להתבונן עירומה בגוף שלך העירום

"ככל שגופי נראה 'פחות יפה' על פי המוסכמות המקובלות, כלומר רפה יותר, שמן יותר, מקומט יותר, אני לומדת יותר לאהוב אותו". המשוררת דורית ויסמן מספרת על סרטן שד ודימוי גוף, ומזמינה למופע שירה ותאטרון בשיתוף עם אגי משעול

25/04/2013
דורית ויסמן קבלו עדכונים מדורית
  • RSS
» ויסמן קוראת שירה. צילום: יח"צ

מאז ומתמיד הטריד אותי החזה הקטן שלי. הסתרתי אותו מתחת לחולצות ארוכות, מרווחות. ושנתיים בגיל הנעורים לא ראיתי היטב את האנשים ברחוב כי דחיתי את קניית המשקפיים, משקפי-הראייה. ואמא שלי - פליטת מחנות השמדה, ששקלה 34 ק"ג בעת השחרור, בהיותה בת 25 - היתה כל חייה בדיאטה, עד שבסוף חייה רזתה באופן לא טבעי, איטי. והשיחות שאני שומעת במכון בו אני מתעמלת, במקלחות, של נערות שמתלבשות על ידי, חטובות ויפות, בהן הן משתפות אחת את רעותה בשאיפותיהן הגדולות, לרזות 400 גרם, 600 גרם.

מדוע אנחנו מוטרדות כל חיינו מדימוי הגוף שלנו, מאיך שאנחנו נראות, ממה שיגידו עלינו, מה יגידו עלינו השכנים, האנשים ברחוב, החברים, הילדים. מדוע הענין הזה מטריד יותר נשים מאשר גברים. ולא, אל תגידו לי שנשים אסתטיות יותר, רגישות יותר ליופי. זה לא בגלל זה. זה, להבנתי, מסימני הדיכוי שלנו, של הנשים, בחברה. הדיכוי לו אנו שותפות, הדיכוי עליו אנו גדלות משחר ילדותנו. דיכוי, לפיו אנחנו מחופצנות (מלשון חפץ), ושואפות להתאים עצמנו לצורת היופי המקובלת (בזמננו) לאשה.

בשנת 2002 התגלה לי בשד גידול סרטני, וניתחו, הוציאו חתיכה, ולא באופן הכי קל בעולם הסתגלתי לכך ששני השדיים שלי אינם זהים היום: אחד, זה המנותח, החסר, קטן יותר (הא, אבל גם זקוף!), השני גדול יותר. לא עזר גם שבעלי אוהב יותר את הקטן ("למה שלא יחתכו לך גם בשני?", הוא אומר).

עם השנים אני עוברת תהליכי צמיחה והבנה, התפתחות תודעתית וקבלה עצמית, שיחד עמם, באופן נפלא ופלאי, וככל שאני מתבגרת, ככל שגופי נראה "פחות יפה" על פי המוסכמות המקובלות, כלומר רפה יותר, שמן יותר, מקומט יותר, אני לומדת יותר לאהוב אותו, לכבד אותו, להכיר בו כגוף נחשק ומוערץ, גוף יפה ומושלם. וחושבת כמה אנרגיה וזמן בזבזתי בכל ההסתרות, ההדחקות, המחשבות השליליות על הגוף הלא-מושלם שלי, שהוא כן מושלם, בכל צורה שהיא, בכל חוסר-פרופורציה שהיא.

בשנת 2008 התחלתי לעבוד על אנתולוגיה של שירת מחאה חברתית נשית, שחטיבה נכבדה בה תופס החלק של "דימוי הגוף" בעיני האשה. שם החטיבה "שמנטוזה", על שם שיר של ורדה בן חור, בשם זה. בחטיבה זו נכללים שירי התרסה של נשים שמנות, נשים בעלות חזה נפול, נשים בעלות חזה לא שווה עקב הסרה של סרטן שד, נשים ששואפות לניתוח אף. האנתולוגיה, מלכה עירומה, שיצאה לאור במרץ השנה, 2013, (בהוצאת הקיבוץ המאוחד ובסיוע הקרן החדשה לישראל), קוצרת הצלחה מרובה, ודווקא החטיבה "שמנטוזה" היא החטיבה שהמוני נשים מזדהות עמה ביותר.

הגיע הזמן שנזקוף את ראשנו, גם בחזה נפול או חסר, גם אם העלינו בשר, גם אם הוספנו קמטים והחסרנו רעננות. זה הגוף שלנו, ואנחנו שלמות ומושלמות.

כבר שנים רבות שאני מסוגלת להתבונן בגוף שלי העירום במראה, בלי ביקורת, בקבלה מלאה, באהבה, בהערכה ובתודה.

צילום מתוך המופע she רה, יח"צ

פואמה קטנה על חזה קטן / דורית ויסמן

מַתְאִים לִי לִהְיוֹת מְשׁוֹרֶרֶת.

אִם חָזֶה גָּדוֹל זֶה פְּרוֹזָה

וְחָזֶה קָטָן זֶה שִׁירָה

אָז הַצִּיצִים שֶׁלִּי בְּדִיּוּק בַּגֹּדֶל,

מָה עוֹד שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתָם כֻּלָּם, אֵיכְשֶׁהֵם

בְּעִקָּר מְתוּחִים כְּשֶׁהַיָּדַיִם מוּרָמוֹת.

>> ב-29.4 יעלה בתאטרון הירושלמי המופע "she- רה" של המשוררות אגי משעול ודורית ויסמן יחד עם קבוצת  התאטרון הירושלמי יעלה ב29.4 בבית מזיא ,מסילת ישירים 18 ירושלים.





מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה