זה מה שבחרתם

עורכת סלונה רונית הבר מעולם לא הבינה כיצד שמו של יאיר לפיד נקשר במחאה החברתית המוצדקת, ולכן היא לא מופתעת מהדרך בה הוא מוכר את ערכיה עכשיו. אז מי בא להפגנה בשבת?

09/05/2013
רונית הבר קבלו עדכונים מרונית
  • RSS

לא למדתי כלכלה, אולי חבל, אבל זה לא העניין. גם שר האוצר לא למד כלכלה, אבל יש לו יועצים ומומחים שאמורים לסייע לו לגשר בין מה שהוא לא יודע, לבין מה שעליו לעשות. בנסיבות האלה, לפיד נזקק רק לקומונסנס. להתאים את העצות שהוא שומע להשקפת העולם הכלכלית-חברתית שלו ולמחויבויות שלו כלפי בוחריו. זה בהנחה שיש לו השקפת עולם חברתית-כלכלית והוא יודע מי הם בוחריו. ובכן, יש ללפיד השקפת עולם חברתית-כלכלית, גם אם לא מהודקת לפרטיה, אבל הוא איננו יודע מי הם בוחריו ומה הציפיות שלהם ממנו. אחזור לכך בהמשך.

כלכלה - וזה אובחן כבר מזמן -  קרובה הרבה יותר לפסיכולוגיה ולסוציולוגיה מאשר למתמטיקה. רק הכלכלנים לא שותפים לאבחנה הזו, או ליתר דיוק - רק אלו שנמנים על התפיסה הכלכלית שרווחת בישראל בעשורים האחרונים. הם, אגב, מכתיבים אותה. כל אלה נמנים על מחנהו של לפיד. הם חברים שלו. כולם הרי חברים שלו וזו עוד בעיה שיש לי איתו אבל לא זה העניין. חבורת לפיד מכירה אמת אחת במדעי הכלכלה והחברה: זו שהם גדלו עליה. זו הדרך הכלכלית הליברלית במקרה הרחום, והניאו-ליברלית בגרסתה היותר דורסנית.  זו השיטה שמוטטה את הכלכלה האמריקאית וכתוצאה מכך אמריקה השליכה אותה מעל פניה כשהחליפה את ג'ורג' בוש הבן בברק אובמה. אמריקה רצתה משהו אחר ולכן לא בחרה ברפובליקנים אלא בדמוקרטים. לא בחרה בלבן אלא בשחור.

מה לעשות והתהליך הזה לא קרה כאן בבחירות האחרונות. נתניהו נשאר בשלטון ומי שנבחר לאיים עליו, לקרוא תגר על ראייתו הכלכלית חברתית, זה יאיר לפיד. לפיד הוא אמנם פחות נתניהו מנתניהו אבל הוא עדיין נתניהו. הבוחרים הנמנים על המעמד הבינוני, אלא שהצביעו עבורו בהמוניהם, היו צריכים רק לתהות על קנקנו לפני ששלשלו את הפתק לקלפי. לפיד לא יושיע אותם. הוא נאמן לעצמו בכל מאת האחוזים ואת ריקי כהן הוא לא יזהה גם אם יקלע איתה לאי בודד. ליאיר לפיד מעולם לא היה ומעולם לא יהיה כל קשר עם המעמד הנאנק. הוא לא נאנק מימיו, לא התקשה מימיו, לא מכיר את המונח אוברדראפט. מי יכול לעלות על דעתו ששוועתם של הנאנקים תזכה למענה ממנו?

המחאה החברתי היא זו שהעלתה את לפיד לשלטון. לפיד היה שולי לחלוטין במחאה החברתית. הוא בכלל לא היה רלבנטי, לא אמר שום דבר שראוי לאיזכור, לא טבע מטבע לשון אחת שראויה לציטוט. "איפה הכסף?" הוא שאל בדיעבד.  מי לא שואל איפה הכסף?

משום מה ובנסיבות בלתי ברורות המצוקה החברתית תועלה לכיוונו. הוא זה שנבחר  לספק לה פתרונות. הוא – לא שלי יחימוביץ' שרעיונותיה לאורך השנים, השקפותיה ופעולותיה כחברת כנסת התניעו את המחאה, אפשרו לה לפרוץ.

אבל שלי היא "אדומה", היא סוציאליסטית. גם אם למילה הזאת מתווספת אחרי המקף המילה דמוקרטית זו השקפת עולם מוקצה בחברה הישראלית. בתחום המדיני היא נקראת "שמאל". למעמד הביניים כאן לא ימכרו שמאל בשום אריזה שהיא. אז הוא בחר בלפיד וקיבל את לפיד ועכשיו הוא מאוכזב ומתלונן.

אנשים – זה מה שבחרתם. בקרוב יהיו בחירות נוספות, תינתן לכם הזדמנות נוספת. טועים, קורה.

>> עוצרים את הגזירות, חוזרים לרחוב - הפגנת מחאה תצא מרחבת הבימה, מוצ"ש, 11.5, בשעה 21:00




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה