שובר שורות: המלחמה על הגבריות האבודה

אודי פרידן קורא לך: אל תחכי לסרטן שלו. תני לו לשבור שורות. שלש הערות על הסיום ההיסטורי של סדרת המופת

06/10/2013
אודי פרידן קבלו עדכונים מאודי
  • RSS

"הרבה זמן לא כתבת", דחקה בי הדס העורכת, "נו אז אולי????"

ונדרשתי לסוגיה  מדוע לא כתבתי.

אני חושב שאין לאנשים ראש לטקסטים ארוכים.

וגם אם אני נתלה בעניין כתירוץ

ומדחיק  סיבות פסיכולוגיות -  עדיין זה נכון.

אז אנסה כתיבה אחרת. הומאז' לשיטת יואל מרקוס הוותיק:

איקס הערות על המצב. יאללה מתחילים.

1. שובר שורות

הכי הצחיקה אותי ליאת אלקיים בגלריה הארץ. ציטוט: "ועדיין הסידרה הכי משעממת ומופרכת על נושא שלא מעניין אותי..."

כך אומרת הכתבת על אחד הדברים המופלאים ביותר שנוצרו מאז צ'ארלי צ'אפלין ועד בית הקלפים.

זכותה. אבל היא מוסיפה בזחיחות: "אין לי ממש זכות לרדת על שובר שורות כי לא ראיתי מספיק ממנה..העונה הראשונה ופה ושם באמצע..".

לא יאומן.  אז אם אין לך זכות אולי תשמרי על זכות השתיקה??

חפיף. זאת התרבות שלנו. רדידות. נקרא עמוד פה עמוד שם ונתווכח בלהט על איכות הספר.

רואים יצירה נדירה ששווה צפייה פעמיים שלוש, ומסמסים תוך כדי. קשה לי עם זה. הרי נקודה עושה את ההבדל בין פסק דין מוות ( לשחררו אי אפשר. להוציאו להורג) לבין חופש לנצח (לשחררו.  אי אפשר להוציאו להורג).

איפה היית כשוולט הרעיל את ההיא בעזרת ממתיק הסטיבייה שלה, והבמאי המופלא רמז על כך פעמיים? אה, בדיוק סגרת שורה בקנדי טראש.

2. שובר שורות 2

שובר שורות היא סידרה מופתית. לא פחות. צפיתי בפרק הסיום ומיד לאחריו בראשון של הומלנד 3.

לא נעים להיווכח אבל זה כמו לראות "קרובים קרובים" אחרי טרנטינו.

והכל מתחיל בשיעור הבסיסי בכתיבה: הסיפור.

וכמובן שהסיפור הוא לא על אחד שרוקח סמים בקרוואן.

וולטר היה לוזר. איש אפור ונורמטיבי. חלוש. החמיץ הזדמנויות. פרש ממיזם של מיליארדים טרם הזמן. בפרקים הראשונים וינס גליגן - יוצר הסידרה -  עוד לא סמך על הצופים אז הלביש על וולט חוסר אונות  סימבולי. אבל וולט לא התיישר עם שורת המקהלה. וולט הביא אותה במהפך. גבר גבר. לא דופק חשבון, דופק מיליונים.  קילר, נחוש, רוצח.

השיא הוא בוידוי שלו שלא עשה זאת למען המשפחה, כפי שטען בלהט חמש עונות, אלא למען עצמו.  "נהניתי" הוא אומר לאשתו. מתריס, "זה לא בשבילך - זה בשבילי".

כי גם לפרנס את המשפחה-החלום האמריקאי הבורגני- זהו חלק ממיתוס כובל ומסרס.  וזהו אחד המוטיבים המרכזיים של שובר שורות: המלחמה (או הכניעה) לעניין הגבריות האבודה.

את (קוראת סלונה). בעלך קם יוצא ליומו הלא קל, הלקוחות נובחים עליו (פה ושם גם את) והכלכליסטים נועצים חרבות בליבו עם סיפורי אקזיט שעשו ברי מזל ממנו. לוולטר נשבר הזין. אבל אי אפשר "סתם ככה" אז הוא היה צריך לקבל  סרטן כטריגר לחוסר ההשלמה. ל"אין לי מה להפסיד"

האם תחכי שגם בן זוגך יקבל סרטן?

אומר לך כך:

תני לו. מכל הבחינות.  תני לו לחזור מהפוקר ב 3 לפנות בוקר, תני לו ללכת לגלוש בים במקום לרוץ לעבודה.

תני לו לנסוע עם החברים לתיאלנד. תני לו להירשם לפורמולה 1  או למרתון בירה בבלגיה.

תני לו לא לעשות כלום. תני לו לעשות שטויות. ותני לו בכיף. לא עם פנים של קדושה מעונה.

תני לו להיות גבר. גבר ילדותי, גבר מאצ'ו  גבר גבר. כשיהיה לו את עצמו הוא כבר ייתן לך הכול.

3. שובר שורות 3

המדיה.

שובר שורות שברה לא רק שורות. גם פרדיגמות רבות.

אחת מהן היא אופי הצפייה.

נכון שנטפליקס שמה את כל פרקי בית הקלפים מיד יחד. אבל שובר שורות הייתה הראשונה שמספר צופיה הוכפל בין העונות. והכל בגלל צופי סטרימינג וי.או.די. והורדות פיראטיות. אנשים כבר לא רוצים פעם בשבוע, מתי שתגיד להם. אנשים רוצים כל הלילה, והלילה.

יותר ויותר צופים ב3 פרקים ברצף בלילה. וכל פרק 50 דקות. נטו. שעתיים וחצי!

ופעם היו מחכים לדאלאס פעם בשבוע 35 דקות.

קחו נתון מדהים: 100 אלף צופים ראו את כל עונה 4 ביממה שלפני הפרק האחרון. 13 פרקים ב-24  שעות!!! מיליון!! נוספו לקראת עונה חמש.

וזה נתון שמצריך מחשבה. (תנסי ליאת. אולי תצליחי)

כמובן שמיד ניתן להסביר שאין על שובר שורות. כתיבה צילום בימוי עריכה מאסטרפיס. צפייה מאסט. אבל אני חושב שיש רובד נוסף. בדידות ובריחה. משהו לא עובד בחיים האמיתיים שלנו.

אנשים מרגישים: תן לי לילה עם שובר שורות. תן לחיות קצת. תן לי להיות בדילמה אמיתית. תן לי להיות  גבולי. בורדרליין.

תן לי להשתתף במרתון.  אפילו אם זה רק כצופה.  תן לי.

אין תן לי. יש קח. אז לקחתי:

עשיתי עכשיו בחיי משהו לא כל כך הגיוני. יהיה לזה מחיר כזה או אחר,  אבל יש לי את השובר שורות שלי.

גילגן רק מזכיר לנו את שידענו תמיד: גבר מת פעם אחת. סמרטוט - כל יום.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה