הרצח בבר נוער: הומופוביה בחסות המשטרה והתקשורת

אם זה לא פשע שנאה, אז מה כן? הדס בשן זועמת על המשטרה שמכריזה כי הרצח בבר נוער איננו פשע שנאה אלא "נקמה אישית" ועל התקשורת שנגררת אחריה

07/06/2013
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • RSS

אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. השארתי את הטלוויזיה דלוקה, עם החדשות, ורצתי החוצה אל הלילה התל אביבי, דמעות בעיניים ומועקה בגרון. תפסתי מונית אל מרכז העיר, שם חיכו לי חבריי ההומואים עם לפידים ושלטים. בלי לדבר הרבה, הצטרפנו לצעדה שהחלה להתארגן מרוטשילד ועד גן מאיר, צעדנו, צעקנו, מחינו. היה קצת מפחיד – אחרי הכל, עוד לא תפסו את הרוצח. יכול להיות שהוא מסתובב פה בינינו, אולי הוא מתכנן לירות שוב. רק לפני כמה שעות, במרחק יריקה מכאן - הוא קטל ביריות את ליז טרובישי וניר כץ, ופצע 10 קורבנות נוספים, חלקם השאיר כנכים לכל החיים. והמשטרה לא תפסה אותו. ובכל זאת, המשכנו. ראיתי פרצופים מוכרים בקהל. מפורסמים יותר או פחות, חברים של חברים, חברות של חברות. הומואים, לסביות, טרנג'נדרים, ביסקסואלים ואנשים כמוני – "סטרייטים קווירים", אפשר לקרוא לנו. מי שמחוברים לקהילה הזאת, לפעמים יותר משאנחנו מחוברות לחברה ההטרו-נורמטיבית, של גבר-אישה-חתונה-3.2 ילדים במודיעין וחמין בשבת.

צעדתי עם החברים שלי בהרבה מצעדי גאווה, אבל זה היה מצעד הגאווה הכי אמיתי בו נכחתי. הרגע בו הייתי גאה יותר מכל בקהילת הלהט"ב – הרגע שבו יצאנו לרחובות להגיד שלא ניתן שיפגעו באיש על שום נטייתו המינית, שנלחם בהסתה ובשנאה, מאוחדים. אלה היו ימים פחות אקטיביסטים, לפני דפני ליף והאוהלים – ובכל זאת, לא היה מקום לציניות בערב הזה. נפל דבר בישראל. פשע שנאה נגד הומואים, במרכז תל אביב. נחצה כאן גבול, שלא היינו מוכנות לעבור עליו בשתיקה.

ארבע שנים אחרי,  אפשר לתת מעט מרגוע לנפש הפצועה מהפרשה הנוראית הזו. הרוצחים נמצאו ונקווה שיירקבו בכלא עד יומם האחרון. ויש תשובות. אכן, היה זה פשע שנאה, המבוסס על אונס לכאורה של של אחד המעורבים, בידי פעיל מוכר בקהילה. היורה נכנס למועדון וריסס לכל עבר, כשהוא רוצה לפגוע בכמה שיותר הומואים ולסביות. איך זה בדיוק משנה משהו ממה שחשבנו לפני 4 שנים? נערים ונערות באו לשבת ולדבר, במפגש שיש לו אופי קהילתי, אקטיביסטי, קבוצתי – ונרצחו רק בשל נטייתם המינית. הדבר הזה קרה במדינה בה רבנים מסיתים ללא הרף נגד הגייז, מכנים אותם בשמות של בעלי חיים וקוראים לפגוע בהם. בחברה שבה "הומו" היא עדיין מילת גנאי, בה לאחרונה פורסם ש-80% מהילדים הלהט"ב, נרדפים בבית הספר בשל נטייתם המינית. במדינה שבה בכל שנה יש את היציאה התורנית של איזה ח"כ הומופוב, שמעוררת סערה אך מיד נשכחת.

אבל מה תדעו,  מסתבר שתקשורת המיינסטרים לא ממש חושבת כמוני. כבר כשהתחילו לטפטף את הידיעות על העצורים, קראתי גם ב"ידיעות" וגם ב"הארץ", גם ב"ואללה" ואפילו באתר "העין השביעית" ההגון בדרך כלל, ניסוחים שונים לתזה העיקרית, והיא שיש להבדיל בין פשע שנאה ל"נקמה אישית". סיפור הרקע שהתחיל להתבהר לא נתן לעיתונאים ולעורכים מנוח, היו מוכרחים לרמוז  שיש כאן משהו מעבר לסתם מישהו ששונא הומואים - יהיו כאן סקס! יצרים! נקמה!. אבל האם הייתה נקמה אישית בכל עשרות הנערים שישבו שם? האם נקמה אישית לא הייתה מחייבת רצח רק של אדם אחד? את זאת איש לא הרגיש צורך להסביר. מספיק לרמוז לסיפור צהוב כלשהוא שמחכה לנו בהמשך היום, כדי שנשכח שהנערים הללו נורו כי הם להט"ב, ולא משום סיבה אחרת.

על המשטרה בכלל לא מתחשק לי לדבר. כמה רוע, בורות, ומוגבלות נחשפו בהתנהלות שלה סביב הפרשה, גאוותנות על שנמצאו האשמים (באיחור של 4 שנים, תודה באמת!), הדלפות מכוונות וסדיסטיות כמו בסרט מתח (מישהו חשב על המשפחות שכך נאלצות לקבל את המידע, במקטעים שבורים ומתוזמנים היטב?), ושוב, הפסקנות המגוחכת הוז: "זה לא פשע שנאה". פשע שנאה, אגב, הוא מונח סוציולוגי בעיקרו, ואין לי עניין שכל פקד ובלש ינתח את זה עבורי. הפרקליטות יכולה להחליט על ההגדרה המשפטית, באשר על פשע שנאה יש עונש כפול, ויתכן שבעתיד הקורבנות גם יהיו זכאים לפיצויים מיוחדים בגינו. אבל גם אם כל אלה לא היו,  בוא נחזור על זה שוב, לכל הכיתה: כשנערים יושבים במועדון בעל השתייכות קבוצתית מובהקת, ובאים ומרססים אותם ללא הבחנה, זה לא "חיסול חשבונות אישי". מה הלאה, יחזירו לנו את "הרצח על רקע רומנטי?"

אבל אולי מה שמעציב אותי יותר מכל, אלה הקולות שנשמעים דווקא מתוך הקהילה עצמה. פעילי להט"ב הטוענים בעצמם שיש לערוך הבחנה בין פשע שנאה לנקמה, וגורמים להרבה נזק לטעמי. זה לא ממש מפתיע. במשך כל 4 השנים האלה היו שמועות בקהילה שאולי "זו עבודה מבפנים", לחשושים בלתי מבוססים שכאילו באו לשלול מהקהילה את הזעם שמגיע לה. ממה זה נובע? שנאה עצמית? הומופוביה מופנמת? אולי מהדחקה? מרצון לחשוב שאנחנו "כמו כולם" ולכן גם כשאנחנו נרצחים זה "כמו כולם"?

בעת כתיבת שורות אלה, עשרות אלפי הומואים ולסביות צועדים ברחובות תל אביב, רוקדים ונהנים, וכך הם צריכים. כשהוא יגמר, אני מקווה שהקהילה תתאחד ותלחם יחד במפגן ההומופובי של השבוע האחרון. בשביל ליז וניר, וכדי למנוע את פשע השנאה הבא - זה הדבר החשוב ביותר על סדר יומה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה