בלי איפור אני מרגישה עירומה

יפית לא יוצאת מהבית אם היא לא מתוקתקת, מוקפדת ומאופרת. כן, גם למכולת. אז מה קרה שהיא הסכימה להיות שבוע בלי איפור ובלי פן ומה גילתה על עצמה בסופו?

10/10/2013
יפית שזו קבלו עדכונים מיפית
  • RSS

"אין מצב שאני יוצאת כך מהבית", כך הגבתי להצעה מסלונה, להסתובב כמה ימים כשאני חפה מאיפור. "ואת צריכה גם ללכת כך לאירוע" הוסיפו חטא על פשע. "אמממ, לא יודעת, אני צריכה לחשוב על זה", ניסיתי להתחמק.

"במקרים קיצוניים יש להשתמש בקיצוניות", אמרתי לעצמי והוספתי: אם אתגר אז עד הסוף, על כן החלטתי גם לוותר על הפן השבועי. כן. כזאת אני. הולכת על כל הקופה. או במקרה שלנו. הולכת להיות מזה קופה.

אני? עוד באפריקה הייתי מתאפרת

מי שמכיר אותי יודע שאין עליי בענייני טיפוח נשי. מתוקתקת. מוקפדת. מכירה את רזי הצבעים הפסים והנקודות בלי סיוע סטייליסט,  לא יוצאת מהבית אם לא התאפרתי, אפילו אם מדובר בקפיצונת קטנטנות של 4 דקות למכולת בשביל לחם וחלב. גם כשהשתתפתי במסעות בהן נשים העידו על עצמן שבמסעות הן לא מתאפרות, הייתי האחת שלא מעניין אותה איפה נמצאים, מתעוררת חצי שעה לפני כולם, בחושך, עם פנס ראש, ירח של כמעט בוקר תלוי מעלי לראותי מביטה במראונת הפצפונת ומתאפרת. התאפרתי כשהייתי בהרי הקרפטים, ביערות סבוכים ובדרכים שוממות. התאפרתי באפריקה עם קהל בבונים מריע על הגג של הג'יפ. התאפרתי בהימלאיה בקור בלתי נסבל, מחוסרת חמצן כמעט כחולה מהגובה.

בכל אופן, הצילום הראשון שהעלתי בחששות לפייסבוק ל"פרויקט חפה מאיפור".  עורר המון תגובות ופתח דיון. מרבית החברים פרגנו: "את יפה בכל מצב", "לדעתי את יותר יפה חפה מכל איפור, באמת לא סתם קלישאה", "את היא ההוכחה שהכי טבעי זה הכי יפה", "זה חלק מהגדילה שלך יקירה ואת באמת יכולה", היו רק חלק מהתגובות.

שאלתי את עצמי האם לא להתאפר באמת משקף חלק מגדילה אישית שלנו כנשים? האם הרגשת הביטחון לצאת מהבית נטולות מסייעי מייק-אפ, מסקרה ואחרים אומר שאין לנו צורך בהם כי זה באמת עניין של תחושה שלא קשורה לצבעי הפנים? האם להסתובב נטולת איפור אומר עלי שאני שופעת בטחון יצוק כמו בטון, שאני מסוגלת להרגיש משוחררת כפי שאני בלי חשש מה תגיד עלי הסביבה?

האם האישיות מספיקה?

"יש לך עיניים טובות", כתב אחד המגיבים. זה באמת מספיק לי. אני יכולה להסתפק בזוג עיניי הטובות כדי להרגיש טוב? מספיקה אישיותי ופנימיותי כדי להקרין על פניי הלא מאופרות? האם באמת אני נראית טוב בלוק הטבעי או שאולי כולם סתם נחמדים אלי וזה לא נכון.

התשובות לשאלות מצויות בכל אישה והן איניבידואליות לחלוטין. כל אחת נמצאת בתהליך אחר למול עצמה. לזה תצרפו חינוך,דפוסי התנהגות ואישיות.חלקנו אוהבות את עצמן בלי מסייעים ולא ממש מתעניינות במה יש לסביבה לומר, וחלקנו, מה לעשות? גם אם יגידו מאה אלף פעמים "את יפה טבעי" זה יהיה אמורפי להאמין בזה.

יפית שזו ללא איפור, בחדר כושר

להקניט או לפנק?

זה היה שבוע מעניין, במהלכו למדתי על עצמי, אבל לא פחות על אנשים. יש את אלו שיעקצו גם אם אני נראית מליון דולר, יפזרו מחמאות עקומות, יתעלמו מזה שרזיתי ויתקעו לי מסמר בין העיניים גם אם אין באמת סיבה אמיתית- להקניט, להקניט, להקניט. ויש את אלו שה"בוקר טוב" שלהם כבר מפחיד אותך. "בשביל מה את עושה את זה?", "למה לך?", "מה זה הפרוייקט הזה?",  סוג של אנשים שעסוקים ברציונל של המשימה ופחות בתובנות שצצות כמו פטריות אחרי הגשם בעקבותיה.

אחרונים חביבים, הם אנשי ה"לפנק,לפנק לפנק" – ששופכים עליך מחמאות של הבוקר . טובים בילד-אין גם לעצמם ובעיקר לאחרים. לא אכפת להם אם את מאופרת או לא, מפונפנת או לא, בשבילם את יפה בכל מצב. טובה בכל מצב. נהדרת ונפלאה. את אלה אני ממש אוהבת. בעיקר בגלל טוב ליבם לאחר.

נקייה משיפוט וביקורת עצמית

זה היה שבוע בהן פני היו נקיות באופן נעים למדיי. נקיות מביקורת ומשיפוט עצמי. נטול צבע מצד אחד ועמוס צבעים פנימיים מצד שני, שבוע במהלכו למדתי על עצמי כמה דברים יפים. למשל, שמחמאות מצליחות לגעת לי בקצה הנשמה ודיי. לא מוכנה לפתוח את הדלת רחב יותר. שומרת אותי בצנעה. לא משנה כמה המחמאה יפה אקבל אותה בחן, אומר תודה ומייד אדפדף אותה – אין לי עניין להיות מי שאני לא ותמיד אשאר מי שאני כן. פשוטה, פשוטה, הכי פשוטה.

"יפה טבעית", זו מחמאה נהדרת, אממה לא יודעת למה היה קשה לי לקבל אותה. אולי כי אני רגילה להיות מטופחת ומאז שאני זוכרת את עצמי הופכת מנערה לאישה התאפרתי ואולי כי לא מספיק האמנתי לה.

ללא ספק האמביוולטנית חגגה. מטר מחמאות לצד תחושה נוראית שאני זו לא אני. הרגשתי מוזנחת. "עירומה". לא מושכת. בוודאי לא סקסית. כשהשומר במקום עבודתי לקראת סוף השבוע שאל: "מה יש לך את לא מרגישה טוב"? חייכתי. לרגע היה נדמה שהוא הילד מהסיפור "בגדי המלך החדשים", שצעק עם מגאפון "אבל המלך עירום". ברגע אחד האירה השמש בתוכי והבהירה כמה נחמדים היו אלי אנשים, סתם בשביל להיות נחמדים. טבעי זה יפה אבל יותר יפה כשאני מאופרת.

"היופי מתחיל מבפנים. הוא ניבט לאחר דרך שרירי ההבעה. כל השאר זה רק נשף מסיכות", כתב לי ד"ר טל, אחד החברים הטובים שלי ופסיכיאטר במקצועו. בעיניי איפור הוא פריט לבוש לכל דבר. הוא מקנה הרגשת בטחון ומטפח את האני גם אם את לא סובלת מבעיית בטחון. להיות יפה טבעית זה נכס צאן ברזל אבל להיות מאופרת במידה נכונה, טבעית ועדינה זה פשע משתלם.

ולסיום דוגמנות איפור אחרי גיל 40. תשפטו בעצמכם

יפית שזו והפעם - עם איפור




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה