מצוקת הגננות: "כבר יצא לי שאיימו עלי הורים נושאי נשק"

הגן השרוף במושב חלץ איננו הפתעה: האלימות הפיזית והמילולית הזו היא עניין יום יומי עבור הגננות, שלא מקבלות מספיק תמיכה מהרשויות. ראיון עם דורית חזן, יו"ר ארגון הגננות העצמאי

03/10/2013
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS

אם לא כל כך נעים לראות גן סגור, איך לעזאזל יתאר המשורר גן שרוף? הבוקר שבתו לשעה אחת הגננות במערכת החינוך העירונית במחאה על הצתת הגן של לאה כהן במושב חלץ, כמו גם מכוניתה הפרטית, כנראה על ידי שני הורים עליהם דיווחה בחשד לאלימות כלפי ילדיהם. המשטרה מנהלת אחריהם מצוד, בינתיים ללא תוצאות, הגננת המבועתת שרויה בביתה ולא יודעת אם תחזור לעבודתה. מסע האלימות והאימה שמופנה נגד הגננת האומללה הזו לא החל לאחרונה. ערב פתיחת הגן נופצו שמשות מכוניתה של הגננת הזו, לפי החשד על ידי אותם הורים, וספגה מהם איומים, אבל המשטרה סגרה את התיק מחוסר ראיות.

הגן השרוף במושב חלץ, צילום מסך youtube

כמו העובדות הסוציאליות, המורות והאחיות, גם הגננות הן חוליה חברתית רגישה שנמצאת במגע יומיומי עם כל שכבות האוכלוסייה. ובחברה בה העוני והאלימות גואים כל כך, אלו המשרתים אותה בתפקידי חינוך ורווחה חשופים, קל ומיידי להפנות אליהן את התסכול, הזעם והאלימות. הרי אם מישהו יעורר זנב מהומה בסניף ביטוח לאומי, הוא ירוסן באכזריות, ככה זה, חלשים פורקים נחת זרועם על חלשים מהם, הפעם זה הגננות, כך מצליחה שיטת השלטון לשסות אותנו אלו באלו, במקום במי שאחראים לריסוק מנגנוני הרווחה והחינוך.

אולי אפשר לשאוב קורטוב נחמה וכך שהיו מי שצידדו בגננות ומאבקן, גם במחיר איבוד שעות עבודה, למשל לילי בן עמי, פעילה חברתית מירושלים, שכתבה פוסט בפייסבוק המתייצב לצידן למרות המחיר שהיא משלמת.

אבל דווקא דורית חזן, גננת ירושלמית ויו"ר ארגון גננות מחנכות, יצאה במכתב פומבי התוקף את השביתה הזו, "אני סבורה שהשבתה זו היא צעד אלים כלפי הילדים והוריהם, אינו יעיל - ולא יביא לשינוי. מקרה דומה קרה בירושלים לפני שנתיים, ילד שבר מראה בגן, הוצאה הנחייה להוציא את כל המראות מגני הילדים. חודש אח"כ אותו ילד נגח באפה של גננת, היא נאלצה להתפנות לבי"ח ועברה ניתוח. המערכת הושבתה למחרת לשעה. האם משהו השתנה? התשובה היא-לא. מספיק עם הפופוליזם הזה. צריך לנקוט בצעדים אמתיים. אני קוראת לשר החינוך לתת פתרון הולם לנושא האלימות כלפי הגננות", כך כתבה חזן.

בראיון עמה היום, חזן מסבירה את עמדתה, השונה מזו של הסתדרות המורים:

"אני ברגשות מעורבים, אני כן חושבת שצריך לשבות ולהזדהות עם הגננת, אבל מה עוד עושים בדרך? אני רוצה לדעת שמחר בבוקר אני יכולה לעמוד מול הורים אלימים שיכול להיות שגם נושאים נשק – והיו לי מקרים כאלו בגן, והילד אני רואה אותו מגיע חבול לגן ואני צריכה לדווח עליו, אני צריכה לדעת שיש מי שעומד איתי לצידי. צריך לתת פתרון, לא יכול להיות שבזמן שביתות גננות וסייעות ייכנס הורה לעבוד עם סייעות בגן, לא יכול להיות שלא יהיה מי שיגן עלינו, אנחנו חשופות יום יום שעה שעה לאלימות מילולית ופיסית".

דורית חזן

את יכולה לתת דוגמא לאלימות הזו?

"דיווחתי על ילדים שצריכים ללכת לוועדות השמה. אותם הורים שלא היו מרוצים מהדיווח, דיווח אמת על ילד עם בעיות של רגישות חושית, הם עמדו בגן המשחקים ודיברו עלי דברים שאת לא מתארת לעצמך, אני שנה שלמה סבלתי מנשירה מאוד קשה, מטיקים, מדימומים, הגעתי למצב שאושפזתי ולא הגעתי לגן בגלל זה. מעלילים עלייך עלילת דיבה בשכונה, שאת מרביצה ואת לא יכולה להגן על עצמך, אין לי אפשרות! אין לי שום כלים, הורה שאני מזמינה אותו לוועדה והוא קורע את הטפסים ומקלל אותי, אם היית שומעת את הקללות, אמא שהתקשרה אלי וקיללה אותי ואיימה שהיא נכנסת לגן וקורעת אותי במכות. פחדתי פחד מוות ממנה. קרה לי גם מקרה של אבא אלכוהוליסט שרצה לבוא במקום סייעת ששבתה ולעבוד בגן איתי, לא הסכמתי. אבל מי עומד לצידי במקרה כזה?"

ואת יודעת על עוד מקרים של גננות שסופגות אלימות כזו?

"אני 13 שנים גננת וזה לא פעם ראשונה שזה קורה, גם אני הפכתי להיות אסרטיבית יותר ואני לא מפחדת, גננות בראשית דרכן זה אחרת, גננת פנתה אלי שלא קיבלה גיבוי ברשות המקומית, כרגע נמצאת בבית בטיפול נפשי, על חשבונה, לא עובדת, הייתה עליה הוצאת דיבה. אחת האמהות שגם הייתה סייעת החליטה לעשות לה סרן שמועתי, ואותה גננת היום בטיפולים, זו אלימות. יש דברים שאתם לא שומעים ולא יודעים, הגננות חשופות יום יום ושעה שעה, זו הרגשה נוראית. שביתה זה לא הפתרון, הפתרון הוא לבנות תוכנית עבודה מובנית איך דבר כזה לא יקרה יותר, איך המפקחת מתערבת ומגנה על גננת שנמצאת במצב כזה".

מה עשה ארגון הגננות?

"שלחנו מכתב לשר החינוך בתקווה שתקום וועדה שתדון בזה מעבר ללגנות, ואני שמחה שלפחות גינו את זה, כי לפני שנתיים כשזה קרה בירושלים, כשילד שבר את האף לגננת לא אמרו כלום, גם אז הייתה שביתה לשעה אחת. אני חושבת שצריך באמת לחשוב ואפשר למצוא פתרונות, ואם למשל לא ייתנו לעמוד בוועדות השמה לבד מול ההורים, שהמפקחת תעשה את זה, או שפ"י (שרות פסיכולוגי עירוני), אז הדברים ייראו אחרת, הגננות לא תהיינה חשופות אל מול אותם הורים זועמים".

מדוע הורים מגיבים בצורה כזו לחוות דעת של גננת על ילדם?

"לא קל לשמוע שהילד שלי יש לו בעיה והוא לא בסדר, ולא תמיד קל להגיד את זה להורים, לא הוכשרנו להיות פסיכולוגיות ולאבחן, אנחנו רואות בגן את המצוקות ואנחנו צריכות לדווח על כך. המערך המסייע הוא זה שצריך לפנות להורים, זה ימנע מהגננת את המגע האישי, הפיסי מול ההורים ויחסוך מאיתנו המון בעיות. את מגיעה עם הלב והנשמה ואת רוצה שהילד יתקדם ובסופו של דבר את הלא בסדר.

קשה להורים לקבל את זה כי זה מציב להם מראה של עצמם, משקף להם את עצמם, הורים מפחדים מזה, ואני היום למדתי להגיד להם את זה לא כקושי אלא כזכות. צריך לשווק את הדבר הזה בצורה הרבה יותר קלה, לא לקרוא לזה חינוך מיוחד, כי זה מבהיל".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה