בית הזונות של אושוויץ - מציאות או אגדה?

קציני האס.אס לא הורשו לטמא את הגזע הארי העליון במיצי גוף של יהודיות, ובכל זאת בשנים האחרונות מתגברים המיתוסים על בית בושת מאורגן בתוך מחנה ההשמדה. רונן טל חושב שזו מקרה בו האג'נדה גוברת על המחוייבות לאמת

07/04/2013
רונן טל קבלו עדכונים מרונן
  • RSS

סיפור אמיתי: מנהל של ארכיון גדול לחקר השואה קיבל לפני כמה שנים שיחת טלפון מפעילה פמיניסטית שמרבה לכתוב ולהתבטא בנושאים של הדרת נשים, אפליה ומגדר. היא ביקשה ממנו לספק לה מסמכים, צילומים וכל חומר אחר המתעד את פעילותו של בית הזונות על טהרת הנשים היהודיות שהקימו הנאצים באושוויץ. החוקר אמר לה שעל אף שמדובר במיתוס מוכר, אין כל הוכחה שמוסד כזה היה קיים. הסיבה היא לא איזה סנטימנט מוסרי שמנע מהנאצים לחלל את כבודן של הנשים היהודיות, להיפך; קציני האס.אס שהפעילו את מכונת ההשמדה של אושוויץ היו מחויבים לקוד מחמיר, אם גם מפוקפק, של התנהגות אישית; הם לא הורשו לטמא את הגזע הארי העליון במיצי גוף של נשים שמיות נחותות.

אבל דעתה של הפמיניסטית מהעבר השני של הקו לא הייתה נוחה. היא הודיעה למנהל הארכיון שבית הזונות היה קיים גם קיים, ושהיא מתכוונת להוכיח זאת. ולפני שהשיחה הסתיימה היא האשימה אותו שהוא בסך הכל עוד גבר שמשתף פעולה עם המנגנון הפטריארכאלי שמשכתב את ההיסטוריה.

אונס נשים הוא כמובן פרקטיקה מוכרת ונפוצה בהיסטוריה של המלחמות, ונשים רבות – גם נשים יהודיות – נאנסו בהמוניהן במלחמת העולם השנייה. הן נאנסו על ידי איכרים פולנים תמורת מזון ומחסה, על ידי חיילי הצבא האדום ששחרורו אותן מהמחנות, על ידי פרטיזנים שלחמו לצידן, אפילו על ידי גברים יהודים שחלקו איתן גורל משותף. וכן, אלפי נשים יהודיות נאנסו מן הסתם על ידי נאצים פעילים ששירתו בצבא או באס.אס. היו נשים שנאלצו לעסוק בזנות כדי להשיג אוכל ולשרוד, וייתכן שגם היו יהודיות שהתחזו לנוצריות בין דיירות בית הזונות שהקימו הנאצים לשעשוע הקצינים הבכירים באושוויץ. אבל אין שום ראיה היסטורית לכך שבית בושת מאורגן, ייעודי, על טהרת נשות הגזע היהודי פעל בתוך מחנה ההשמדה.

נספות יהודיות באושוויץ, ללא קשר לכתבה

הסיפור הזה מדגים איך מחויבות אדוקה לאג'נדה מסוימת מתעלמת לפעמים מעובדות היסטוריות, אבל הוא גם מעלה שאלה מעניינת על תפקידם של מיתוסים. אם לא הדקדקנות הפדנטית של הימלר - ראש האס.אס שבענייני גזע אפילו יותר קיצוני מהיטלר - הזונות היהודיות של אושוויץ היו מככבות בעשרות מחקרים היסטוריים (ומן הסתם גם בסרטי פורנו). אונס והתעללות מינית הן שיטות אכזריות שמאפשרות לצד המנצח להפגין בעלות ולהנציח שליטה. אלפי נשים מוסלמיות נאנסו על ידי הסרבים בבוסניה, חיילי ההוטו אנסו את נשות הטוטסי ברואנדה, היפנים הפכו את הנשים הקוריאניות לשפחות מין, וסייגון הייתה מלאה בבתי זונות לשימוש החיילים האמריקאים. אחרי שהורגים את הגברים בשדה הקרב ולוקחים בשבי את הנותרים – חילול הגוף הנשי הוא ריטואל יעיל להודיע ברבים מי כאן בעל הבית.

לעיתים יש למיתוסים כאלה תפקיד מכונן בחברה ספציפית. כמו למשל הסיפור על 93 הנערות החרדיות מ"בית יעקב" שהתאבדו כדי לא להיאנס על ידי הנאצים שכבשו את קראקוב. הסיפור הופיע במכתב ששלחה כביכול אחת הנערות למנהיג חרדי בניו יורק. הוא פורסם בעיתונים בארצות הברית ואומץ כעובדה היסטורית. בשנות החמישים החלו חוקרים שונים למצוא בו שפע של פרכות לוגיות וניצולי גטו קראקוב עצמם לא סיפקו עדויות התומכות באירוע.

אבל גם אחרי שהופרך הסיפור המשיך לשמש כמיתוס פופולרי בחברה האורתודוקסית. הוא נתפס כדוגמה ומופת להתנהגות ראויה של בת ישראל כשרה שמעדיפה מוות במקום חילול כבודה, והוא סיפק לחרדים – שנאלצו, אף יותר מניצולים אחרים, להתגונן מול ההאשמות שהלכו כצאן לטבח – סיפור של גבורה והתנגדות, מעין מצדה פרטית (מומלץ לקרוא בהקשר זה את המאמר "העלמות והמוות: זנות, אונס ועבדות מינית במלחמת העולם השנייה" של נעמי לבנקורן). בשנה שעברה יצא ספרה של שהרה בלאו "נערות למופת", שעוסק בנערות אולפנה בבני ברק שמתכוננות לעלות הצגה על התשעים ושלוש ומדגים את העוצמה הרטורית שעדיין יש למיתוס הזה.

השילוש שואה-סקס-פרברסיה הופיע כבר ב"בית הבובות" של ק. צטניק ופרנס אחר כך כותבי ספרי סטאלגים, שסיפקו לדמיון הישראלי המתפתח חומרי פנטזיה בתוך המציאות המשמימה של בניין הארץ והגשמת החזון הציוני. אז נכון שהדמיון האנושי הוא לעיתים קרובות הרבה יותר מעניין מהעובדות ההיסטוריות - אבל המציאות של אושוויץ הייתה מספיק מחרידה ובלתי נתפסת גם בלי שנכפה עליה בית בושת יהודי.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה