נורווגיה בשמן זית

נורווגיה מקיימת את כל ההבטחות שנתנה לפני הנסיעה, אבל לבשל היא לא יודעת. מזל שיש להם סרדינים נפלאים

12/08/2010
הילה אלפרט קבלו עדכונים מהילה
  • RSS
» הסרדינים של המלך. קינג אוסקר והקופסה שנושאת את שמו

כבר אחרי עשר בלילה. הכפר בחלון מת לישון, אבל נורווגיה עוד לא מכבה את האור. בחורף היא מספקת כמה שעות של אור כחלחל, אבל עכשיו זו עונת מסיבות הפיז'מה, היום דולק שעות ארוכות וברור שקיץ, אפילו שבחוץ מטפטף וצריך מעיל כשיורדים אל חוף הים, שם עורמים הדייגים את כלובי החבלים שמשמשים אותם לצייד הקנסר פגורוס, סרטנים עבי שריון בצבע חלודה, ולהם בשר מתוק ומשגע. זו העונה היחידה בה מותרות גם הנקבות לצייד, ובנקבות, יודעים כולם, מסתתרות ביצים כתומות מפצפצות, נהדרות כאלה. הופכים את הסרטן על הגב, זרועות מתגעגעות למים זזות לכל עבר, ומסתכלים על הבטן שלו. שם, באזור בו מין זנב מנוון מקופל כלפי פנים, אפשר להבחין, ממש כמו בסרטני החוף שלנו: משולש רחב לנקבות, וזה הצר והשפיצי לזכר.

הפגורוס הזה הוא הסרטן הפושטי של האזור בו אנחנו מטיילים, דרום-מערב נורווגיה. כאן התיישבה תעשיית הנפט של המדינה, וכאן, בין קודחי הנפט, התיישב הלב הגדול של אחי הקטן, אצלו אנחנו מתארחים.

הבטחות מתממשות

"תביאי אבקת מרק עוף, פתיתים ושמן זית", ביקש אחי, ואני באתי עם פחית שמן פיקואל מסדרת סג'רה, שמני הזית שייצרו יובל בנאי וזיו ריקלין. זו סדרה מצוינת. הפיקואל, שחיכה להתממש אצלי בארון, מלא ארומה וטעמים אבל שומר על איפוק בכל הנוגע לחריף או מר. בנורבגיה, בה הפה כמעט משוחרר לחלוטין מהתרגשויות ועניין, היה לי זמן להתאהב בו, זן שמוצאו מחבל אנדלוסיה בספרד, והוא גדל בעמק יזרעאל. בנורבגיה הוא הלך מצוין עם בשרם הנא של דגי הסלמון ששוחים כאן בנהרות ובמדפי הסופר, ועם הסרדין המקומי שעד לביקור הזה לא ידעתי על קיומו.

נורווגיה מקיימת את כל ההבטחות שנתנה לנו לפני הנסיעה. יפהפייה מהממת שבין חמוקי ההרים והצוקים שלה פיורדים ואגמים,  אוויר קריר, וממש כמו בהבטחות, היא לא יודעת לבשל. האמת שהיא לא צריכה. ספינות הדייגים מציעות שרימפס ורודי לחיים ומיני סרטנים שבושלו על הסיפון במי ים, שזה קצת כמו גדי בחלב אימו, והם נאכלים ככה, בידיים, כמו שעשה אותם הטבע. המים בברז טעימים להפליא, מינרלים בבקבוק הם על השחיטה. יש בה גם דברים שהראתה לנו, עליהם לא ידענו קודם: שוקולד חלב נורבגי פשוט ומענג, שכמו כל קינוח כאן, הוא לא כל כך מתוק; האינטרנט שעובד כאן בספיד; מטיילים אותה ברגל, וזה כואב בריאות שלא טיפסו שנים ושורף בשריר התאומים; ובלילה, אולי בגלל שהנשמה הנופשת נחה, עולים כל החבר'ה מהתת מודע ובאים חלומות גדולים ומפורטים, כמו סרט עלילתי עם תסריט קצת מחופף. חלומות כאלה שמתעוררים מהם משועשעים, לא בצער או בבעתה, רק בגעגועים לארץ החמה.

הסרדינים של המלך

כאמור, גם על הסרדינים של נורווגיה לא ידענו. הסרדין שבא ממשפחה שמנונית, קרוב של ההרינג, מת על המים הקרים של האזור, מהם הוא עובר לשחייה בשמן זית, בקופסאות השימורים של קינג אוסקר.

עד שגילו שיש להם נפט, היתה נורווגיה ארץ דייגים ענייה ומחצית מתושבי סטבנגר, ה-עיר של הסביבה, עסקו בשימור סרדינים. קינג אוסקר, שנפתח ב-1873 כמפעל לשימורי בשר, עשה אחרי מספר שנים הסבה לשימור סרדינים וקציצות דגים. תעשיית הנפט שהתגלה בנורווגיה בסוף שנות ה-60 סגרה את מפעל הסרדינים, והיום קינג אוסקר עבר לפולין, שם כח האדם זול בהרבה מבנורווגיה הסוציאליסטית, שמשלמת לכל פועל משכורת ממנה אפשר לחיות בכבוד גדול.

בעיר העתיקה הנושקת לנמל, בין בתי עץ מוקפים שיחי ורדים ומטסי-שחפים מדושני דגה, שחותכים את את השמיים, עומד המפעל הישן כמוזיאון לתעשייה שעזבה את העיר. העלייה אליו עוברת דרך בר המעשנים היחיד שפעל בעיר, אבל לא מזמן הוא נסגר אחרי שבעל הבית נפטר מסרטן ריאות, ולבת שלו, גם היא בעסקי חיי הלילה המנומנמים, אין אומץ לפתוח מחדש את המקום. כשמסיירים במפעל מתאהבת העין במכונות הישנות שייצרו את הפחיות, ובתנורים הגדולים בהם עושנו דגיגים קטנים מעל עצים בוערים. עד היום, בראשון בכל חודש, מופעלים מחדש התנורים, ואפשר לטעום במקום סרדין מייד אין סטבנגר. באירופה של תחילת המאה שעברה זה היה סמל לעידון, פריט להתהדר בו בערבי קוקטיילים של החברה הגבוהה.

סלט תפוחי אדמה נורווגי

הסרדין של אוסקר והפיקואל של בנאי התחברו ביחד לסלט תפוחי אדמה, שנמצאים כאן בכל מקום. חותכים  שני תפוחים כאלה מבושלים, חמימים, לקוביות גדולות. מבתרים מעליהם קופסת סרדינים משומרים בשמן זית, מוסיפים פנימה חצי בצל פרוס דק, רבע לימון פרוס לפרוסות דקות על קליפתו, ארבע עגבניות שרי תמר חצויות לאורכן, יוצקים משמן הזית, זורים גרגירי מלח, טועמים ומתקנים תיבול. אוכלים מייד, בלי תחנות ביניים במקרר, ותחת מזגן שמצנן את הגוף היטב, שייזכור ארץ יפת מראה המקיימת הבטחות. סקול!

הפרטים החשובים

אני חושבת שסדרת השמנים של סג'רה כבר אזלה. קניתי אותה באביב ב"אוליה", חנות שכולה מעשה אהבה של הילה ונקרט רבת הידע. בחנות הזו תוכלו למצוא יופי של שמנים אחרים מצוינים לשמוח בהם. מיני קציפות ורטבים המשכילים לשלב בין מרירות השן למלוח, מר וחמוץ, ובמסיק הבא תשוב סג'רה בחזרה.

אוֹליה פרישמן 73 טל': 03-5223235 ראשון עד חמישי 09:30-19:30 שישי 09:30-15:00. » לאתר.

ובינתיים, ביצוע של גברים נורווגים לשיר של ליאונרד כהן. הבחור עם הרווח בשיניים והריסים הג'ינג'יים הוא קורט נילסן, כוכב איידול העולמי, וגאוותם הגדולה של הנורווגים.


מתוך הבלוג הילה אלפרט באה ליהנות.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה