"זו לא את, זה הטיימינג"

"פתחתי בפניו את הארגזים בהם היה ארוז הלב שלי בשנתיים האחרונות מפני כל מי שמאיים לפגוע בו", אז למה הזמן לא היה נכון?

11/09/2013
מעיין שם-טוב קבלו עדכונים ממעיין
  • RSS
» התרגשות של שבועיים. שם-טוב

״חברה מפנה את הדירה שלה״, העירה אותי אנה במפתיע באס אם אס בבוקר יום שלישי לפני חודשיים. אמנם הטרדתי רבות את הסביבה שלי עם דיבורים על מעבר, אבל לא באמת תכננתי לעשות עם זה משהו בתקופה הקרובה. הרי זהו כאב ראש ידוע מראש. בפעמים הראשונות עדיין הייתי אופטימית. נכנסתי לסקשיין האפל של "דירות להשכרה" ב"יד 2" עם תקווה קלושה במטרה למצוא שם משהו שיתאים לדרישות שלי. שהן לא גבוהות במיוחד, יש לציין. אלא שזמן קצר אחר כך, כשהבנתי שהייתי צריכה להיוולד עם סבלנות של פיל כדי למצוא דירה אטרקטיבית בשוק לא אטרקטיבי, אותה תקווה התפוגגה כלא הייתה וכל שנותר לי הוא לתלות אותה בידי כח עליון או סתם במזל.

החלטתי להשיב להודעה כשאגיע למשרד. "קודם כל אני מוכרחה לצחצח שיניים, לשטוף פנים וללגום עוד שלוק מהקפה החזק של הבוקר", אמרתי לעצמי ונגררתי למקלחת.

"בירה?״ כתב לי ליאור בפייס, כשהגעתי למשרד והתמקמתי בכיסא שלי. אמנם ניסינו הרבה מאוד זמן להיפגש, אבל לא באמת תכננתי לעשות עם זה משהו בתקופה הקרובה. הרי זהו כאב ראש ידוע מראש. בפעמים הראשונות עדיין הייתי אופטימית. יצאתי לדייטים עם תקווה קלושה במטרה למצוא שם מישהו שיתאים לדרישות שלי. שהן לא גבוהות במיוחד, יש לציין. אלא שזמן קצר אחר כך, כשהבנתי שהייתי צריכה להיוולד עם סבלנות של פיל כדי למצוא בחור אטרקטיבי בשוק לא אטרקטיבי, אותה תקווה התפוגגה כלא הייתה וכל שנותר לי הוא לתלות אותה בידי כח עליון או סתם במזל.

"אני אקפוץ לראות בערב" כתבתי לאותה חברה טובת לב שהציעה לי זכות ראשונים על הדירה וסגרתי עניין.

"היום בערב זה סבבה" כתבתי אחר כך בפייס לליאור, וזרמתי עם אותו מצב רוח.

״אין לדעת, אולי הדירה הזאת באמת הזדמנות חד פעמית, כמו שכולם מספרים עליה״ אמרתי לעצמי, בדרכי לשם, מתוך תקווה שאני לא מבזבזת זמן יקר לשווא ואולי סתם כדי לדעת שאני לא מחמיצה דבר, כשכולם מסביב רק היללו ושיבחו. הרי לא באמת חיפשתי דירה ובטח שלא אחת כזאת שתרושש אותי מכל חסכונותיי. אחרי סיבוב קצר כבר היה ברור לי שהיא שלי. אולי שכר הדירה גבוה והטיימינג לא מסתדר עם חשבון הבנק, אבל הרגשתי את זה בבטן. באצבעות שמשתוקקות לעצב, לחדש, שמחכות בסבלנות רק להתחיל מחדש. כנראה כשזה זה, פשוט מרגישים, כמו שכולם אומרים.

.
קבענו שאדבר עם בעל הבית למחרת ונראה איך מתקדמים.

כשיצאתי משם המשכתי לכיוון הבר בו קבעתי לפגוש את ליאור. "אין לדעת, אולי הבחור הזה באמת מציאה חד פעמית כמו שכולם מספרים עליו״ אמרתי לעצמי מתוך תקווה שאני לא מבזבזת זמן יקר לשווא ואולי סתם כדי לדעת שאני לא מחמיצה דבר, כשכולם מסביב רק היללו ושיבחו. הרי לא באמת חיפשתי להכיר מישהו ובטח שלא אחד כזה שיתקרב לשערים והחומות שעוטפים את הלב שלי. אחרי בירה קצרה כבר הבנתי שיש פה משהו אחר. אולי הסיכון לפגיעה גבוה והטיימינג לא מסתדר עם העומס שיש לי בתקופה האחרונה, אבל הרגשתי בבטן שבכל זאת קיים בי בדל של רצון לתת לעצמי הזדמנות להתחיל מחדש.

קבענו שנדבר שוב בימים הקרובים ונראה איך מתקדמים.

***

וככה זה נמשך וחלפו להם שבועיים. ההתרגשות שניצתה בי גרמה לי להתחיל לארוז עוד לפני שחתמתי על חוזה סופי ומחייב. ובזמן שארזתי את החיים שלי בארגזים, המשכתי לצאת עם ליאור ופתחתי בפניו את הארגזים בהם היה ארוז הלב שלי בשנתיים האחרונות מפני כל מי שמאיים לפגוע בו.

ארגזים על ארגזים, שנערמו אחד על השני, ריהטו את הדירה שלי בשבועיים האלו. בינתיים סוף סוף חתמתי על חוזה ועם ליאור זה פשוט נגמר. הטיימינג לא מסתדר עם הפרידה מהאקסית שלו. אולי הוא רק עוד בחור שריהט את החיים שלי בשבועיים האלו. כנראה שהיה לו תפקיד.

המובילים הגיעו והגיע הזמן להיפרד מהקירות בהם יצרתי, התחזקתי ונבניתי בשנתיים האחרונות. קורת גג קטנה שהעניקה לי כל כך הרבה. משאירה תקופה מאחור ופותחת אחרת. מרגש, מפחיד ובייחוד ממלא באנרגיות חדשות.

עכשיו נותר לי לשנן שהמתג השמאלי מדליק ת׳מרפסת וזה שלידו הוא בכלל למטבח. תוך חודשיים אני מתרגלת את זה פרפקט. תוך 8 חודשיים, בעיניים עצומות. אולי יהיה קצת קשה לזכור איפה החלטתי למקם מחדש את הכוסות ושהצלחות במדף העליון, אולי ייקח לי זמן להתרגל, אבל כנראה שהייתי בשלה למעבר הזה ושלמרות הכל, הטיימינג לעבור דירה היה נכון בשבילי.

כי ככה זה טיימינג. אני מכירה אותו טוב. במהלך הזמן הבנתי שיש דברים צריכים לקרות בקצב שלהם. וגם אם אנחנו ממש רוצים בהם, דבר לא יעזור ואין טעם להתחכם. ככל שננסה לדחוק בהם כדי שהם יקרו, דווקא אז נחמיץ אותם.

.
סבלנות היא בת הזוג של טיימינג. היא זו שמפצירה בנו להמתין עד לרגע הנכון כדי שאותם דברים יקרו מאליהם ויסתדרו בצורה מושלמת ואולי היא בכלל תגרום לנו לפקוח עיניים, כדי שנבין שאותו מושא שחשקנו בו כל כך, בכלל לא היה נכון עבורנו. שאולי זה היה סתם שיגעון של רגע או החיפזון שהיתל בנו.

והיום, מבלי שהבחנתי בכך, זה קרה. אני סוף סוף מרגישה מוכנה להיכנס לחדר שינה מלא בחלומות של מישהו אחר, מלא בזיכרונות מתקופות שהן לא שלי, ולהירדם בין קירות שמתישהו ירגישו כמו בית.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה