למה לעזאזל התחלתי בטיפולי פוריות בגיל 42 וחצי?

ריבי רונן-וינשטיין ילדה בגיל מבוגר, אחרי טיפולי פוריות מעיקים. עכשיו היא קוראת למי שדוחות את האימהוּת: תתעוררו! פוריות בגיל מבוגר היא מיתוס והטכנולוגיה לא תמיד עובדת

19/08/2013
ריבי רונן-וינשטיין קבלו עדכונים מריבי רונן-וינשטיין
  • RSS

במשך עשר שנים ניהלתי את חיי על פי שלוש הנחות: אני רוצה ילד, הנסיבות לא הבשילו לכך, אבל יש זמן. ההנחה האחרונה היתה מורכבת משורה של אמונות אופטימיות: ברור שאני בריאה ופורייה, ברור שאהיה אמא כשאהיה מוכנה לכך, וברור שהרפואה המודרנית תעזור לי בעת צרה. מאחורי המחשבות האלה הידהדה ללא הרף המנטרה "לא לדאוג".

כשהייתי בת 42 וחצי קרה לי נס: פיטרו אותי מהעבודה. הייתי המומה ובקושי נהגתי הביתה באותו יום, אבל למחרת התאוששתי והחלטתי לנצל כראוי את החופש שנכפה עליי. דבר ראשון התקשרתי לקופת החולים וקבעתי תור לגינקולוג מומחה לפוריות. הרופא היה חביב, חיזק את ידיי, ובאותה נשימה הציע לדלג להפריה חוץ-גופית בגלל גילי המופלג.

טיפולי פוריות ו-IVF

בגיל 43, ולאחר כמה הזרעות, עברתי לראשונה שאיבת ביציות, אבל לא נמצאו ביציות. אחרי שזה קרה שוב, אמרתי לכולם שאני עקרה והלכתי לבדוק את האופציה של תרומת ביצית (סיכויים, עלויות, מסלולים בחו"ל או בארץ). במקביל המשכתי לנסות את מזלי ב-IVF, והטיפול החמישי במספר הניב תינוקת בריאה.

אני מחוץ לסטטיסטיקה

הסיפור שלי, שמורכב משנה אחת של טיפולי פוריות ברצף (חמש הזרעות וחמש הפריות) ולידה בגיל 44 ורבע, הוא יוצא דופן. אמנם יש בו תגובה שחלתית ירודה וזקיקים ריקים ללא ביציות, תופעות האופייניות לגיל – אבל הוא הסתיים בידיים מלאות (ושבועיים בפגייה). הסטטיסטיקה, לעומת זאת, אינה מעודדת: בגיל 43 הסיכוי ליילוד חי בכל טיפול נמוך מאוד (3% לפי נתונים מסוימים, לעומת 30%-40% אצל נשים צעירות).

כשאני נתקלת בנשים מבוגרות שנמצאות בטיפולי פוריות, לבי יוצא אליהן. רבות מתחילות את המסע שלהן בראש זקוף וברוח טובה. בהמשך הן מפתחות "קריירה של מטופלות פוריות", ושגרת החיים שלהם כוללת מעקבי זקיקים השכם בבוקר, זריקות בבטן מאוחר בערב, המתנה מורטת עצבים לבדיקת בטא (בדיקת הריון) והתמודדות עם כישלונות חוזרים. רובן מגייסות מידה של אופטימיות בכל טיפול, כזאת שהכרחית כדי לרוץ בבוקר לאולטרסאונד, אבל מדי פעם מתעוררות אצלן השאלות: "למה לא הזהירו אותי שהפוריות אכן יורדת עם הגיל" או "למה לא האמנתי למי שהזהיר אותי".

מיתוס הפוריות

מיתוס הפוריות, שלפיו טכנולוגיות רפואיות יכולות להאריך את תקופת הפוריות הנשית, קנה אחיזה בישראל. המיתוס הזה עולה בקנה אחד עם הנורמה של עידוד הילודה, לפעמים בכל מחיר, ועם שיא עולמי של מחזורי IVF בשנה. במחקר של ד"ר רונית חיימוב-קוכמן ואחרים, שהוצג בכנס האחרון של האגודה הישראלית לחקר הפוריות, נמצא כי 54% מהסטודנטים סבורים כי נשים בנות 50 יכולות להרות באמצעות הפריה חוץ-גופית (וזה כמובן לא נכון). אפשר אמנם לטעון שהסטודנטים צעירים ולא מתמצאים בנושא. ועם זאת, אני עצמי נתקלתי בהרבה נשים לא צעירות, שהאיצו בי בחביבות לחזור לטיפולים בגיל 46, לילד שני, כי הן שמעו פעם על מישהי שילדה בגיל 48 אחרי טיפולים, ומהביציות שלה.

נוח להיות שבויים במיתוס הזה, שמאפשר לדחות את האימהות כדי להתמקד במימוש עצמי וקידום מקצועי או כדי לחפש בנחת את בן הזוג המתאים. גם נשים שמודעות לסטטיסטיקה על הירידה בפוריות עם הגיל, אומרות לעצמן שהן יתחמקו ממנה בדרך כלשהי. הרי אם נשים יכולות לרוץ מרתון בגיל 43, ברור שהן יכולות להרות מהביציות שלהן. מה, לא?

-----------------------------------------------------------------------------------------------------

ריבי רונן-וינשטיין היא מאמנת אישית ומלווה מטופלות פוריות




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה