לתת, לא רק בחגים

בערוץ 2 ביקשו שנתרום לנזקקים במשדר נוצץ לכבוד החג - אבל איפה אנחנו בשאר ימי השנה? ולמה קל יותר לתת לזרים מאשר למי שזקוקים לנו, ונמצאים ממש לידנו?

03/09/2013
אולגה לביא קבלו עדכונים מאולגה
  • RSS

הלב שלנו נוטה להתרכך בתקופת החגים. תקופה של התחשבות ומעשים טובים, כאלה שמעודדים אותנו לבצע מכל פינה - בקמפיינים אינטרנטיים או ספיישלים נוצצים בערוץ 2.

אבל בואו נעצור את הליריקה לרגע ונחזור למציאות:  ארוחת חג זה דבר מאוד חשוב, אבל דווקא בתקופת החגים יש מבצעים בכל הרשתות, מחירים על החלק מהמוצרים הבסיסיים יורדים משמעותית ועובדי חברות מקבלים תלושים. ומה עם שאר ימי השנה?

צילום מסך mako

לתרום 15 שקל לארגון זה די קל - אתה שולח סמס, ממלא טופס, נותן לילד שאוסף תרומות בבית קפה. מדובר בסכום יחסית קטן, שמגיע למעגל הרחוק - אנשים שאנחנו לא מכירים ורוב הסיכויים שלא נכיר. ומה עם המעגל הקרוב? קרובי משפחה שלנו, חברים? הרי גם אלה שמקבלים את התרומות הם קרובי משפחה או חברים של מישהו שיכול לסייע בקצת. בקטנה. כאשר אנחנו תורמים לאירגון אנחנו פותרים המון בעיות בו זמנית, כולל "מבוכת המבט" - כשאתה רוצה לעזור למישהו שמרגיש נבוך בעקבות העזרה. אבל מה עם אלה שאתם כן מכירים, אולי מכירים טוב מאוד? אולי אפילו מילדות. אלה שהמצב הכלכלי שלהם על הפנים, לא חשוב מאיזו סיבה. הם אולי לא יבקשו עזרה ולא יפרסמו צלחת ריקה בפייסבוק, אך בחג השולחן שלהם יהיה די ריק.

חבר טוב שלי אמר פעם "אילו כל אחד היה דואג להורים שלו, לא היו כל כך הרבה זקנים בודדים בעולם". הלוגיקה היא פשוטה - אפשר לעזור, לתרום ולתמוך בהרבה דרכים. אולי לא להציל את העולם ולא להשביע את כל הרעבים בישראל, אבל בהחלט לשפר משהו קטן ביקום. להזמין לארוחת חג חייל בודד או חבר שאין לו לאן ללכת, להציע להזמין לקפה ידידה ששותה כוס מים מהברז, כי אולי לא סגרה את החודש. להכין גפילטע פיש בכמות יותר נדיבה ולחלוק. לחלוק זה לא פחות כיף מלתרום, פשוט פחות דרמטי ויותר מציאותי. לחלוק, לא לתרום ואפילו לא לתת.

משום מה, הרבה אנשים בוחרים בעזרה לזרים כאשר במעגל הקרוב שלהם, במשפחה, יש אנשים שנזקקים לעזרה, תמיכה, סיוע. החגים מסתיימים והחיים ממשיכים. אנשים מתמודדים עם הקושי רב להאכיל את משפחתם כל יום ולא רק בראש השנה. אכן קשה לשמור על הרכות הריגשית הזאת, זה כמו ההבדל בין לרדת לבין לשמור על המשקל. העיקר כאן הוא להתמיד. נתינה חד-פעמית לא מספיקה.

בסביבה שלנו תמיד יש מישהו שצריך. לא פינוקים אלא דברים בסיסיים. מישהו יגיד - "לא מדובר פה בחיים ומוות, מה את מקשקשת, אנחנו תורמים כדי שאנשים יאכלו בחג". באמת שלא מדובר בחיים ומוות, תעשו סיור ברחוב ותראו כמה אוכל זורק ישראלי הממוצא. זה נורא ואיום ובעיקר מעציב. מדובר באיכפתיות וברצון לכוון את העזרה שלנו כמה שיותר נכון ומדויק.

אם אתם לא סומכים על הארגונים, תעזרו ישירות. לא יודעים איך? תסתובבו, תמיד תמצאו מישהו במעגלים הקרובים. תשאלו חברים. תסתכלו על השכנים, בעבודה, בכל מקום שאתם פוגשים אנשים.

בוא לא נשכח, שכל אחד הוא קרוב משפחה של מישהו אחר. ככה העולם הזה בנוי. ואם נתחשב בקרובים שלנו, ביקרים שלנו קצת יותר - העולם הזה ירוויח בגדול. בדוק.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה