הנשים שיכבשו את פריז

סגניתו הנאמנה של ראש העירייה דלנואה, ושרה לשעבר בממשלת סרקוזי: אלה המועמדות לתפקיד ראשת עיריית פריז, בבחירות שיתקיימו השנה. האם זה אומר שצרפת בשלה לנשיאה?

16/06/2013
יורי גנקין קבלו עדכונים מיורי
  • RSS

אם לא תתרחש הפתעה יוצאת דופן, הרי שבשנה הבאה תיכנס לראשונה אישה ללשכת ראש עיריית פריז. מדובר על תרחיש וודאי משום ששתי המפלגות העיקריות שיתמודדו ביניהן על התפקיד, מפלגת הימין-מרכז UMP והמפלגה הסוציאליסטית משמאל, בחרו בשתי מועמדות שמבטיחות ללכת עד הסוף. מדובר על עימות פוליטי עירוני חשוב מאין כמוהו משום שניסיון העבר מלמד כי תפקיד ראש עיריית פריז משמש בדרך כלל גם כמקפצה אל עבר התפקיד הבכיר ביותר בצרפת – נשיאות המדינה.

מועמדת השמאל אן הידאלגו נולדה בכלל באנדלוסיה אשר בספרד אך הגיעה עם משפחתה לעיר הצרפתית ליון בגיל שנתיים. כיום הידאלגו בת ה-53 מכהנת בתפקיד סגנית ראש עיריית פריז ברטרן דלנואה שלא יתמודד לכהונה נוספת לאחר לא פחות מ-12 שנים בתפקיד. על מנת לזכות בתפקיד הנכסף תצטרך הידאלגו להתנער עד כמה שניתן מאחד מפטרוניה הפוליטיים – נשיא צרפת פרנסואה הולנד שמעמדו הציבורי נמצא בשפל חסר תקדים. במובן הזה ברור גם כי הבחירות בעיר הבירה ישמשו גם כמעין משאל עם על כהונתו של הנשיא הולנד.

מנגד ומצדו השני של המתרס, תמתין להידאלגו נטלי קוסיוסקו-מוריזה בת ה-40 שנבחרה לאחרונה למועמדת לתפקיד מטעם מפלגת הימין-מרכז UMP. קוסיוסקו-מוריזה כיהנה בעבר כשרה לאיכות הסביבה, קיימות, שיכון ותחבורה בממשלתו של ניקולא סרקוזי. ב-2012 התפטרה קוסיוסקו מתפקידה ושימשה כדוברת של מטה הבחירות של סרקוזי אשר הפסיד בהתמודדות להולנד.

גם כאן, הקשר המקצועי והאישי ההדוק שבין סרקוזי לדוברת שלו לשעבר צפוי להשפיע במידה רבה על תוצאות הבחירות – ניצחון שלה ישמש בבחינת תזכורת טובה מאין כמוה לגעגוע הציבורי לנשיא לשעבר. לחילופין, הפסד שלה יעביר מסר ברור לפיו גם אם הציבור לא מרוצה מהולנד – הוא רחוק מלהתגעגע לקודמו בתפקיד. במילים אחרות, במגרש הפוליטי תתמודדנה הידאלגו וקוסיוסקו-מוריזה זו מול זו על ראשות העירייה, אך גם הולנד וסרקוזי יהיו שם – לכל הפחות ברוחם.

הפרשי הגילאים בין שתי המועמדות הבכירות ישחקו קרוב לוודאי תפקיד משמעותי בקמפיין הבחירות. בעוד שהידאלגו תמותג על ידי יריבתה כמי ששייכת לדור ההנהגה הישן שאבד עליו הכלח, הרי שהמפלגה הסוציאליסטית תבקש לשים דגש על חוסר ניסיונה היחסי של קוסיוסקו-מוריזה וזאת משום שגם ניהול המשרד לאיכות הסביבה אינו משתווה כהוא זה לניהולה של העיר הגדולה בצרפת. כשמדובר בניהולו של תקציב עירוני שוטף של קרוב ל-8 מיליארד יורו יטענו בשמאל, אין מקום להימורים ומשום כך הניסיון המוניציפלי של הידאלגו הוא אינו דבר של מה בכך.

העובדה ששתי המפלגות הגדולות ביותר במערכת הפוליטית הצרפתית העמידו מועמדות מטעמן למשרה כה בכירה מלמדת אותנו כמובן בראש ובראשונה על כך שלא מן הנמנע שהציבור הצרפתי בשל גם לנשיאה. ז'אק שיראק אשר כיהן בתפקיד ראש עיריית פריז במשך קרוב לשני עשורים (מ-1977 עד 1995) המשיך לאחר מכן באופן טבעי כמעט לחלוטין לתפקיד הנשיא. פריז היא לא פחות ממיקרו-קוסמוס של החברה הצרפתית ומכאן שהיא מאפשרת לאדם החזק בעיר להיערך לקראת העבודה הלא פשוטה שמצפה לו (או במקרה הזה - לה) בארמון האליזה. ראוי לציין אגב כי האישה שהייתה הכי קרובה לארמון האליזה היא סגולן רויאל, אשתו לשעבר ואם ילדיו של הולנד, אשר הפסידה לסרקוזי בהתמודדות ביניהם ב-2007.

במבט השוואתי לערים משפיעות ורחבות היקף ברחבי תבל בכלל ובאירופה בפרט, הרי שכיום רק במדריד תוכלו למצוא אישה בצמרת מערכת קבלת ההחלטות העירונית. בשנות ה-90 למשל גם בוושינגטון ובסאו-פאולו כיהנו נשים. בהתחשב בעובדה שבעוד שנה תהיה גם לפריז ראשת עיר הרי שסביר להניח כי בשנים הקרובות נראה למרבה השמחה עוד ועוד נשים מתמודדות על תפקידי ההנהגה העירוניים.

הפיכתן של הנשים לחלק בלתי נפרד מהנוף הפוליטי הצרפתי היא לא מגמה חולפת. כשהולנד הרכיב את ממשלתו הוא הקפיד לספר לכל מי שרק היה מוכן לשמוע על כך שבממשלתו ימונו נשים ל-50% מהתפקידים המיניסטריאליים וזאת בהשוואה ל-29% בממשלתו של סרקוזי ו-27% באסיפה המחוקקת הצרפתית. באם נוסיף לכך את העובדה שבשנת 2012 היוו הנשים 25% מכלל חברי מועצות המנהלים בחברות הגדולות של צרפת (ולשם השוואה, אחוז הנשים במועצות המנהלים בארצות הברית עומד על 20% בלבד) הרי שנגיע למסקנה הבלתי-נמנעת לפיה צרפת הולכת בבטחה אל עבר היעד שאליו הגיעה יריבתה ההיסטורית גרמניה כבר לפני קרוב לעשור – הבחירה באישה לצמרת ההנהגה המדינית והפוליטית. גם הצרפתים קרוב לוודאי מבינים שהגיע הזמן.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה