איך מתמודדים עם תסמונת הקן הריק?

הילדים עוזבים את הבית בגיל יותר מאוחר מבעבר - ובכל זאת, הפרידה עדיין קשה. איך מתמודדים עם הקן המתרוקן ומתכוננים לחיים בלעדיהם?

23/09/2013
מרלו תומס, הפינגטון פוסט קבלו עדכונים ממרלו תומס,
  • RSS

חבר שלי פול התקשר אליי לא מזמן, מתייפח כולו.

רגל שבורה? לא. מוות במשפחה? חלילה. בת-זוג בוגדנית? לא ולא. הסיבה לסבלותיו של ידידי המתייפח היא התפרצות פתאומית של תסמונת הקן הריק.

"אני חוזר עכשיו מהמערב התיכון, השארתי שם את הילדה, בקולג'," משך באפו. "היא סטודנטית שנה ראשונה. הכל היה בסדר כשנפרדנו. אבל כשהמטוס שלי המריא בדרך הביתה - חבל על הזמן. ברגע שהגלגלים התרוממו, התחלתי לבכות בשקט ולא הפסקתי עד איפשהו מעל פנסילבניה. אני עדיין שבר כלי."

פול לא לבד. מידי שנה מתמודדים מיליוני הורים אמריקנים עם מה שנראה להם כל הזמן בלתי יעלה על הדעת: אחרון צאצאיהם, או הצאצא היחיד שלהם, עוזב את הקן, משאיר אותם עם בית גדול ומהדהד ועם עתיד ריק עוד יותר.

"אני לא מבינה את זה," אמרה ג'ניס, חברתי מניו יורק, שבנה היחיד יצא בסוף אוגוסט ללימודים באוניברסיטת סן דייגו. "השקעתי 18 שנים מחיי בלעזור לו להפוך לאדם שלם! חשבתי לי, אוקיי, עכשיו יהיה לי קצת זמן בשביל עצמי. אבל אז הוא עזב, ולכל הרוחות - אני מתגעגעת אליו! אף אחד לא הזהיר אותי מהחלק הזה."

תסמונת הקן הריק - עצב, געגוע, תחושה של חוסר תכלית - אינה חדשה, כמובן. היא קיימת מאז שלח האדם הקדמון הראשון את הבן הקדמון הראשון לאוניברסיטת פלינטסטון. אבל זאת עדיין תחושה מאוד אמיתית, והיא יכולה לערער אותך לגמרי.

למרבה האירוניה, חוקרים מציינים שתסמונת הקן הריק דווקא נמצאת במגמת ירידה, בעיקר כתוצאה מהמצב הכלכלי. נתונים סטטיסטיים מראים שבגלל שוק העבודה ההולך ומצטמק, 20 מיליון אמריקנים בני 18 עד 34 עדיין גרים בבית עם הוריהם. מחקר אחר קבע ש"25 הוא ה-22 החדש". כלומר, הורים רבים ממשיכים לעזור לילדיהם גם לאחר הגעתם לפרקם, מפני שהם עדיין אינם מסוגלים לעצמאות כלכלית.

אבל זה לא מפחית את הכאב. אז מומחים מציעים כל מיני רעיונות להורים עריריים, כגון לקחת פסק זמן כדי לעכל את רגשותיך, הכנת רשימה עם יעדים אישיים, חידוש הרומנטיקה וכולי. רעיונות טובים, אחד אחד.

אבל... יש משהו שאני תמיד עושה כדי לשפר את מצב רוחי. אני מחפשת את הצחוק: חברה או חבר מצחיקים, מועדון סטנדאפ, קומדיה אהובה במיוחד. אז לחבריי פול וג'ניס - ולכולכם, הסובלים מתסמונת הקן הריק באשר הנכם - קחו רגע כדי לקרוא מה שיש לשתי הבדרניות החביבות עליי ביותר, רובין פוקס וקרול מונטגומרי, לומר על כך שפתאום יש חדר ריק בקצה הפרוזדור. עדיין תזדקקו לקופסת ממחטות נייר, אבל זה יהיה כדי למחות את דמעות הצחוק.

ושאו ברכה, הורים. זאת היתה המשימה שלכם - והצלחתם בה יפה!

תרגום: שרית פרקול


לכתבה המקורית בהפינגטון פוסט

הפינגטון פוסט הוא אתר החדשות והבלוגים המוביל בארצות הברית בייסודה של אריאנה הפינגטון. עם 10 מליון גולשים מידי חודש, הוא הפך למוקד עוצמה והשפעה על התקשורת ועל קובעי המדיניות בגבעת הקפיטול



מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה