הזין ימשיך לדבר

המשוררת נעם פרתום זכתה לחוות השבוע את המפגש בין מתבגרים ומבוכה הורמונלית, שירה מינית ישירה ואמיצה ושמרנות פוריטנית. ריקי כהן, פועלת שירה, מקווה שילדיה יקראו את פרתום

02/05/2013
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS
»

הייתי בת 14, תלמידת חטיבת ביניים בכיתה ח' שחיה בספרים כמציאות חלופית שהיא גאולה. המורה לספרות, ביקשה להכיר לכיתה את השיר "תפילין", של יונה וולך, שעורר עם יציאתו מהומה תקשורתית ותרבותית עזה. כשחיפשה תלמיד או תלמידה שיקראו אותו, כי להקריא בעצמה היא מן הסתם צעד אובדני, אף אחד מהמתבגרים לא הסכים לקרוא את השיר, שפרסומו עורר תגובות כמו של שרת החינוך דאז שכינתה את וולך "בהמה מיוחמת". אף אחד חוץ ממני. ברגע שהיה שילוב של תשוקה לבדיקת קצוות והתרסה, עמדתי שם וקראתי את השורות האלו:

...הַנָּח אַתָּה גַּם אֶת הַתְּפִלִּין עֲבוּרִי

כְּרֹךְ אוֹתָם עַל יָדַי

שַׂחֵק אוֹתָם בִּי

הַעֲבֵר אוֹתָם מַעֲדַנּוֹת עַל גּוּפִי

חַכֵּךְ אוֹתָם בִּי הֵיטֵב

בְּכָל מָקוֹם גָּרֵה אוֹתִי

עַלֵּף אוֹתִי בַּתְּחוּשׁוֹת

הַעֲבֵר אוֹתָם עַל הַדַּגְדְּגָן שֶׁלִּי

קְשֹׁר בָּהֶם אֶת מָתְנַי

כְּדֵי שֶׁאֶגְמֹר מַהֵר...

תכננתי לקרוא את השיר ברצינות, בקול דרמטי ומלא בטחון עצמי, אבל זה לא קרה, התפקעתי מצחוק במהלכו. גם בגלל התגובות המענגות במבוכה שלהן מצד הילדים, גם בגלל שהוא פשוט הצחיק אותי. כנראה שאפילו לא הצלחתי לקרוא אותו עד הסוף.

את המפגש בין מתבגרים ומבוכה הורמונלית, שירה מינית ישירה ואמיצה ושמרנות פוריטנית הכירה השבוע גם נעם פרתום, משוררת צעירה ומצוינת. פרתום היא תופעת פופ בהתהוות מרתקת. את ההכרה שלה היא זוכה היא לא השיגה במסלול הריאליטי השתלטני, הערוץ הבלעדי המספק לנו שעשועים, אלא משימוש מבריק ברשת, בסרטוני יוטיוב ורשתות חברתיות, וקודם כל משילוב בין כשרון לאישיות כריזמטית ותיאטרלית, חדת קצוות ומתריסה מחשבתית. ספר השירה הראשון שלה "להבעיר את המים באש", שיצא בשנה שעברה (חרגול), עורר השוואות מתבקשות בינה לבין וולך, ובמהומה הזו שהתרחשה, היא קיבלה תוקף מוצק עכשווי.

פרתום הוזמנה לקרוא בפני תלמידי עירוני א' כמה משיריה המיניים במיוחד בפני התיכוניסטים. היא יצאה משם נסערת לאחר שחשה שהתכנים היו בוטים מידי עבורם, וכי התוכן הוכתב לה וכוון בידי גבר, המורה לספרות שהזמין אותה במטרה ליצור סנסציה. מיד אחרי שדיווחה על שהתרחש בפרופיל הפייסבוק הפופולארי שלה, התגעשה מיני סערה תקשורתית, שיעור קלאסי בהולדת אייקון פופ מקומי. התלמידים צוטטו בכתבה מתחסדת במיוחד בידיעות אחרונות (כפולת אמצע בחדשות) כמי שמתרעמים על התוכן הגס, והובלט במיוחד אחד מהם, בנו של יאיר לפיד. המפגש הזה, בין תלמידי תיכון, משוררת שעושה נא לקונפורמיזם השוביניסטי, עיתון פורנוגרפי המוחק מילים כמו "רטובה", או "פטמות" בנו של מלך השמרנות החדש, והלבּה הבוערת של המילים והמיניות הוא פשוט פארסה תרבותית. משוררת צעירה ורעבת הכרה כמוה לא יכלה לדמיין במוחה הפואטי התרחשות מסעירה כזו.

המקרה הזה מעיד שמערכת החינוך מנסה, באופן מכמיר אפילו, לדבר בשפה של תלמידיה, אבל לא עומדת מאחורי התגובות הפבלוביות וארכאיות שהניסיון הזה מעורר, לפחות על פי המקרה הזה. הרי רוב התיכוניסטים האלו צורכים ברשת תוכן פורנוגרפי המקנה להם מושג מעוות על יחסים בין המינים, על סקס ובמיוחד על תפיסת הנשים בעולם הזה. צדקה פרתום שהרגישה שהיא נדחקת לתפקיד מוחלש בקרקס הזה, גם אם הכוונות לא היו רעות, והרי המורה לספרות הביא אותה כדי לתת את הגרסה שלה לשירה גברית קלאסית על סקס. שורות כמו "והעיר הבנויה נתנשמה אל הבוקר כמו אשה מיוחמת אל גבר יפה" (דוד אבידן, "סיכום ביניים"), מתקבלות בשוויון נפש, זו הרי אמנות צרופה, לא דיבור מלוכלך.

"מה חשבתי כשהלכתי אל הזין המדבר", כתבה פרתום בשיר שהקריאה לתלמידינו הרכים ובתולי התודעה, וחיללה להם את ההכרה, כפי שעשתה וולך בזמנו עם הסנסציה שלה. השורות האלו אירוניות במיוחד נוכח ההתפתחות הזו, ופרתום שחושבת לעצמה עכשיו, מה חשבתי. אבל כאמא, כפועלת שירה בעצמי, הלוואי שעוד מפגשים כאלו יזדמנו לתלמידי מערכת החינוך הממלכתית, הלוואי שהם יקראו אותה עוד ועוד.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה