מתנחלות ובוכות

ח"כ אורית סטרוק רוצה להגן על זכויות נשים עובדות בשטחים הכבושים, בתנאי שהן יהודיות, כמובן; שעה שאמילי עמרוסי מתלוננת שחסר לה גוי של שבת בהתנחלות. אבל בעצן מה לנשים האלה ולזכויות אדם?

28/10/2013
שרון שחף קבלו עדכונים משרון
  • RSS

בבוקר שבת פתחתי את "ישראל היום" ולבי נחמץ: אמילי עמרוסי מתארת בפירוט רב את תלאותיה בשיפוץ ביתה אשר בהתנחלות כלשהי. מי מאיתנו לא תזדהה עם דרך החתחתים של אשה המשפצת את ביתה?. דמעות סימאו את עיני - עמרוסי מספרת כי אמרה לבעלה שאולי לא כדאי להשקיע בריצוף כי "ביום שיחדור אלינו מחבל ליישוב, אני בורחת, וריצוף אי אפשר לקחת איתנו". התקשיתי להמשיך בקריאה: "על כל יום בניה מוסיפים מאות שקלים עבור שמירה, עשרות אלפים לבית... והאדמה, שעליה שילמת טבין ותקילין, לא נרשמת על שמך". וכאן, כשכמעט מלאה סאת הסבל שלי, מוסיפה עמרוסי את החמור מכל: "היישוב מוקף גויים, אבל בשבת גשומה, כשקופץ החשמל, אין להשיג גוי של שבת(!)".

אמילי עמרוסי, יוטיוב

אז בואו נשים בצד חלק מהטיעונים השגורים בוויכוחי המחנה הישראלי מול המחנה הנצי: אם לא הייתם בשטחים, לא היה צורך לשמור עליכם; האדמה הזו לא שלכם, לכן היא מועדת לפורענות; וגוי של שבת לא קל למצוא גם בתל אביב.

בואו נדבר על כסף וטרמינולוגיה: הקרקעות בהתנחלויות ניתנות בחצי חינם למתנחלים - זו הסיבה שרבים מיושביהן לא נמנים עם הגרעין האידיאולוגי הקשה, ולכן, אם היו מציעים להם פיצוי הולם בתוך גבולות הקו הירוק או פשוט מפסיקים להם את המימון – הם היו עוזבים את ההתנחלויות בכיף; כשאת מתנחלת, האדמה אכן לא נרשמת על שמך, פשוט כי היא לא שלך ולא של המדינה שלך – אבל זה לא מפריע למדינה להתייחס אלייך כאל תושבת איזור עדיפות א', ולצ'פר אותך בכל דרך אפשרית; את הוצאות השמירה על ההתנחלויות והיושבים בהן את ואני מממנות, באופן ישיר ועקיף, דרך משרד הבטחון, צה"ל וגופים פרטיים שממומנים מכספי המיסים שלך ושלי. אילו כולנו היינו יודעות את כמות הכספים שנשפכת בהתנחלויות, מהטבות פעוטות יחסית כמו סבסוד התחבורה הציבורית (למה לא גם בפריפריה?) עד למענק של עשרות אלפי שקלים לבניית בית, ייתכן שכולנו היינו נמצאות עכשיו על גדר ההפרדה בדרישה לפנות את ההתנחלויות לאלתר. אז למה אנחנו לא שם? כי את המידע הזה מאד מאד קשה לאתר ולמפות, בחסות המדינה, כמובן.

עמרוסי עושה מניפולציה על הבורות שלנו – כי הרי, אם היא גרה שם, היא יודעת בדיוק על מה היא משלמת ועל מה לא – ומשתמשת בטרמינולוגיה רגשנית ומתקרבנת ומנסה לייצר אצלנו הזדהות, משל היתה בורגנית באחד מפרברי עיר בשרון.

עוד אלופה בטרמינולוגיה מניפולטיבית, אחת מאמהות מכבסות המילים של זמננו, היא הח"כ הטריה אורית סטרוק (הבית היהודי) שתניח היום (שני) הצעת חוק להחלת חוקי ההגנה על נשים עובדות ב"יהודה ושומרון". מה רע? תשאלו. הרי צריך להגן על זכויות נשים עובדות באשר הן. בוודאי שצריך. דווקא משום שרובנו תומכות בהגנה על נשים בכלל ונשים עובדות בפרט, סטרוק מנצלת את שותפות האינטרסים והסולידריות שלנו כדי לעקר אותה מתוכן. הרי החוק הישראלי לא חל בשטחים, כי אילו היה חל, כל הפלסטינים החיים בשטחים היו יכולים להצביע בבחירות, ואת זה, כנראה, סטרוק לא רוצה. את סטרוק גם לא מעניינות הנשים העובדות הפלסטיניות, מפני שהחקיקה הישראלית חלה רק על אזרחי ישראל. אילו נשים היו באמת מעניינות אותה, הרי שהיתה דורשת החלת צו אלוף בנושאי הגנה על עובדים – הדרך היחידה כיום להחיל חקיקה על כל השטחים.

אורית סטרוק, יוטיוב

מה שמדכדך בטרמינולוגיה של עמרוסי וסטרוק הוא השימוש המניפולטיבי שלהן בשפת זכויות האדם, שרחוקה מהן כרחוק מערת המכפלה מהאוטובוס של רוזה פארקס. מאידך, אם הן משתמשות בשפה הזו, הן כנראה סבורות שהיא עדיין שווה משהו בשוק, וזה דווקא מעורר תקווה, כי אם השפה הזו עדיין שווה משהו, הרי שיש סיכוי למלא אותה בתכנים אמיתיים של שוויון וצדק.

>> שרון שחף היא מנהלת תקשורת ויחסי ציבור, מולד




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה