מה הסיפור של ריהאנה?

מלכת פופ או זמרת בינונית? פמיניסטית לוחמת או אישה מוחלשת? מוצר קפיטליסטי או מיצג אמנותי? ואולי בעצם כל התשובות נכונות

21/10/2013
נגה כהן קבלו עדכונים מנגה
  • RSS

ברוח הבחירות והסקרים ולקראת הופעתה הממשמשת ובאה עלינו לטובה, כתבינו יצאו לשטח ואספו עדויות מאלפי אנשים, כדי למצוא את התשובה לשאלה: מה יש בה, בריהאנה? ניתוח מעמיק של הנתונים, שנעשה באמצעות נוסחאות סטטיסטיות מורכבות, העלה ארבעה טיפוסים של אנשים שמתעסקים בריהאנה. (גילוי נאות: התשובות מורכבות מתשובות של חברים קרובים, חיפוש בטוויטר והמצאות של מוחי הקודח).

טיפוס ראשון: בת הטיפש-עשרה (הגיל יכול לנוע מ- 11 ועד 30 ולכלול גם בנים, במיוחד גייז):

"היא מדהימה".

(רגע, ציפיתם לאוצר מילים רחב יותר?)

תרגום: היא מגניבה, יש לה מוסיקה כיפית וההופעות שלה מלהיבות. האמת, לא צריך הסבר טוב יותר. היא מקישה אצלנו על הנימים שעושים לנו נעים. המוסיקה שלה מפעמת בנו מבפנים בקצב מקפיץ, אבל לא מקפיץ מדי. זאת מוסיקה שמתאימה כדי לעשות אירובי, לרקוד במסיבה או כשיושבים בבית. זה פשוט עובד, והפשטות היא כנראה חלק מהעניין: אין פוליטיקות, אין משמעויות כפולות ונסתרות במילים של השירים שלה ואין מורכבויות. כששומעים אותה ורואים אותה, היא מחברות אותנו למוסיקה ולריקוד שלה, העולם מסביב מתמוסס לכמה רגעים, וזה עושה לנו טוב. וואללה, לבריאות.

ריהאנה, צילום: gettyimages

טיפוס שני: האובר-פמיניסטית:

"ריהאנה? היא בכלל ממשיכת דרכה של הרקדנית והזמרת האגדית ג'וזפין בייקר משנות ה- 20 בפריז (מלכת הטוורקינג המקורית, יש לציין). לא סתם מדברים על ריהאנה כמי שתגלם אותה בסרט. שתי נשים זמרות ורקדניות שחורות, שהופיעו על הבמה בעירום ובמיניות שלהן יצרו שיח על נשיות ועל גבולות. לקהל שלה, בייקר גילמה את האישה השחורה הפרימיטיבית תחת הכיבוש הקולוניאלי, למרות שהייתה בעצמה לוחמת בעד זכויות ושוויון. ריהאנה כבר מופיעה בעולם ליברלי יותר, אך עדיין סופגת ביקורת על ההשלכות החברתיות של ההחלטות שהיא מקבלת. בהופעות שלה וביחס לו היא זוכה היא מגלמת את המתח בין דימוי האישה הזונה לאישה הבתולה, ואני מקווה שהיא תדע לקחת על עצמה בעתיד תפקיד נשי מורכב יותר. יש לה אחריות כזאת בתור קובעת סדר יום ובתור דמות נשית בתפקיד הראשי."

טיפוס שלישי: הביקורתיים (יש לקרוא במבטא פולני כבד):

"מה זה? יותר מדי מין ויותר מדי עירום. שתכסה את עצמה, היא זמרת או חשפנית? ואיך היא לא התלוננה על בן זוגה שהיכה אותה, איך קוראים לו, כריס בראון. איזה מין מסר היא משדרת? שזה בסדר להכות נשים? איפה האחריות החברתית שלה? האמת היא, אתם יודעים, היא בכלל לא אדם עצמאי, היא חפץ, כלי שרת בידם של אנשים חזקים בתעשייה. יש לכם מושג כמה כסף הם עושים עליה? רחמנות על הילדה, פלא שהיא צריכה תשומת לב ומופיעה בעירום? אבל שתלבש משהו!"

טיפוס רביעי: החרמנים:

לא הצלחנו לקבל תגובה. הם היו... עסוקים. (הערה לשיפור הסקרים בעתיד: קודם שאלות, אחר-כך להראות קליפים. דיברנו על זה בתדרוך!).

***

אז מה יש בה, בריהאנה? כנראה שהיא תוצר מאוד טוב של תעשיית המוסיקה, תעשייה שיוצרת מציאות תרבותית ובונה לנו טעמים והעדפות אך גם עונה על הצרכים שלנו כקהל. היא נהפכה לאייקון, מה שמאפשר לכל אחד ואחת מאיתנו לעשות בה שימוש לצרכים שלנו: לגרום לנו להרגיש טוב, להסיק מסקנות היסטוריות-חברתיות על-סמך פוזות בהן היא מצטלמת והאופן שבו היא מופיעה, או להפוך אותה למושא הערצה-קנאה כחלק מתהליך ההתמודדות שלנו עם העולם. מה שבטוח, וזה עלה באופן חד-משמעי מכל הראיונות, היא מלכת הפופ הבלתי-מעורערת.

בובת השעווה של ריהאנה, gettyimages

בצילום: בובת השעווה של ריהאנה במדאם טוסו, לונדון




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה