העוני הנשי שלי

"אין לי חסכונות, מי יכול לחסוך כשיש הוצאות על דיור, מיסים, חינוך ומזון שקופצות בעשרות אחוזים במהלך כמה שנים? יאיר לפיד דיבר על ריקי כהן שמשתוקקת להוריש דירה לילד, אני מקווה לא להוריש להם נטל"

24/10/2013
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS
» התנגשות בין תודעה למציאות. כהן (צילום: נעה זני)

מחקר חדש ('שוות', מכון ואן ליר) שפורסם החודש בתקשורת, מצא כי הנשים בישראל הפכו עניות יותר בעשור האחרון. מאז  2004 יש עלייה של 19% בנשים המטופלות על ידי שירותי הרווחה, כמו כן, 20.3% מהנשים הוגדרו כעניות בהשוואה ל18.8% מהגברים ונשים מקבלות פי 1.2 הבטחת הכנסה מגברים. "עוני הוא עניין פמיניסטי", כתבה בעבר הסופרת והמסאית החברתית ארנה קזין, כשהיא מנמקת את מגבלות הנשים בשוק "החופשי". קזין מדגישה שפערי השכר נגרמים מאחר ונשים הן המטפלות העיקריות בילדים והמקצועות הנחשבים "נשיים", מושתתים על ניצול ושכר נמוך, כשהמעסיקים הם גברים.

גם במחקר עולה כי שיעור הפערים בשכר בין גברים לנשים לא הצטמצם: "מבחינת הכנסה ממוצעת - הפער בין הכנסת נשים להכנסת גברים לשעת עבודה עומד על 16% - 17% לאורך כל שנות המדידה כאשר בשנת 2011 נשים הרוויחו לשעת עבודה בממוצע רק 83% ממה שהרוויחו הגברים. הלכה למעשה, ב-2011 נשים הרוויחו 44 שקל לשעה בעוד גברים 53 שקל לשעה".

לעוני הנשי יש כל מיני היבטים. קחו אותי למשל. אני לא יכולה להיות מוגדרת ענייה, על פי קריטריוני הכנסה של משק בית משותף, אבל אני בסכנת עוני מיידית וברורה כל הזמן. בן זוגי הוא המשתכר העיקרי בבית. אני מוגדרת "משכורת שנייה", גם בשל הצורך להיות נוכחת עם הילדים כשהם חוזרים ממסגרות בצהריים המוקדמים. אני עצמאית, ללא שום זכויות סוציאליות או פנסיה אם אין לי הכנסות, ובגילי, שוק העבודה לא מתיר לי ברירות רבות. בנוסף, עם זוג הורים שאחת מהן נתמכת ביטוח לאומי בשל נכות 100%% והשני כבר עבר את גיל הפנסיה אבל עובד בשכר מינימום בעבודת חקלאות, סביר להניח שאאלץ לתמוך גם בהם, מלבד בשני ילדיי שהוצאות גידולם וחינוכם כל הזמן מאמירות במקביל לשכרי היורד עם השנים.

אין לי חסכונות, מי יכול לחסוך כשיש הוצאות על דיור, מיסים, חינוך ומזון שקופצות בעשרות אחוזים במהלך כמה שנים? יאיר לפיד דיבר על ריקי כהן שמשתוקקת להוריש דירה לילד, אני מקווה לא להוריש להם נטל, ומשננת להם כמה חשוב להיות עצמאי כלכלית, בעיקר לבתי הקטנה. אני מתפללת שכשתגדל, המציאות המתוארת במחקר תשתנה מהותית, בפערי השכר הקריטיים, בחלוקת התפקידים בגידול הילדים, וביכולת של נשים לפרוץ את המלכודות שבהן הן נתונות. האם עבורי זה מאוחר מידי?

נשים כמוני חיות בהתנגשות בין תודעה ותקוות למציאות, כשמטיפים להן שהן יכולות לעשות כל דבר כדי לשנות את המציאות שהן חיות בה אם רק יתאמצו מספיק. אבל אופס, יש כמה עובדות זניחות כמו הבאת ילדים, גיל ואפליה בשכר שלא מתיישבים עם המסר הקפיטליסטי הזה. זה מאוד פשוט: אם אין לך תמיכה כלכלית מהבית, או מקצוע שמבטיח לך מצנח זהב (וכמה נשים כבר זוכות לתפקידים כאלו?), הביטחון הקיומי שלך מעורער כל יום. והעתיד נראה קודר מתמיד עם התכווצות הפנסיות וההפרטות הפראיות של שרותי הממשלה.

מול עיני עומדות כל הזמן שתי חברותיי שבחרו לפרק את מסגרת הנישואים והתדרדרו באחת לחיי עוני ומאבק הישרדות מנוול יום יומי. אובדן יכולת לממן צרכים בסיסיים של הילדים, הסכנה היום יומית לאיבוד קורת הגג הם הסיוט שלהן ונורת האזהרה הדולקת להחריד לנשים רבות, גם אם כמוני, הן לא מעוניינות כרגע לפרק שום דבר, זה שוכן להן בפינה קבועה במוח, מהבהב.

נשים בגילי עיצבו את חייהן הבוגרים בעידן של עלייה פנטסטית ברמת החיים, צריכה דמיונית ביחס לדור הקודם. אני יצאתי לחו"ל רק בגיל 18 בפעם הראשונה בחיי, ילדיי, בני 12 ו7 היו בחו"ל כבר 5 פעמים, למשל. המסר חברתי היפר קפיטליסטי שזה בידיים שלנו, אם רק נרצה חזק מספיק, לפרוץ תקרות זכוכית, להתקדם בשוק החופשי, גם לממש חלומות ולגבש את העצמאות שלנו, אבל אז, מנקודה מסוימת בה מתקיימים תנאים כמו ילדים וגיל, או משבר כלכלי, אנחנו הנפגעות הראשונות.

"ממצא חשוב שעלה מן המחקר חושף כי שיעור הנשים שמעידות שהסיבה שהן נאלצות לעבוד במשרה חלקית היא שהן מחויבות לעבודה 'במשרה שנייה', כלומר בתור עקרות בית, עלה מדי שנה, ועמד ב-2011 על 80,000 נשים. לעומת זאת, רק 1,400 גברים מעידים שזו הסיבה לעבודתם במשרה חלקית. זאת ועוד, שיעור הנשים המועסקות בהייטק מבין כלל האנשים המועסקים בהייטק ירד בשנת 2011 בהשוואה לשנת 2010 ומבין כלל המועסקים בתחום (271,307) רק 34.06% הן נשים".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה