הפרסומת של דואר ישראל: מחאת הנשים הצליחה

הרשות השנייה צנזרה את הפרסומת של הדואר, שבה אלי ומריאנו מציגים קשישה המבקשת משודד לתקוף אותה מינית, כי לא נגעו בה שנים. שוב הוכחנו שאנחנו לא צריכות להבליג ולשתוק, ושלמחאה שלנו יש כוח

23/06/2013
מיכל יפה קבלו עדכונים ממיכל
  • RSS

הכל התחיל ביום שלישי שעבר, בזמן שרוב האנשים היו מרותקים לפסטיפרס, ששודר במקביל בשלושה ערוצים. דווקא אז עלתה הפרסומת החדשה של דואר ישראל, ומהרגע הראשון שצפיתי בה היה לי ברור שאני לא מתכוונת לעבור בשתיקה על הפרסומת הזאת. אז למחרת על הבוקר כתבתי פוסט זועם שתוך כמה ימים זכה למאות שיתופים ויותר מ-1,200 לייקים. במקביל, היו עשרות אנשים (רובם נשים כנראה) ששלחו מכתבי תלונה לרשות השנייה, ובסוף השבוע החליטו ברשות השנייה לצזנר את הפרסומת, והם אף פרסמו באתרם את התגובה הבאה:

"הרשות השנייה הורתה לזכיינים לתקן את תשדיר הפרסומת של דואר ישראל. הרשות דרשה לתקן את התשדיר, כך שהקטע שבו יש רמיזה מינית בוטה יושמט מהתשדיר. הרשות מצאה שקטע זה עומד בניגוד לכללי הפרסומות של הרשות השנייה, האוסרים על הצגת רמיזות מיניות בתשדירי פרסומת, וכן יש בתשדיר פגיעה בטעם הטוב ופגיעה ברגשות הציבור".

אז תודה לכולם, למי ששיתף ולמי שהתלונן, ושוב הוכחנו שאנחנו לא צריכות להבליג ולשתוק, ושלמחאה שלנו יש כוח.

ולמטה תמצאו את הפוסט המקורי:

*     *     *     *     *     *     *     *     *     *

הדבר שהכי הטריד אותי בפרשת השופט נסים ישעיהו, שאמר שיש נשים שנהנות מאונס, זה איך לעזאזל בן אדם תבוני יכול לחשוב דבר כזה. איך, אחרי שרוב הנאנסות משוות אונס לרצח, יכול מישהו בכלל להשתמש בשתי המילים האלה, "אונס" ו"הנאה" באותו משפט? זה הרי בלתי נתפס.

ואתמול, כשצפיתי בפרסומת החדשה לדואר ישראל בכיכובם של אלי ומריאנו, פתאום הבנתי. מתברר שמחשבות כמו של השופט ישעיהו נמצאות סביבנו כל הזמן, וכמעט עוברות לנו מתחת לרדאר. מחשבות שמקשרות אלימות מינית להנאה, שמציעות קשר חולני בין תקיפה לבין צורך במגע. האם אלי פיניש ומריאנו אידלמן יגידו שאונס הוא כיף? האם הפרסומאים שעומדים מאחורי הפרסומת ידברו כך בשיחות סלון? קשה להאמין. אבל הלכה למעשה, הם מקדמים את האג'נדה של השופט ישעיהו, לא בפליטת פה אחת אלא עשרות פעמים ביום, על מסך הטלוויזיה שלנו, מול כל המשפחה, על ילדיה המעריצים.

בפרסומת, מריאנו מגלם קשישה חביבה שמטיילת בחו"ל ופתאום נתקלת בשודד פיניש. השודד מתחיל לחפש את ארנקה על גופה, אך במקום להרתע הקשישה מאוד נהנית מתשומת הלב הגברית הפתאומית שלה זכתה, אחרי שנים שאיש לא נגע בה. היא מבקשת מהשודד  להאריך את החיפוש, ואף מכוונת אותו למקומות שבה נעים לה שיגעו בה – עד שהיא נזכרת שאין לה בכלל ארנק. אחר כך, היא ממליצה לחברותיה לסייר באותן סמטאות, שגם הן יקבלו את החוויה המלאה.

האם זה מצחיק? קצת, כי בכל זאת מדובר בכישורים הקומים של אלי ומריאנו. אבל מעבר לחיוך הרגעי, זה בדיוק מסוג הדברים שאחר כך שותלים בתת ההכרה של האנשים שנשים – ובפרט אם הן זקנות ו/או מכוערות – יכולות (ואולי אף צריכות?) להרגיש מוחמאות ואף ליהנות מדברים כאלה. אם לא נגעו בך הרבה זמן – תקיפה מינית היא לא דבר כל כך נורא. את אפילו תמליצי לחברותייך ללכת באותה הסימטה, ובכך להזמין תקיפה משל עצמן (כי זו הרי בחירה של האישה מתי ואיפה יתקפו אותה).

זה נשמע לכם מופרך? לכו תקראו את הפוסט של נעמה בת ה-14, שמדווחת כי "לאנוס אותך!!!" הפך למחמאה מקובלת בקרב בני נוער כשהם רוצים להחמיא למישהי על תמונת פרופיל מוצלחת.

ואגב, אין דרך יעילה יותר להטמיע שוביניזם, אלימות, גזענות ושאר רעות חולות מאשר שימוש בבדיחה. קודם כל כי תמיד אפשר להאשים את מי שיוצא נגד המסר כי אין לו (ובדרך כלל לה) חוש הומור, האשמה שאיש לא רוצה להתמודד איתה. שנית, המתיקות של ההומור מכסה יפה על מרירות המסר ולכן אפשר לבלוע אותה ביתר קלות. הנה, תראו כמה אנשים התקוממו על דברי השופט, אבל מעט מאוד אמרו משהו על הפרסומת הזאת, למרות שהדברים בשני המקרים די דומים.

מה לעשות, השופט ישעיהו, לא היה לך הרבה מזל. אתה גונית והותקפת ונאלצת להתפטר מכל תפקידיך  - חבל שאתה לא מצחיק כמו אלי ומריאנו.

ולהלן תגובת חברת דואר ישראל:

"מדובר בפרסומת הומוריסטית, שמשחקים בה שני קומיקאים ידועים, וברור שאלי ומריאנו מחופשים ומתבדחים. מדובר בהומור בלבד ואין לקחת זאת למחוזות אחרים".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה