האם את מרגישה מבוזבזת בבית?

"את כל כך מוכשרת למה שלא תעשי עם עצמך משהו?" - משפט מוכר לכל אמא שהחליטה לוותר על מרוץ החיים ולגדל את ילדיה, והצורך להסביר לאנשים שה"משהו" מבחינתה הוא להיות בבית

19/05/2013
מיה גרינברג קבלו עדכונים ממיה
  • RSS
» עוד סיפור אחד (צילום: Thinstock)

האם אני מרגישה מבוזבזת בבית? שאלה שאני מתמודדת איתה לא מעט, מאז שאני בבית, ולא עובדת במה שנקרא עבודה רגילה שאליה יוצאים בבוקר וחוזרים מתישהו אחר הצהריים ומקבלים משכורת בסופחודש, ואחרי זה גם קרן פנסיה ופנסיה. שאלה שמזינים אותה בעד ונגד מאז היום שבו יצאו נשים לשוק העבודה בשנות השישים, נטיותיי הפמיניסטיות האקטיביסטיות מחד, ומשיכתי הטבעית להיות בבית מאידך.

כרגע אני בבית כי עברתי לארה"ב בעקבות עבודה של בעלי. אבל כשהייתי בארץ גם המצב הכלכלי לא ממש איפשר, ובעיקר הרגשה כללית של "מה את עושה בחייך" היה לוחץ מדי, זה בא מילולית ולא מילולית מכולם, כמו דרישה מחייבת, כמעט צו. אז עבדתי, לפעמים בדברים שאהבתי ולפעמים בדברים שלא אהבתי. אבל כשעברנו לארה"ב והפסקתי לעבוד, הרגשתי הקלה אמיתית על גבול האושר. אלא שעכשיו, אני כבר יכולה לעבוד, והשאלה הרודפת שוב עולה, הרי כשאתה לא עשיר, תמיד טוב שיש עוד קצת בהתאמה לצורת החיים המתירנית שאנו חיים כהכרחיות, ותמיד יש את הדואגים (בעלי ושות') שאומרים את כל כך מוכשרת למה שלא תעשי עם עצמך משהו.

אז נכון שלפעמים הנעימות של המחשבה שאני מוכשרת מפנה מקום לדימוי העצמי הפוחת של ההתמודדות בעולם אמיתי. אני תוהה מה שווה כישרון בלי מקום לבטא אותו, בלי קנאת הסופרים ותהליך הליפול ולקום כדי לשכלל את ביצועיו. מאמינה שיותר חשוב מכישרון היא העשייה איתו, היכולת לחלוק עם אחרים מתנות שהופקדו בידיך בעת לידתך כנראה כדי שתעבירי אותן הלאה, אחרת זה נרקב וכואב.

אחרי כמה וכמה התלבטויות ובירורים רציניים במשך כמעט שנתיים לגבי המצב הכלכלי מאפשר או לא, ומצב הכישרון והאפשרויות בפרבר הסן פרנציסקואי שאני חיה בו, אני טוענת בלי קשר לתוצאות המחקר הפרטי שלי - אישה בבית אם זה אפשרי והיא רוצה, זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לבית, לילדים, לבעל ולאישה עצמה. אישה בבית פירושו משפחה מושלמת נקודה. לא מדברת על להגביל את עצמך לעבודות נקיון, אלא על הכוח שיש לך ביד כמרכז העניינים.

לדוגמה, במה שקשור לילדים הופתעתי לגלות שנפתח בפניי עולם שלם ומרענן של אפשרויות. מעבר לזה שאני לומדת עם הבת שלי ומשפצרת את האנגלית שלי, אני חווה חוויה חדשה של מה זה ללמד, לתת דוגמאות מהחיים, מתבלת את הלימוד המשעמם במשחקים וחוויות, הבת שלי מרוויחה מזה, עולם המושגים שלה מתרחב. היא רואה סרטונים, היא שומעת סיפורים, עושות ביחד הצגות, ציורים, התיאוריה הופכת בשבילה למציאות. מעבר לזה, אנחנו צוחקות, רוקדות, יש לי זמן, אני סבלנית יותר, אני מתכננת את היום כך שחלק מהסידורים אני משאירה לעשות איתה ביחד כדי שתחווה את חווית הקניות, הנקיונות, הבישולים, או יתר הבירוקרטיות שמציבה בפנינו המציאות, שתגדל ותבין איך הם עובדים.

הכי חשוב, יש לי את הזמן להראות לה מה חשוב בחיים. וזה לא צריך לחכות לשבת וחצי מלאה בסידורים נוספים, אני יכולה לעשות איתה את זה כל יום. וגם כשאני לא נהנית, אני רואה שזה טוב לה, וזאת עובדה שאני לא יכולה לעמוד בפניה. אמא.

בזמן שיש לי כשאני לבד (כשהיא בבית-ספר והוא בעבודה), אני עושה גם את הבית אבל גם את כל הדברים שאני אוהבת שכשעבדתי לא היה לי זמן לעשות. אני לומדת, כותבת, קוראת, מתכננת את התרבות המשפחתית שלנו, חושבת. כשאת שקטה עולות לך תובנות ששוות יותר מכסף, לרוב הן חוסכות אותו, אבל בעיקר הן שוות חיים. בין היתר תובנות בזוגיות, אהבה, בכלל יחסים. ההבנה שהכל מתחיל ונגמר בהם, וזה כל מה שיש לנו לסדר כדי לחיות טוב בעולם.

ובעלי? הוא כבר אמר לי שביטוח החיים שלי שווה יותר משלו, כי אם אני הולכת הוא יצטרך הרבה כסף כדי לשרוד הוא והילדה בלעדיי. אז תגידו לי, זה נקרא מבוזבזת? יש לי מלא עבודה, והיא לשמחתי חשובה מאד ומספקת. יש יותר רגעים שבא לי לנצור, כאלה שאי אפשר לצלם באינסטגרם או לסטסטס בפייס, יש לי אמת צרופה של ביחד משפחתי שאין לו מחיר, אח ורע בעולם.

אני יודעת שלא בטוח שאוכל לאפשר את זה תמיד, אבל את החוויה חייבים לשחזר בכל מצב. חובה סביבה תומכת של חברות, ודו-שיח בריא עם הבן זוג. ושורה תחתונה, מומלץ לנסות את זה בבית.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה