הרצח ממשיך

הרצח של עדן ויהב גור ז"ל ממשיך, כאשר כנופיית גברים גרושים עם פצע שנאה מנסה להסיט את הדיון מאביהם הרוצח הנתעב לאם, מגנה על התוקפן ומאשימה את הקרבן. ועכשיו גם אחותו של הרוצח מצטרפת להאשמות החולניות

22/09/2013
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS

רק כמה ימים חלפו מהרצח של הילדים יהב (5) ועדן (4)  גור, על ידי תורם הזרע להיווצרותם (הוא אינו ראוי לתואר אבא),  רק כמה ימים מאז העלה אותם הרוע הצרוף לגג בניין והשליך אותם להתנפץ על בטון, וכבר החל מסע שכתוב המציאות, המתקפה על העובדות הנוראות במטרה להציג את הרצח המפלצתי הזה כאילו נדחף ובוצע על ידי ידיים אחרות.

ברשומון שניסחו לנו כלי התקשורת מתואר מאבק גירושין קשה, האם שהגישה תלונות על אלימות מסמרת שיער נגד בעלה לשעבר, ושלקחה את הילדים לעבודה בשבועיים האחרונים לחייהם מאימת איומיו של האב המורחק בצו בית משפט. דיון על אלימותו שאמור היה להתרחש ואולי היה שולח אותו לאן שבאמת היה שייך, לבית הכלא, להרבה זמן, נדחה לבקשתו.

צילום מסך, mako

בסיפור התקשורתי צפו שאלות קשות ונוקבות כלפי שירותי הרווחה, על צווי הרחקה וכוחם ההגנתי ללא ליווי ממשי, על מיהו אב מסור המפעיל טרור כלכלי ונפשי, ושמכה את אם ילדיו בנוכחותם וגם אותם, וגם הביקורת משסעת הלב של האם השכולה מיד לאחר שקברה את ילדיה, צריך שתשמש מנוף לבדיקה רצינית, לא עוד וועדה שמסקנותיה ייקברו. אני חושבת בימים האלו על חברותיי הסובלות מאלימותם והטרור שעדיין מופעל של בני זוגן לשעבר בתהליך הגירושין שלהן, ודאגתי להן היא אינסופית. גם הן קיבלו יחס מקומם בשרותי הרווחה, לאחת מהן, שהוכתה בנוכחות בנה, ושוטר חילץ אותה, נאמר ברווחה: "את לא נראית אישה שסובלת מאלימות". התיק במשטרה אגב, נסגר, מחוסר ראיות. צילומי החבלות אחרי המכות לא הספיקו. היא ממשיכה להיות מאוימת, בעשרות סמסים שראיתי במו עיני, אבל התייאשה מלפנות לרשות הזו, היא יודעת  שלא יושיעו אותה.

אבל לרשויות אין באמת מה לדאוג, כי כנופיית שונאי הנשים הידועים "גברים גרושים עם פצע שנאה", השתלטה על השיח, לפחות ברשת בימים האחרונים, כשהיא דואגת להגן גם על רוצח נתעב כמו אלי גור, בטענות לא בדוקות כאילו מאבק הגירושין ואכזריותה של פרודתו שהוא שהוביל אותו בלית ברירה, ללא שום מוצא אחר לעשות את המעשה. נוספה לו אחותו של הרוצח, שכתבה פוסט מעורר חלחלה בפייסבוק, ובו האשימה את הקורבן, האם שאיבדה את ילדיה כי היא הרוצחת של ילדיה, והוסיפה בו האשמות רצופות לשון הרע, טקסט שמפגין כמה הגנטיקה חזקה במקרה של משפחת גור. רוע מצמית, מצמרר.

לא רק אלוהים לא מרחם על ילדי הגן, גם הוריו ובני משפחתו כבר לא, וגם עוד לא מעט יצורים שאיבדו צלם אנוש, שאין בכל גופם הריק אפילו שבריר של חמלה עליהם, ועל אמם מולידתם שאיבדה אותם כך. יתרה מזו, הזדהותם עם התוקפנות במעשה המחליא כנראה גדולה שהם מפעילים אלימות נוספת בהכפשת האם השכולה בהשמצות הנוראות. אובדנה של החמלה הזו הוא היבט נוסף בתמונה החברתית המייאשת שמקיפה אותנו, הגזענות, הניכור, ההפרטה הפראית וקריסת שירותי הרווחה, ופערים החברתיים וכלכליים.  אבל בהיבט האנושי היחידני, היא כתובת אחת על הקיר – הסוף כבר כאן, חזיון הבלהות של חברה מאכלת את עצמה כבר מתממש.

תבינו את זה - אין לסכסוכי גירושין, או למקרים המועטים בהם נשים העלילו על אלימות נגד בן זוגן לשעבר, או השתמשו בילדים ככלי מיקוח שום קשר למעשה הזה ולתגובות מהסוג הזה. אין למחלוקת על נושא המשמורת שום קשר לפרשה הזו, היא נסבה אך ורק על אלימותו המחרידה של אלי גור, שיש לקוות שנשמתו נצלית עכשיו באלף מדורי גיהינום, שלקחה מהעולם הזה את שני ילדיו הרכים, וכרתה את חייה של אמם.

בני האנוש, אלו שלא איבדו עדיין את מוסריותם וצלם האדם שלהם, עליהם מוטל להקים את הזעקה שתחריש את הקולות האלו, את מסע השטנה של הטוקבקיסטים שונאי הנשים, שאין סיכוי לדיאלוג הגיוני עמם. להשמיע את תביעתם הקולנית לתיקון המתרחש ברשויות במקרים של נשים במאבקי גירושין מגברים אלימים, לשיקום הרווחה בתהליך הזה ולשינוי היחס אליהן בבתי המשפט והעמקת הסיוע הכלכלי למי שמופעל עליהן טרור כלכלי, כדי להבריא את החברה מהחושך הנורא הזה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה