מי קבע שביקיני זה רק לרזות?

זוהר וסילויצקי, אישה מלאה, מצטערת עבור נשים שמתביישות ללבוש ביקיני, מצטלמת עם שלל בגדי ים חדשים ומבקשת: אל תתחשבו במה שאומרים לכן, תאהבו את עצמכן, תלבשו ביקיני ותהנו מהשמש!!!

26/05/2013
זוהר וסילויצקי קבלו עדכונים מזוהר וסילויצקי
  • RSS

פוסט אורח מתוך הבלוג של זוהר וסילויצקי Little Miss Sunshine

זוהר וסילויצקי בביקיני (צילום: לירון אולקולומברה)

הקיץ התחיל וכולנו הולכים לים ולבריכה וצריכים בגד ים, נכון?!

אז זהו, שלא.

ככל שאני נחשפת, אני מגלה שיותר ויותר נשים לא הולכות לים או לבריכה. זה לא כי הן שונאות חול, חום, קיץ או ילדים צווחניים (גם, אבל לא רק) אלא כי הן פשוט לא מוכנות לשים על עצמן בגד ים ובטח שלא מוכנות להראות ככה בציבור. לצערי הרב, לא מדובר רק על בחורות מלאות או שמנות במיוחד, ולא בנערות בנות 16, אלא בבחורות שיש להן גוף חטוב ורזה, אבל שהן לא במידות של הדוגמניות שמדגמנות בפרסומות,  אז הן לא הולכות לים, כבר 5 שנים.

מרגישות פחות יפות, פחות מושלמות

אני לא בטוחה שיש מספיק מילים בעולם כדי לתאר כמה זה מצער אותי. זה לגמרי טבעי שיש לאנשים חשש ופחד מעירום, גם אם הוא חלקי. אבל זה לא המקרה. המקרה הוא של נשים שמרגישות פחות טובות, פחות נכונות, פחות יפות, פחות מושלמות. זה מפריע להן לנהל חיים נורמטיבים. כן, אם את לא מוכנה ללכת לים כי כל כך לא טוב לך עם עצמך - אז זה מפריע לך בצורה יוצאת דופן.

אני חושבת שכתבתי כבר  עשרות, אם לא מאות פעמים על דימוי גוף מעוות, על דימוי עצמי נמוך ועל חוסר ביטחון. אבל אני לא בטוחה שנגענו בנקודה הזאת, של עירום. אין ספק שללבוש בגד ים מעמיד אותנו מול המראה במלוא מערומינו - תרתי משמע. אבל אתן יודעות משהו, אני חושבת שזה המבחן האמיתי לקבלה ואהבה עצמית. היכולת להרגיש טוב עם עצמך בלי בגדים. כי כן, בגדים ללא ספק יכולים לעזור לנו להסוות/לטשטש/לרמות אבל בלעדיהם, זה פשוט אנחנו כמו שאנחנו, בלי משחקים. וזה לא קל לאף אחת, גם למי שכן מרוצה מאוד מעצמה.

מי אמר שאישה מלאה לא מושכת?

לאחרונה עליתי במשקל, די הרבה ואני לא ממש מצליחה לרדת - בעיקר כי אני לא מוכנה כרגע להקריב את כל סדר העדיפיות שלי עבור ספורט ותזונה בצורה טוטאלית ובלתי מתפשרת. זאת בחירה, אני בוחרת כרגע להישאר שמנה. כי ירידה במשקל דורשת ממני מחיר שאני לא מצליחה ולא רוצה לשלם.

למרות זאת, ומשום שאני יודעת לתמרן את הבגדים שאני לובשת, הרבה פעמים אני זוכה בתגובות מחמיאות (וואו, רזית). אבל ללא בגדים, קל להבחין שהשמנתי. באיזשהו אופן דווקא עכשיו במשקל הגבוה שלי, היה לי קל יותר ללכת לקנות בגד ים. ועוד יותר קל לבחור ביקיני. למה?

כי זה לא משנה אם זה ביקיני או שלם, חתיכת בד על הבטן היא לא מה שתהפוך אותי או אתכן לרזות. ככה או אחרת, יראו שאני רחוקה מלהיות בר רפאלי. אז מה זה משנה?
וחוץ מזה, מי בדיוק קבע מה זה "הגוף הנכון בשביל ביקיני"? מי החליט שגוף נכון בביקיני הוא גוף רזה? מה בכלל ההבדל בין בטן רופסת לירכיים רופסות? למה זה בסדר ששמנה תלבוש בגד ים שלם והירכיים שלה ירטטו אבל זה לא בסדר שהיא תלבש ביקיני והבטן תרטוט? מה ההבדל?

כן, נכון. אין שום הבדל! זה הכל בראש שלנו, זה הכל מוסכמות חברתיות וחוקים שהחדירו לנו לראש מהיום שבו ראינו את הדוגמנית הראשונה. שלי הייתה יעל בר זוהר לפלפל, אגב, שהייתה אז ילדונת בת 15 ולא נראתה בכלל כמו שהיא נראית היום בתור אישה.

מעבר לזה שאני לא מבינה מי החליט שאישה מלאה  או שמנה בביקיני זה לא אסתטי ולא מושך? כמו שאמרו גדולים וחכמים מאיתנו: "יופי הוא בעייני המתבונן".

ועוד ביקיני (צילום: לירון אולקולומברה)

אתן יודעות מה גברים חושבים?

הכרתי עשרות גברים שחושבים שנשים מלאות ושמנות הן אידיאל היופי הנשי והכרתי גברים שלא יצאו עם בחורה שהיא מעל 22% שומן, אבל אתן יודעת מה החלק הכי עצוב? שמזמן כבר לא אכפת לנו מה גברים חושבים. זה כבר לא רלוונטי בכלל למצב. כי רוב הגברים חושבים שהדבר שעושה אישה לסקסית ומושכת זה קודם כל ולפני הכל – הדימוי וביטחון עצמי ואינטלגנציה. אחרי שיש לה את זה, לא משנה אם היא רזה, שמנה, עם קעקועים, בלי, שיער ירוק ועיניים צהובות. כל כך הרבה פעמים למדתי,  שהיופי שאדם מקרין קשור בערך 30% לאיך שהוא באמת נראה ואילו שאר ה-70% מושפעים ממה שאדם משדר ואיך הוא חושב שהוא ניראה.

אבל האם בכלל אכפת לנו מה גברים חושבים?

אנחנו  שבויות כל כך עמוק במלחמה חסרת גבולות ומעצורים באיך שאנחנו ניראות, ורק משום שמעצבי האופנה האהובים עלינו מתעצלים לתפור בגדים לנשים אמיתיות ומעדיפים לתפור על אימום לא מציאותי, שטוח מכל כיוון; מציגים את הבגדים על דוגמניות שנראות בדיוק כמו האימום הזה. כל עולם האופנה מושפע מחוסר היכולת לעצב בגדים על קימורים, שיש לכל אישה, גם לרזות שבינינו.

ותעשיית הדיאטות מגלגלת מיליונים על חשבון הנפשות שלנו. כל מי שנלחמת במשקל יודעת שזאת מלחמה אבודה, מהסיבה הפשוטה שלא כולנו נועדנו להיות רזים. אבל אנחנו לא מצליחים להפנים את זה. לפעמים זה עניין של החלטה. אבל לפעמים, זה כבר טבוע כל כך עמוק בראש ובחיים שלך - שהגיע הזמן לבקש עזרה.

ועכשיו - ביקיני אדום (צילום: לירון אולקולומברה)

בחזרה לבגדי ים, או עירום בהקשר האישי שלי: תמיד אהבתי את הים ותמיד אהבתי בגדי ים ומעולם לא חששתי ללבוש ביקיני. הבטן שלי היום רחוקה מלהיות שטוחה אבל זה פשוט לא משנה לי... לא אכפת לי שכמה אנשים בים יזדעזעו ויזרקו הערות. זה לא ישנה את זה שאני אלבש ביקיני, שאני רוצה שגם הבטן שלי תשתזף, ומי שיש לו בעיה יכול לשים על עצמו בורקה עם רשת בעיניים. אני מאוד אוהבת ים ובגדי ים ויש לי המון בגדי ים, זה בהחלט בילוי השבת האהוב עליי ואני מוכנה להיות בים בכל רגע פנוי שיש לי.

מה שאני רוצה להגיד: אל תתחשבו במה שאומרים לכן, תאהבו את עצמכן, תלבשו ביקיני, ותהנו מהשמש!!!

לבלוג של זוהר וסילויצקי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה