות ואמהות ממוות. אני מברכת על שיש אותה. אבל מה שקרה בדרך, זה שמרוב שאנחנו סומכים על משהו מבחוץ שיעשה לנו את העבודה – רופא, כדור, משהו בחיבור שלנו לעצמנו, לגוף שלנו נעצר. לחלוטין. אנחנו לא סומכים עליו שהוא יודע. שהוא מספיק חכם לרפא את עצמו. משהו באנטימיות הבסיסית , ביחסים עם הכלי המופלא הזה שהוא הגוף שלנו פגום לחלוטין.

כשראיתי את הסרטון הזה, נזכרתי. ואז התרגשתי. ואז התגעגעתי. לחיבור פשוט שהיה לנו פעם פעם פעם. לאנטימיות עם הגוף. לאינטימיות עם המשפחה. לאינטימיות עם הטבע והאדמה. לפשטות שבלהיות חיה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה