להיות בר רפאלי

איך יתכן שבמדינה שהכיבוש הוא חלק מקיומה היומיומי, שאייל גולן הוא הזמר הלאומי, שרוב העם בה צם ביום כיפור - בסופו של דבר השאיפה של כולנו היא להיות אדם קוסמופוליטי שאינו זקוק לזהות מקומית כדי לפרוח?

27/10/2013
אבישג רבינר קבלו עדכונים מאבישג
  • RSS
» חלום שכולם יכולים להגשים? בר רפאלי, צילום: שאטרסטוק

עברנו דירה ובאופן מוזר, מחדר השינה שלי שומעים כמו מתוך אפרכסת את שיחות השכנים בחניית הבניין. מנפלאות הצפיפות התל אביבית. כך קרה שכשקמתי לסגור את החריץ בחלון נקלטו באזני קטעי משפטים שמשכו את תשומת ליבי, למרות הנמנום והשעה המוקדמת.  "עכשיו את מבינה איפה את גרה? את הפנטהאוז הזה הוא השכיר לאמא שלה, ציפי, היא עבדה ברול (חנות הצעצועים המיתולוגית של שיכון בבלי) וכאן, ממש מעל לראש שלך גדלה בר רפאלי! את מבינה מה שאני אומרת לך?! ממש ככה!".

המידע המרגש היכה בי כברק. התעוררתי לגמרי. האמת, לא הידיעה שהילדה היפה עם הפוני שכיכבה בקופיקו ומובילה בימים אלה את פצצת הרייטינג "האקס פקטור", יצאה לצילומים ממש מהחנייה הזו, כי אם העובדה שזו אמורה להיות גאווה שכונתית. כולנו גידלנו את בר הקטנה ותראו איזה יופי! כולנו רוצים איכשהו לקחת חלק בהצלחה. הנה לכם צעירה ישראלית עם יכולות גבוהות בתחום תקשורת ההמונים, שליטה בשפות זרות וקימור בלתי אפשרי של בת ים בין המותניים לישבן המושלם שעושה את אמריקה ובגדול. כולנו רוצים להאמין שבר, עם לוק כל אמריקאי ואינטיליגנציה גבוהה בהרבה מהרגיל, מייצגת חלום שגם אנחנו יכולים להגיע אליו. אם לא בעצמנו, אזי ילדנו או אולי לפחות הנכדים.

אבל איך זה מסתדר עם מה שאנחנו מייצגים? איך יתכן שבמדינה שהכיבוש הוא חלק מקיומה היומיומי, שאייל גולן הוא הזמר הלאומי, שרוב העם בה צם ביום כיפור והולך לבית הכנסת לפחות בשלושת הרגלים, קרה שבסופו של דבר השאיפה של כולנו היא להיות אדם קוסמופוליטי שאינו זקוק לזהות מקומית כדי לפרוח? ואם זו השאיפה, גלויה או כמוסה, איך יתכן שללוויה של הרב עובדיה יוסף זצ"ל הגיעו כמעט מליון איש?!

השיחה ששמעתי בבוקר ליוותה אותי כל היום ותחושה לא נעימה מילאה אותי. האם מדובר בסוג של סכיזופרניה?. מצדי, הייתי מעדיפה שכולנו נשאף כמה שיותר אל הבר רפאלי שבנו, אישה שמן הסתם קרובה יותר בתפיסת עולמה לג'ון לנון מלרב עובדיה הצדיק (מעניין מה הוא היה אומר עליה, בת ישראל הכשרה שלא נראה שהחיפוש שלה אחר אהבה מוגבל לגבר שומר שבת, נידה וכשרות). אבל הי, האם ההצלחה היא שמעוורת את העם או שאף אחד לא רואה את הסתירה בין ההדרדרות לכיוון השמרנות, הנטייה המתעצמת לימין וההקצנה באלימות לבין ההערצה הפרועה לדבר הלא קשור למהות קיומנו שנקרא בר רפאלי?.

משכונת בבלי, שכונת נעוריה (כפי ששמעתי) של בר רפאלי אפשר לראות אותה מתנוססת על פני שלושה בניינים שונים, מרחיבה את הלב ומאפשרת לנו להמשיך להאמין שאנחנו לא כאלו. חשוכים, אלימים, מדוכאים ומדכאים, לבנטינים. תסתכלו עליה ותראו את עצמכם, מנסות המודעות לשכנע אותנו. ואם לא תצליחו למצוא בבבועתה הענוגה את עצמכם, נסו להרכיב משקפיים כהות אולי תתפסו בכל זאת עוד כמה רגעים מענגים של אסקפיסזם עד שיתחלף הרמזור.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה