דברים שאסור להגיד לאישה בטיפולי פוריות

אחרי שנה של טיפולי פוריות, הדס בשן בהריון ראשון, מגישה שירות לציבור: כך תתמכו באישה שנמצאת בתהליך, במקום להטריף אותה יותר

03/07/2013
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • בדואר
  • RSS
» תקופה מגעילה (צילום: THINKSTOCK)

הפוסט הזה יושב לי בבטן כבר הרבה זמן. אני לא יכולה לספור את הפעמים בשנה האחרונה בהן רציתי להוציא את זה, לשתף, להשתמש בכלי שלי -  המילים -  כדי לעבד את איך שאני מרגישה בשלבים שונים של טיפולי ההפריה החוץ גופית שעברתי. אבל לא הייתי מסוגלת. משהו גרם לי להתכנס לתוך עצמי, להשתבלל, להכיר מקרוב את אותה "מערה" שאומרים ששייכת רק לגברים - ולחכות שהכל יגמר לפני שאביא זאת אל הכתב.

והנה, זה נגמר. כלומר, מתחיל. הכל רק מתחיל. עכשיו יש לי בתוך הבטן משהו אחר, משמח הרבה יותר, משהו שבעוד חצי שנה יהפוך אותי לאמא. ועכשיו יש לי את הכבוד והזכות להגיד לאחיותיי, הנשים שנמצאות כרגע בטיפולי פוריות: זה קורה. ויקרה גם לכן. תחושת התלישות שאתן מרגישות כרגע, היא תעבור, ובמקומה תקבלו את מה שיחבר אתכן בחזרה אל עולם החיים. אל תאבדו תקווה.

ובכל זאת, אין ספק שהסטטוס "מנסה להכנס להריון" הוא אחד הגרועים שאישה יכולה להגריל - וכן, מה שהביא אותה לכאן הוא גורל מבעס, ולא שום דבר אחר. השנה האחרונה שעברתי הייתה מגעילה במיוחד. לא כיף להזריק הורמונים, לעבור שאיבות ביציות, להיקשר נפשית לכל עובר בן מספר תאים ואז להפרד ממנו, לקבל בכל חודש מחדש את שיחת הטלפון שאומרת לך שגם הפעם, זה נכשל. אבל הכי לא כיף, שאין עם מי לדבר. הרבה אנשים רוצים לעזור, אבל מתקשים להבין את המצב העקום הזה ולהציע סעד אמיתי. ולפעמים הם אומרים את כל הדברים הלא נכונים.

אז הנה, כשירות לציבור המנסות ומי שאוהבים אותן, הרשימה המלאה של דברים שאסור להגיד לנשים בטיפולי פוריות:

"את חייבת להרגע/ את לא רגועה/ זה לא יקרה עד שתרגעי"

מקום ראשון ברשימת המשפטים המעצבנים שאפשר להגיד לכל אישה, במיוחד אישה שנמצאת בתקופה הכי לא רגועה בחייה. גם הצעות מכל הלב לטיפולי שיאצו, רפלקסולוגיה, וטיפול מימי עם דולפינים לא יעזרו לפצות על הלחץ שהמשפט הזה מייצר.

"אולי את לא רוצה את זה באמת/ אולי את צריכה לעשות התבוננות פנימית/ אולי זה לא הזמן הנכון"

אולי לא קוראים לכם פרויד. האמינו לאישה שדוקרת את עצמה כל יום ועוברת תהליכים רפואיים מפרכים, שהיא רוצה את זה יותר מכל דבר אחר בעולם, עד לתחתית תת ההכרה שלה. זה לא אשמתה שזה לא מצליח, זה פשוט מזל מחורבן. את התאוריות המלומדות שלכם, תחלקו עם מישהו אחר.

"כמה זמן את מנסה? לבת גיסתי מצד אחותי לקח חמש שנים להכנס להריון"

או שקראתם בעיתון על אישה שניסתה במשך 20 שנה, או שראיתם בטלוויזיה על יולדת בת 69. מה שלא יהיה, זה לא רלוונטי למי שרוצה להכנס להריון עכשיו ולא צריכה שתייאשו אותה. וכן, היא יודעת שזה יכול לקחת זמן. אין צורך להזכיר לה.

"את הורסת את הגוף שלך"

תודה. למען האמת, יש צוות רפואי מקצועי שבודק אותי כמה פעמים בשבוע כדי לוודא שאני מאוזנת הורמונלית ושלא נגרם לי נזק, אבל אתם כנראה יודעים הרבה יותר. או לפחות מספיק כדי לנבא לי התקף לב, עוד השבוע.

"למה שלא תרפי מהטיפולים ותנסי בדרך הטבעית?"

גם ילדים שנולדו מהפריית מבחנה הם ילדים "טבעיים". ביצית וזרע נפגשים ויוצרים חיים, עם קצת עזרה מהדוקטור. כרגע, IVF זו הדרך הטובה ביותר שהמדע מצא כדי לעזור למי שמתקשים. ואם נדמה לכם שלאורך ההיסטוריה היה קל יותר להכנס להריון, זה כי אתם לא חושבים על כל הזוגות חשוכי הילדים שפשוט נשארו כאלה, בלי שום אפשרות לשינוי.

"זה הכל נשמע לי כמו מדע בדיוני"

אז תיקחו ספר, או תעשו גוגל קצר, "הפרייה חוץ גופית", ותלמדו את הנושא. זה לא מאוד מסובך. זה המעט שאתם יכולים לעשות אם אתם באמת מתעניינים במה שעובר על החברה שלכם.

"ההורמונים משמינים?"

בוא נחשוב על זה רגע: אם לא השמנתי, אז אין טעם לדבר על זה. אם השמנתי, אז אין טעם לדבר על זה. תגידו שאני נראית יופי וזהו.

"חשבת על אימוץ?"

כן, חשבתי. כמו שכל מי שלא מצליחה להכנס להריון חושבת.  אימוץ הוא אקט אצילי, אין ספק, אבל זה נושא מאוד מורכב בכלל, ובישראל בפרט, ומה לעשות -  הוא לא מתאים לכולם. כדאי לחשוב פעמיים לפני שמתקילים אישה עם השאלה הזו.

"נו, את מרגישה משהו? יש בחילות? הקאת כבר? כשאני הייתי בהריון הרגשתי מיד!"

השבועיים בין החזרת העוברים לבדיקת ההריון הם כנראה הקשים ביותר בתהליך. את אולי בהריון, ואין לך שום דרך לדעת אם כן או לא, את צריכה לחכות שהזמן יגיע ולעשות בדיקת דם. את כמובן לא מעשנת, שותה, אוכלת סושי או עושה אמבטיות חמות בשבועיים האלה; וכל הזמן את חושבת שאולי אין טעם, כי שוב יגידו לך "לא". בשורה התחתונה, אין לך מושג מה קורה. ולשמוע מחברותייך ש"הן ידעו מיד", זה חסר תועלת ומלחיץ ביותר.

"יש לי הרגשה שהפעם זה יקרה!"

גם אופטימיות יתר איננה מומלצת. אל תטעו תקוות שווא במי שאתם אוהבים, כי האכזבה אחר כך קשה ומכופלת. ואל תסמסו לה ביום של בדיקת ההריון "נו???", גם אם אתם מתים ממתח. אם יש לה חדשות טובות, היא כבר תגיד לכם. אם לא, היא כנראה תעלם לכמה ימים. תנו לה.

*

כל כך הרבה תלונות, אולי קצת הגזמתי - אבל הכל נכתב באהבה. לפעמים פשוט אין מה לאמר, וגם זה בסדר.

אז מה כן? הסיחו את דעתה. קחו אותה לסרט. הציעו שתלכו למסעדה טובה (רצוי סושי - אחרי שהיא תכנס להריון היא תתגעגע). המליצו לה על סדרה שווה בטלוויזיה. סעו לים. חבקו אותה. תנו לה לבכות. ולגיטימציה להשתגע. תגידו לה שזה יקרה. גם זה לא בהכרח יעזור, אבל תמיד שווה לנסות.

ואתן, אחיותיי המחכות - החזיקו מעמד. עוד נפגש כולנו בגן המשחקים. מילה שלי.

הדס בשן, צילום: תחיה ברקאני, היום, לקראת חודש חמישי. צילום: תחיה ברק




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה