שופטי ישראל - הבושה והמבוכה

ניר גונטז' לא מופתע כששופט בישראל שואל "אז מה אם הוא מלקק אותה" - אחרי שנכח במאות דיונים משפטיים ככתב פלילים, הוא יודע דברים קשים מאוד על איכות השופטים שלנו

14/07/2013
ניר גונטז קבלו עדכונים מניר
  • RSS

נכחתי במאות דיונים משפטיים. אני מכיר "קצת" את מערכת בתי המשפט ומכבד אותה ועל כן אכתוב את הדברים בזהירות.

אמירתו המקוממת והאכזרית של אי-כבוד השופט בדימוס נתן נחמני, לאב שטען שקרוב משפחתו "ליקק את הילדה בציצי", "אז מה אם הוא מלקק אותה", כמו גם אמירתו של השופט בדימוס ניסים ישעיה, לילדה הנאנסת: "יש בנות שנהנות מאונס", כל כך חמורות טיפשיות ורקובות, עד כדי שאין צורך לעסוק בהן. זו הבעיה הקטנה.

אחד הכה את ילדיו, אחת ריגלה בעזרת עבריינים אחר בן זוגה, אחת זייפה פרוטוקולים, אחד צלצל לקצין בכיר בבקשה שיבטל לו דוח תנועה. כל אלו שופטים בישראל. ויש עוד רבים שסיפורם המביך לא דלף. גם זו לא הבעיה.

הבעיה היא בתרבות הארגון שנקרא הנהלת בתי המשפט ובאיכות האישית והמשפטית של המתמנים לתפקידי שיפוט. ישבתי בהרבה דיונים שהשופטים שישבו בדין היו לא בקיאים בחומר במידה מביכה. ישבתי בדיונים שהשופטים בהם נרדמו. ישבתי בדיונים שהיושבים בדין השתוללו. ישבתי בדיונים שהשופטים בהם ״שיפצו״ את הפרוטוקולים. ישבתי אצל שופטים שאכלו בזמן הדיון. הכרתי באופן אישי שופטים שהחזיקו בחוב כספי למזנון בית המשפט ולמרות שנתבקשו שוב ושוב להסדירו - לא עשו כן. ישבתי בדיונים שבהם השופטים קיללו וסרבו להכניס את הקללות לפרוטוקול.

אך המצב חמור מזה: הכרתי שופטים שגילו בורות משפטית בסוגיות שעמדו לפניהם. שופטים שלא ידעו להבדיל בין ״דלתיים סגורות״ ל״איסור פרסום״. שופטים שלא ידעו מה בסמכותם להחליט ומה לא. שופטים שלא ידעו לקרוא פסקי-דין שהובאו בפניהם. שופטים שזוית הראיה שלהם היתה כל כך מצומצמת עד שנדמה היה שאינם רואים דבר מלבד רצונם להגיע הביתה עד ארבע.

שופטים רבים גורמים לצדדים הבאים אצלם עוגמת-נפש שעולה על עוגמת הנפש שהביאה אותם לעמוד בפני "כבודו". באופן אישי, בחיי המקצועיים והאישיים עמדתי בפני שופטת שכששמעה שבכוונתי לפרסם סיפור מביך אודותיה- צלצלה לטלפון הפרטי שלי ואמרה לי במילים אלו: "אתה לא יודע עם מי אתה מסתבך. לא אתן לך להכנס לאולם שלי". במקרה אחר שופט –שקיבל לידיו (בשל טעות של הצד שכנגד) פרוטוקול שלא היה רלוונטי וששייך היה בכלל לבית משפט אחר, בתיק אחר- נתן החלטה שמתבססת על הפרוטוקול השגוי מבלי שהוא שם לב ששמות הצדדים ותיאור הסכסוך כלל לא רלוונטי לתיק שבפניו.

עורכי הדין מכירים את התופעות הללו, ברם, אין ביכולתם להתמודד עמם. הסיבה: מחר הם יפגשו את אותו "כבודו" בתיק אחר שלהם. הם חוששים, ובצדק מנקמת המכובד.

האמת צריכה להיאמר: רמתם האישית של שופטי ישראל (להוציא את שופטי העליון) ורמת התמצאותם בדין- מביכה. נכון, לא כולם כאלו, ברם, שירים יד בר-הדעת שעמד מול שופט וחש שהאיש היושב מורם מעם מבין עד-דק את הסוגיה שעומדת בפניו. שופטי ישראל רגילים בכבוד המאולץ המופגן כלפיהם, ברם, הם אינם רגילים להפגין את אותו הכבוד מול העומדים בפניהם, ולו רק בשל היותם בריות בשר ודם כמותם ממש.

שופטי ישראל והממונים עליהם מביכים וגורמים נזק למערכת בית המשפט יותר מאשר כל מקטרגיהם יחדיו. ולהלן וידוי: את כל הדיונים המשפטיים שנכחתי בהם הקלטתי. אקליט גם את כל הבאים. אין שום דרך להוכיח לערכאה ד-למעלה שהשופט אמר את מה שהוא מכחיש שאמר- ללא ההקלטה.

ולהלן המלצה: למרות האיסור המפורש, תקליטו כל דיון שאתם לוקחים בו חלק. כי כשהשופט יפתח עליכם פה, ישמיט את דבריו מהפרוטוקול ואחר-כך ישקר ויאמר שלא אמר את-שאמר, לא יעזור לכם גם השופט בערכאה שמעליו. אם אין אתם לכם- מי לכם?

>> הכותב הינו עיתונאי, כתב הפלילים לשעבר של "ידיעות אחרונות"




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה