מי לא רוצה להיות אמא?

למה יותר ויותר נשים סביבי מצהירות שהן לא רוצות ילדים? והאם כדאי לנסות לשכנע אותן שהן מפסידות את החוויה של החיים שלהן?

10/06/2013
שלי פרץ קבלו עדכונים משלי
  • RSS
»

לאחרונה אני שומעת מהרבה נשים, שהן לא בטוחות שהן רוצות להיות אימהות. לא יודעות אם זה מתאים להן, או לחילופין בטוחות שזה לא מתאים להן, כפי שיעידו על עצמן לא מעט ידועניות (ע"ע ג'ניפר אניסטון, קמרון דיאז, אווה מנדז ועוד).

חברה שלי אפילו הצטרפה לפורום שנושא בגאון את הכותרת: "לא רוצות ילדים", פורום שמארח גם גברים שכנראה רוצים נשים, שלא רוצות ילדים. הצצה מהירה שם חשפה בפני הרבה פילוסופיות על "מה היה יכול להיות אילו", רגשות דכדוך קל מהחיים, אה, ופילוסופיות.

נכון. אישה היום לא בטוחה באופן טבעי שזה מתאים לה, שהיא בכלל יכולה להחזיק תינוק בידיים ולשרוד יותר מ"שלוש דקות בגן עדן" הזה. בקיצור לא פשוט למצוא אישה שעם ברק מתנוצץ בעיניים, תאמר לך: "אני כל כך רוצה להיות אימא מסורה!". כי גם אם היא רוצה ילדים כאילו כזה בכללי, עדיין איזו אפלולית של חוסר ביטחון, תצל על מבטה הספקני.

אז אם נרד רגע לעומק הסיבות נוכל לראות 3 אב טיפוס בולטים, של "נמנעות מאמהות":

זו שאינה רוצה, כי היא יותר מידי אוהבת את עצמה.

אף אחד לא יבהיל אתכם אם יאמר לכם, שהאדם הוא יצור שרוצה בכל דיבור, מחשבה או מעשה להשיג הנאה. עד כדי כך שכל תזוזת אצבע הכי קטנה שלנו מחושבת ברמות פנימיות עמוקות במחשבון ה: "כמה אנרגיה עלי להוציא, וכמה תענוג אקבל מתזוזת האצבע הזאת בתמורה?".

אי לכך כשמכניסים למשוואה הזו ילדים, אפשר לראות על המחשבון הרבה נתונים של השקעה: מחויבות לגבר, הריון (בחילות, וכל היו"ב) כסף, תשומת לב, חינוך עצמי מחדש, ייסורי מצפון, עיסוק יומיומי בכל הכרוך באימהות (לנגב ת'טוסיק כבר אמרנו?), פגיעה אפשרית בקריירה שלי, במראה שלי, ומה אקבל בתמורה?

לא יודעת, רק אי שם במעמקי תת המודע אני זוכרת ששלמה בר שר משהו על זה שילדים זו וואחד שמחה.

זו שרוצה, אבל אין אבא מתאים בנמצא

הסטטיסטיקות מראות שמספר הלידות בקרב נשים רווקות עלה ב 25 השנים האחרונות פי 3. קרוב ל 3,500 ילדים נולדים שבנה לנשים רווקות. 40% מבין היולדות הרווקות הוא בקרב בנות 39-35. נתונים שבהחלט יכולות לאשש את הסברה שיש מחסור כלשהו באבות מתאימים.

אם הבחירה להביא ילד לבד אכן נובעת מאי מציאת אב יאה לתפקידו, הרי שהעובדה הזאת יכולה להיות כואבת עבור אישה שכבר מרגישה בשלה ורוצה, אבל אין אבא מתאים בסביבה.

רבות מאתנו עוברות את השלב הזה, שאנחנו מבינות שלהיות הורים לילד משותף, זה דורש יותר מסתם משיכה.

אז בשלב כלשהו יש נשים שמכסות את התשוקה לילד בחוסר עניין, בהרגשה שממילא אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה. אבל אם נרד לעומק הכאב נראה, שכאב - זה רצון שלא התמלא בצורה מספקת. הרגשת חוסר שדורשת מילוי מסוים. וכמו לכל דבר, גם לו יש תפקיד חשוב. אם נותנים דווקא לכאב לזרום בעורקים, הוא עשוי לקחת אותך למקומות חדשים.

כי אנחנו משוטטים בעולם כמו מטען בשדה מגנטי, שמוצא את מקומו לפי רמת ההתאמה בין הרצון הפנימי שלך, לזה של הסביבה שלך. משמע שהרצון יכול להוביל אותך כמו מגנט למקום שהכי מתאים לך. אבל אם מכסים את התהום הזו וסותמים אותה, מן הסתם יהיה קשה ל"דבר המתאים" להגיע ולמלא אותה.

זו שרוצה, אבל מנותקת מהטבע שלה

יש לי לא מעט חברות, צעירות ומנוסות בלא מעט מערכות יחסים, שבהחלט הלומות חרדה, כל אימת שהן מנסות להכניס את עצמן לנעליים של "אימא". כשאני מתבוננת בהן מפרקות ומרכיבות את המילה "אימא" בפיהן, נראה כאילו הווייתן כולה, מתעוותת בשאלה: "אני אימא? MOI? את בטוחה??"

אני זוכרת היטב את עצמי. ילדים זה היה נראה לי משהו נחמד.. אבל לא כרגע. לא עכשיו. אני עוד לא שם. בעצם, זה היה סוג נוסף של השאלה: איך מישהו יכול לתת לי רישיון נהיגה? אני כולי בראש של ילדה!

ואז חברות מכל הכיוונים התחילו לעורר בי את החלק האימהי הזה שישן חזק בין אפטר פארטי אחת לשנייה. ופתאום כל היום תינוקות, הריונות, תינוקות, הנקות. "ואני? לא יודעת", מגמגמת בקרטוע נפשי. ובשקט מסתכלת אפילו על חתולות הריוניות בחצרי, חושבת לעצמי: אם הן יכולות, אני בטוח יכולה. מה.

ובסוף, מה אומר, הבנתי - או שאת קופצת למים ושוחה, או שאת לא. אין חצי הריון. אז נכון, פעם הקפיצה הזאת היתה קורית לנו באופן טבעי. היינו חיות בקהילה רחבה שנתנה לנו הרבה תמיכה, שהעניקה לנו דוגמה. ילדות צעירות היו עוזרות בטיפול בתינוקות, וכך מפתחות רצון עסיסי וסופר טבעי. היום, אנחנו גדלות בין ארבע קירות, ולא בין ארבע אימהות. ולכן אנחנו לא מנביטות את הזרע האימהי. מנותקות מעצמנו. מנותקות מההמשכיות שבנו שרוצה לפרוץ.

רק כאשר עטפתי את עצמי בסביבה שקצת פחות נוטעת את יהבה בבילויים, עבודה, ושופינג כל שנייה, כדי למלא את הריק שבנשמה. ומצאתי לפחות חברה אחת טובה שכבר עברה את זה, והכניסה אותי להרגשה הטבעית של אימהות. זה הביא אותי להאמין, שבתוכי יש טבע חכם ויודע היטב איך להיות אימא למופת, אפילו שעד עכשיו אני עוד מנסה לפענח את הנוסחה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה