גבר עד הדלת

אמא שלי תמיד אמרה לי שאני פסיבית מדי עם גברים "את לא יוצאת, לא מנסה כלום, מה את חושבת שהוא יבוא וידפוק לך בדלת?" - אבל כשעשיתי בית פתוח להשכרת הדירה, הוא באמת הגיע עד לשם, והתוצאה הייתה דייט ראשון בבית שלי

29/04/2013
לי יפה קבלו עדכונים מלי
  • RSS
» אולי נגור כאן שנינו בעצם? (צילום: thinkstock)

אני ארוזה לגמרי, כולל העציצים. די, מיציתי את תל אביב. עיר בוהמית ומתנשאת, מי צריך את כל השיט הזה (על מי אני עובדת פיטרו אותי מהעבודה ואני במינוס מטורף והדירה הזו יקרה לאללה) . רק שיש סעיף דרקוני בחוזה, אותו חוזה שחתמתי עליו בעיניים עצומות לרווחה, והוא אומר שאם עוזבים באמצע השנה צריך למצוא דייר חלופי ראוי בעל עבודה קבועה ,עם פלוס בחשבון הבנק וללא עבר פלילי. מבולבלים?גם אנחנו.

אמא שלי תמיד אמרה לי שאני פסיבית מדיי עם גברים "את לא יוצאת, לא מנסה כלום, מה את חושבת שהוא יבוא וידפוק לך בדלת?"

"כן אמא. זה בדיוק מה שאני חושבת ואני אף פעם לא טועה"  (רק לפעמים).

פרסמתי מודעה מנצחת ביד 2 מעוטרת בתמונות אופי של הכלב בפוזות כאן ביתי , פלוס צילום של חלל הדירה ממעוף הציפור דרכו היא לא נראית כמו חדר ארונות. יש לי יומיים לעזוב לפני שאאלץ לשלם חודש נוסף ואסור לפספס אף מועמד. אז איך אני משכנעת אנשים שלגור בקומה רביעית על עמודים בלי מעלית באחד הצמתים הסואנים של העיר (קרוב למנחת מטוסים) זה טוב ליהודים?

"יש רעש מהדירה"?

"רעש" ? ממש לא, עם חלונות סגורים זה כמו לגור במושב".

אני לא חזקה בשקרים,  חייבים לעבור לעבור לשלב ב:  אופן האוס. מה יש לי להפסיד, אנשים אוהבים תחרויות, לא? הם רק צריכים להרגיש שיש להם מה להפסיד ולמי להפסיד. אני אהפוך את הדירה הזו לשדה קרב ומי שישבר ראשון יפסיד, כלומר ינצח, כלומר יהיה מפגר מספיק בשביל לחשוב שהדירה הזו היא מקום ראוי למגורי אדם. אני חייבת לנצל את הטמטמת האנושית לטובתי.

הצטיידתי בעוגיות מבית אמא וקנקן לימונענע תוצרת סופר באבא והתלבשתי חגיגי. בכל זאת, לא כל יום באים אורחים. וכך בלי התראה מוקדמת החלו לזרום פנימה גברברים נאים בזה אחר זה ולא רצו לעזוב . הם נלחמים עליי, החמאתי לעצמי, הדירה לא מספיק שווה את התחנונים שלהם. אבל אני ליידי קשה להשגה ובטח שלא אפול על הבחור הראשון שדופק לי בדלת ומבקש שאבחר בו . חוץ מזה דייט ראשון בבית הוא מתכון לאסון (שמעתי מחברה) אז תשאירו טלפון ואני אחשוב על זה. אני חייבת לציין שלהכיר הרבה גברים בערב אחד זה לא פשוט. כן, אני יודעת,  התכנסנו כאן היום בשביל להשכיר את הדירה ולא את הדיירת אבל ההתנפלות הזו הכניסה אותי לאופוריה. מעולם לא חשתי מחוזרת יותר . ועוד אמא שלי אמרה  שהוא לא יגיע עד הדלת ! אחד אפס לי. אמרתי לך אמא, אני אף פעם לא טועה (רק לפעמים).  ואז נפתחה הדלת והוא נכנס. הילדים שלי מעולם לא היו יפים יותר חשבתי לעצמי בעודי בוהה בו וחוסמת לו את הכניסה. הוא היה שילוב של אדם הזמר מהאייטיז רק יותר צעיר ובלי בנדנה, מעורב ביהודה לוי סטייל. נו כן, הייתי מעריצה של אדם, אני מודה, אבל לזכותי יאמר שהייתי בכיתה ג' ולא ידעתי שהוא גיי (גם לא ידעתי מה זה גיי).

וככה, במסווה של סיור מודרך וארוך בדירת חדר פצפונת, ביליתי בדייט ביתי מושלם. הוא חכם, שנון, יפה שבא לבכות ומראה סימני התעניינות בלתי פוסקים (ולא בדירה). הוא אפילו הצטייד בגיטרה וניגן לי שירים רומנטיים. צחוק הגורל, חשבתי לעצמי, רק אתמול קרס עולמי כשפוטרתי מהעבודה והנה עכשיו אני שרה במרפסת עם אב ילדיי. הבנתי שהעולם באמת מסתובב סביבי. אלברט איינשטיין אמנם טען כי "אלוהים אינו משחק בקוביות עם העולם" , אבל בעולם שלי הוא משחק ביג טיים . אפילו הכלב שלי מאוהב בו ואם זו לא קובייה מנצחת אז מה כן? שמישהו יצבוט אותי בבקשה, ביקשתי מאלוהי הדייטים אך לא ציפיתי שהצביטה תגיע כ"כ מהר.

"אפשר לספר לך משהו?"

"ממ..כן ברור מה..כל דבר.."

"הייתי בדייט עם בחורה ממודיעין והזמנו פיצה"

(פיצה?מודיעין?אה?)

"היא רצתה את שלה עם זיתים ואני את שלי עם בצל"

(אוף נהייתי רעבה)

"ואז היא עשתה לי פרצופים שהזמנתי בצל. אני לא מבין, מה רע בבצל?"

(שאלוהים יהרוג אותי עכשיו)

"אני לא מבין בחורות, מה הקטע, אז אוכלים בצל, מה יש?!"

(אם הוא נופל בטעות מהמרפסת זה לא נחשב הריגה, נכון?)

"יאללה ידעתי שאת תביני אותי!"

(אם לא אני אז מי).

אוף למה לא הקשבתי לאמא שלי?! היא בפירוש אמרה לי לצאת יותר! מה חשבתי שהוא באמת יגיע אליי עד לדלת? ועוד לדלת העקומה הזאת?

"מצטערת ,אני חייבת לרדת לטייל עם הכלב..אז תודה שבאת ו.."

"מגניב אני אבוא איתך!".

נו כמובן שהוא יבוא איתי, אני הרי מבינה אותו לא? חוץ מזה זה ייתן לו הזדמנות להמשיך את סיפור הבצל. מי יודע, אולי בהמשך יש תוספת פטריות.

עזבתי את הדירה אחרי שלושה ימים. מצאתי דיירת חלופית ותמימה מספיק להאמין שחלון שבור מנטרל רעש מטוסים.

אולי לדירה הבאה הוא יגיע.

***

אמרתי לך, אמא, אני אף פעם לא טועה (רק לפעמים).




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה