פרשת רולדין וקופיקס: למה לא אצטרף למלחמת הקפה

רולדין עשתה שימוש גס ברני רהב כשהשמיץ בשמם את הקפה בחמישה שקלים, והרשת גועשת. ריקי כהן חושבת שיש לנו דברים חשובים יותר לנהל עליהם מאבק חברתי מאשר הפוך חלש בלי קצף

14/10/2013
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS

אחד הדברים החזקים שילדיי יזכרו ממני אחרי שלא אהיה כאן הוא שאהבתי מאוד קפה ובתי קפה. אפשר לומר שזה התחביב הכי יקר שלי,  או בעצם, מוטב להודות, התמכרות. אני גם סלקטיבית ואנינה להרגיז בטעמי הקפה שלי, כמו באיזה פרק ישן של "הבורגנים", אבל לאחרונה, יותר ויותר אני חושבת על המחיר שאני משלמת על ההובי הקפאיני, ועם התייקרותם הנבזית של כל ענפי השירותים והצריכה, אני מתחילה לחשב. מנהג אורבני ותיק שלי כבר הופסק זה מכבר, לעבוד מבתי קפה. אני מנומסת מכדי לשבת כמה שעות רק על קפה, וגם הוא לבדו, לעזאזל, כבר עולה 13 שקלים לפני טיפ ברוב בתי הקפה בסביבה. אבל האמת היא, שעד לאחרונה לא חשבתי להרחיק עד "קופיקס", הרשת שהכריזה על קפה בחמישה שקלים והפכה לבשורה הכי חיובית בשוק הזה. כבר אמרתי שאני "תימהונית קפה", אלא שפרשיית רשת רולדין ורני רהב, עושה לי מחשבות שניות.

אתמול, רולדין שלחו את איש יחסי הציבור הסנסציוני להשתלח במדיה ברשת קופיקס על איכותם, והוא עשה זאת בסגנונו המוכר ושפתו הידועה ("השאלה איפה קנית, קנית בסוריה?"). מסיבת העיתונאים המסוקרת הזו הפכה מיד לנושא מדובר ברשת, והתפקידים היו ברורים מאליהם: רולדין הובכו על השימוש הגס ברהב והוצגו כחמדנים, ממש הטייקון החדש, בעוד קופיקס לוהק לתפקיד האנדרדוג הצודק. הקהל עשוק ומקטר, וכרגיל דורש צדק חברתי, גם בקפה, אבל ימשיך, ללגום אותו כאן ושם. כמוני. ולעניין בדיחות הגולשים על משקל גופו של רהב והקשר לסופגניות רולדין (הלא טעימות בעיני) – להקיא עליכם.

לא פעם שואלים אותי הקרובים אלי ביותר, מה הסיפור שלי עם הקפה, מה דחוף לי לברוח אליו כמו היה תחנת סמים בתחילת היום, למה אי אפשר להסתפק בקפה בבית. קשה להבין שעבורי הקפה הוא טקס התבודדות ועצמאות, כזה שמלחים ביני לבין העולם העסוק והמעשי,  מעיר אותי החוצה מעצמי, לא רק כהשפעת הקפאין על מחזור הדם. אורח החיים הזה והחיבור התמידי לא מרשים לנו לבהות, כך סתם לבהות, כשהנוזל השחור נמהל לתוך הגוף, בלי לתת לעולם משהו באותו רגע. אסקפיסטי, אני יודעת, אין יותר מידי ערוצים כאלו, שאינם מלווים ברעש דיגיטלי, אלא רק של המחשבות שלך עצמך.

ולמרות ההתרפקות הזו, אין סיכוי שאצא למלחמת החרמות נגד מחירי רולדין, או אחרים. יש בזה שמץ דקדנס ממש לנהל מלחמה דון קישוטית במחירי הקפה כשמסביב הפנסיות שלנו נמחקות. אני מאמינה שיש לנו דברים חשובים יותר להלחם עליהם כרגע, והבחירה האישית כמה להוציא על כוס קפה הפוך או מקיאטו, לא חייבת להיות מלווה בהפגנות וחרמות. בסופו של דבר, זה יגרום למעמד הביניים יותר נזק מתועלת ויצייר את המחרימים כמפונקים ומנותקים.

אם כי, כשחושבים על זה ברצינות, גם לצריכת הקפה שלי יש תרומה קטנה לזה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה