תורידו את עבריין המין מהמסך שלי

בשבוע הבא מתוכננת לעלות בערוץ 10 סדרת הריאליטי "הכפר" בכיכובו של דוד דיגמי, שהורשע בבעילת קטינה לפני שנים. שרון שחף על המסר המסוכן שבליהוק הזה, ועל הצביעות הפוגענית של הערוץ

24/09/2013
שרון שחף קבלו עדכונים משרון
  • RSS

גבר צעיר בועל קטינה בת 13 וחצי ("בועל" ולא "אונס" – על פי הסדר הטיעון שגובש). הגבר הזה, דוד דיגמי, כיום בן 31, יככב בקרוב על מסכינו בתוכנית הריאליטי החדשה של ערוץ 10 "הכפר". אגב, לפי הידיעה הנרחבת שמפרסם הבוקר ידיעות אחרונות בנושא, זו אינה העבירה היחידה של דיגמי – בחודש מאי האחרון הוא הורשע בעבירות של תקיפה ואיומים, לאחר שעובר אורח צילם את מכוניתו חונה בחניית נכים, וכשדיגמי הגיע למקום נגח בראשו של עובר האורח. ועוד אגב – דיגמי ביקש דחיה של אחד מהדיונים בבית המשפט בנימוק שהוא "נוסע להשתתף בתוכנית ריאליטי והוא כרגע נמצא ללא טלפון". תגובת ערוץ 10 לידיעה: "נשאלת השאלה האם נכון שלא להתחשב בשיקומו של אדם ובהתמודדות שלו עם עברו".

צילום מסך, נענע10

אז בואו נשים רגע בצד את השאלה הזו. וגם את השאלה בדבר הנזק הנפשי שעלול להיגרם לנערה – כיום אשה צעירה – ש"נבעלה" ע"י דיגמי. וגם את הנזק הנפשי שעלול להיגרם לנשים אחרות, בגילאים שונים, שעברו חוויות דומות, בשעה שהן צופות בכיבוס תדמיתו של עבריין מין מורשע על מסכי הטלוויזיה. כדאי להתמקד דווקא בנוסח התגובה של ערוץ 10 לידיעה: הערוץ בחר שלא לענות, למשל, ב: "תעזבו אותנו, הרי מדובר בתוכנית ריאליטי זבת דם, ואין מועמד מושלם יותר לככב בה מאשר עבריין מין מורשע, שגליון העבירות הפליליות שלו המשיך לצמוח בעשור האחרון, ותודה לכם על יחסי הציבור –  עכשיו כל עם ישראל יודע שיש גם לנו, בערוץ 10, תוכנית ריאליטי חדשה, וכולם כולם יחכו לראות האם נצליח לעמת את דיגמי עם הבחורה ש'בעל' או לפחות האם נצליח לעצבן אותו מספיק כדי שינגח בראשו של מועמד אחר". אבל זו לא היתה תגובתו של ערוץ 10 לידיעה. הערוץ בחר בקודקס אתי, באינדקס מוסרני, כדי להגיב. כשלכולם כבר ברור מזמן שתוכניות ריאליטי הן הקולוסיאומים של היום, מדוע בכלל משתמשים ערוץ 10 – ואמצעי תקשורת אחרים -  בשפה אתית ומוסרית כדי להצדיק את התוכניות האלה ואת המתרחש בהן?

בגלל שמדובר בערוץ מסחרי, כנראה שאין ברירה אלא לראות את הערך הכלכלי – גם של תוכניות הריאליטי עצמן, כמובן – אבל גם של מכבסת המילים שסובבת אותן. אם ניזכר בשלוש פסגות של "האח הגדול": פרשת הכדורים הפסיכיאטריים (שקשת שמה את כל מה שיש לה כדי להתמודד עם הפרסום השלילי שהגיע בעקבותיה); גילויי הגזענות כלפי המתמודדת האתיופית טהוניה; וגירושו של גילי מיילי בגלל התנהגות והתבטאויות "לא נאותות" – לא נוכל לברוח מהמסקנה שערוצי הטלוויזיה מספקים לנו חבילה: הלכלוך ואבקת הכביסה; הסדין האדום והמתת החסד; החטא והעונש. כנראה, לפחות כך מאמינים בערוצי הטלוויזיה, שאנחנו אוהבים לצפות בחטאים של הכוכבים שלנו, בתנאי שהם נענשים בסוף.

אבל הבעיה המרכזית היא לא עם ציבור צרכני הטלויזיה, אלא עם הציניות התקשורתית: אותו אמצעי תקשורת שיצקצק בשפתיו בעת שידור כתבה במהדורת החדשות שלו על פגיעה מינית בילדות, הוא גם זה שישדר תוכנית ריאליטי, כנראה מיד אחרי מהדורת החדשות, שבה יככב עבריין מין. מה אני, כאשה, אמורה להבין מזה? האם שופטי בית המשפט אינם מושפעים מהמכבסה הזו? מעסיקים פוטנציאליים? בוחרים ובוחרות שצריכים להחליט האם לבחור במועמד או מועמדת בבחירות המקומיות והכלליות? כשמישהו שפגע באופן הזה בנערה, זוכה לפרס בדמות פירסום פנומלי (ואולי תוכנית בוקר בעקבותיו? או פינת פלילים?) מה זה אומר עלינו כנשים? על מקומינו? כוחנו בחברה? האפשרות שלנו להתקדם, להתפתח, לחיות בשלום עם עצמנו? ובואו נשים בצד שאלה פופוליסטית בנוסח: אם דיגמי היה "בועל" את בתו הצעירה של מנכ"ל ערוץ 10 או מפיק "הכפר" האם גם אז הוא היה מככב בתוכנית?

נשים אותה בצד, כי גם השאלה הזו משמרת את ההיררכיה הקיימת: תמיד מי שמחליט/מפיק/עורך הוא גבר, ולכן התשובה המתבקשת (לא) לא רלוונטית. אז כן, עלינו להתנגד בחוזקה להשתתפותו של דיגמי בתוכנית החדשה. אבל זה ממש לא מספיק. תוכניות הריאליטי בהגדרתן משמרות היררכיה וסטריאוטיפים. אמצעי התקשורת – כפי שהם בנויים כיום – משמרים היררכיה וסטריאוטיפים. הרי גם ידיעות אחרונות, שהקדיש ל"פרשת דיגמי" את הכפולה האמצעית של עמודי החדשות שלו הבוקר, הוא זה שנוהג למרוח על העמוד האחורי שלי בחורות בביקיני/לוחמים קרביים ושאר סטריאוטיפים משמרי המצב הקיים. אז מה אנחנו עושות? קודם כל צופות וקוראות בביקורתיות, אח"כ נלחמות נקודתית, ובסוף מנצחות במלחמה. וסליחה על השפה המצ'ואיסטית.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה