מיילדת לכל יולדת? לא אצלנו

מיילדת בבית-חולים אחראית על 3-4 יולדות בו זמנית. מכיוון שהיא לא יכולה לעזור ליולדות בהתמודדות עם הצירים, הפיתרון הוא מוניטור ואפידורל. "איפה הכסף?" גרסת חדרי לידה

16/05/2013
ד"ר אומי לייסנר קבלו עדכונים מד"ר אומי לייסנר
  • בדואר
  • RSS
» המצב האופטימלי (צילום: Thinstock)

בשבוע שעבר התנהל באוניברסיטת בר אילן כנס גדול במיוחד. האולם היה מלא עד אפס מקום וכל פיסת פרוזדור היתה תפוסה. היו שם מאות על גבי מאות של אנשים, אבל נראה כי היתה בזה מן ההגזמה, הרי עיקר המשתתפים היו נשים, ונשים בישראל היום, עם כל הכבוד להן, עדיין אינן נחשבות בני אדם.

איך אני יכולה לומר דבר כזה? אז ככה, הנושא עליו נסב הכנס היה זכויות האדם בלידה. זהו נושא הנוגע לכל אדם בישראל באשר הוא נולד, ולכל אשה בישראל באשר היא חייה בחברה אשר מעודדת נשים להוליד ילדים כמעט בכל מחיר. והנה, למרות חשיבות הנושא, ולמרות מאות הנשים שהגיעו כאמור, לא ראיתי כמעט נציגים מטעם הארגונים השונים הפועלים למען זכויות אדם בישראל, זכויות נשים, לא כל שכן. גם דיווחים על הכנס בעיתונות לאחר מכן, כמעט ולא היו.

חבל. נאמרו שם דברים שהיו עשויים לעורר שערורייה. למשל, פרופסור דורית הוכנר-צלניקר סיפרה על מקרים בהם נכפו על נשים ניתוחים קיסריים, אף בהרדמה מלאה, בניגוד מובהק לרצונן, במטרה לחלץ מהן תינוק חי. היא נראתה מופתעת כשהקהל לא הריע לה. פרופסור מרק גלזרמן מיהר לנסות לטייח את תחושת המבוכה ולהסביר כי לבטח לפי המצב החוקי היום, אין הדבר אפשרי. אבל הנזק כבר נעשה.

בהמשך, התנהל דיון על הטיפול השכיח שמקבלות יולדות תחת אשפוז בישראל. מתברר כי למרות המלצות בין-לאומיות הקובעות סטנדרט בסיסי של "מיילדת לכל יולדת", בבתי חולים בישראל מוטלת על המיילדות אחראיות על שלוש ולפעמים ארבע יולדות בו זמנית. וזאת, כך נאמר במפורש, הסיבה העיקרית לכך שנשים היולדות בבתי החולים המקומיים נאלצות לשכב במשך שעות, בעודן חוות צירים, על-מנת שיחובר להן מוניטור. מדובר בניסיון (לא תמיד מוצלח, אגב) לכפר על החוסר בידי אדם, קרי, במיילדות.

הדבר אינו מפתיע במיוחד. כבר מזמן נתקלתי במחקרים המדווחים כי ככל שפוחתת מידת הסיוע האנושי הזמין ליולדות, כך עולה מידת השימוש באפידורל בקרבן - הרי הוא מאפשר השתלטות יעילה יותר מבחינת הצוות. אבל ההכרזה, שלא לומר ההודאה בדבר קיום הדינאמיקה האמורה גם בקשר לשימוש השגרתי במוניטור, נראה לי בעייתית בהרבה. הרי ההזדקקות לאפידורל בכל זאת נסבה על סוג של בחירה אישית, גם אם מדובר לעתים בתוצר של מסע שכנועים נחוש.

המוניטור, לעומת זאת, מוצג בתור מכשיר שנועד לשמור על בטיחותך, וליתר דיוק, על בטיחות התינוק שעומד להיוולד. בתור שכזה כלל לא מוצעת בפני היולדת האופציה שלא להזדקק לו. הדבר חמור מפני שבניטור רציף טמונים דווקא סיכונים בריאותיים לא קטנים. בראשם, המכשיר נמצא גורם לעלייה בניתוחים קיסריים עקב "התראות השווא". בנוסף לכך, עצם ההשכבה הממושכת עשויה להשפיע על מהלך הצירים כך שהמוניטור נמצא לא רק משקף אלא אף יוצר אותן "התראות שווא". ועתה, אומרים לנו שלפחות במקרים רבים, היה כל זה נמנע, לולא רק נשמר הכלל הפשוט של מיילדת לכל יולדת.

מדוע, אם כן, אין שמירה על הכלל של מיילדת לכל יולדת? התשובה הנפלטת כמובנת מאליה היא "כסף". כאילו אין באפשרותה הממונית של רשויות הבריאות לוודא כי לרשותה של כל יולדת תהיה מיילדת. הצחקתם אותי. הרי תעשיית הפריון הישראלית מגלגלת מיליונים על גבי מילונים, בעיקר על גבן של נשים. מכאן יוצא שהתשובה אינה העדר כסף, אלא השאלה היא עם מי נועדים אותם כספים להטיב. מעבר לכך, סביר להניח שככל שתעלה מידת הסיוע האנושי, כך ירדו הוצאות אחרות, למשל, עקב הירידה הצפויה בניתוחים קיסריים וכן בתביעות בגין רשלנות רפואית.

בשורה התחתונה, ניטור היולדות על ידי מכשיר במקום תמיכה וליווי אנושיים וכן גם הטלת מטלות לא אנושיות על המיילדות אינם אלא סימן לכך שהשמירה על זכויות היסוד של נשים נמצאת בתחתית סולם הערכים הישראלי. ובחברה בה מעודדים נשים להוליד ילדים כמעט בכל מחיר, לא ניתן לתאר את הדבר אלא כבושה וחרפה ושפל מוסרי בעליל.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה