אנחנו הורים מזניחים

לא רק הורים שמשאירים את ילדיהם הקטנים לבד בבית הם הורים מזניחים. בתקופה שבה האושר האישי הוא אידיאל, קשה לתפקד כהורים, והילדים משלמים מחיר כבד

04/04/2013
ענת אשד קבלו עדכונים מענת אשד
  • RSS
» עצמאית בשטח (צילום: Thinstock)

מדי פעם, כפי שפורסם אתמול ב-Y-net , מדווחים כלי התקשורת על ילדים שנזנחים על ידי הוריהם. אני מקווה ונוטה להאמין שמצבי קיצון כאלה הם מעטים, וכשהם חלילה קורים ישנם מספיק אנשים שנרתמים לעזור ולהעביר את הילדים לגורמי הרווחה.

בפוסט הזה אני לא רוצה להתייחס לשוליים הקיצוניים אלא למיינסטרים. לכך שגם בבתים נורמטיביים ישנם הרבה ילדים שגדלים בתחושה של הזנחה. הזנחה, כי בחברה שלנו הילדים הם אוכלוסייה חלשה ואין להם לובי. אין יותר מדי אנשים ששומרים על הזכויות הבסיסיות שלהם.

הזנחה מתחילה בגיל שלושה חודשים. כשמשאירים ילד עם מטפלת או במעון, והאם יוצאת לעבודה מ-7 בבוקר עד 17:00. איך ילד כזה גדל? האם הוא מקבל את האהבה והטיפול שהוא זקוק לו?

אני יודעת שאני נוגעת בנושא מאוד רגיש. מיד יקומו עלי כל הנשים העובדות ויתקוממו. לא, אני לא רוצה לחזור אחורנית לימים שבהם האישה הייתה במטבח, גידלה את הילדים והייתה תלויה בחסדי הבעל. אני בהחלט חושבת שחשוב שנשים יעבדו אבל  אסור בתכלית האיסור לפגוע בילדים. מי החליט על שלושה חודשי חופשת הלידה? על סמך מה? האם זה מספיק? לאם? לילד? להנקה? להתפתחות?

אני זוכרת את החזרה שלי לעבודה בהוראה אחרי שלושה חודשים. זה היה סיוט!!! פשוט סיוט!!! הקושי לעזוב את הבת שלי הקטנה שרק נולדה בידי המטפלת. לא הפסקתי לכאוב - מה היא עושה? איך המטפלת מדברת אליה? מלטפת? מנחמת? מאכילה? האם לא הייתה זו הזנחה? הזנחה בגיבוי החברה? האם לא נכון יותר שחופשת הלידה תימשך שנה? ילד יועבר למעון כשהוא עומד על רגליו - תרתי משמע. כשהוא יכול להסביר (במקצת) את הרצונות שלו, כשהוא מצליח לתקשר, כשהוא קיבל במשך שנה טיפול וטיפוח של הורה. אני לא מבינה איך כולנו שותקים בהסכמה מול החלטה שרירותית, קשה ואכזרית של המעסיקים. מדוע לא קמים כולם - כל ההורים כאחד ודורשים לשנות את החוק?

מוזנח הוא גם הילד בכיתה ג' וד' שחוזר בצהרים לבית ריק. בגיל הזה כבר אין צהרונים, וכך קורה שילדים רבים מגיעים לבית ללא השגחה. פותחים את המחשב והטלוויזיה וצופים בתוכניות שמשחיתות את הנשמה. וכמה ילדים נשארים לבד בבית בחופשות בית הספר כי ההורים שלהם חייבים לעבוד?

שלא אובן לא נכון. אני חושבת שההורים צריכים לעבוד אבל על ההורים ועל המעסיקים להתחשב בצרכים של הילדים. לא יתכן שתספר לי אחת המודרכות (סיפור אמיתי) שהיא מתכוונת בשנתיים הקרובות לצאת ב-7 בבוקר לעסק שלה שנמצא בהקמה ולחזור ב-22:00. בבית שלוש בנות - הצעירה בת שלוש והבכורה בת שבע. האם הבנות האלה לא נזנחות על ידי אמן ששמה לה למטרה להקים עסק משלה? לא מדובר על אישה קשת יום, אלא על אישה שמגשימה כעת חלום. זה נפלא להגשים חלומות - השאלה היא העיתוי ועל חשבון מי? במקרה הזה ועוד מקרים רבים, הילדים משלמים את המחיר.

לא מפתיע שבתקופה שבה האושר האישי הוא אידיאל, קשה לתפקד כהורים. תפקיד ההורה דורש המון נתינה והשקעה. התפקיד עומד בסתירה לצרכים האישיים. זהו תפקיד כפוי טובה שדורש בגרות אישית וידע. מאוד קשה להתמסר גם לעבודה וגם לגידול הילדים. מכיוון שלפחות עד גיל ההתבגרות נוכחות הורית מטיבה היא הכרחית להתפתחות של הילד, על ההורים לדאוג להיות נוכחים. הורה נעדר מרצונו הוא הורה מזניח.

וההורים שנעדרים מחוסר ברירה כי הם חייבים לעבוד שעות רבות כדי להתפרנס? במקרה שלהם האחריות היא על המדינה ועל הארגונים שמעסיקים אותם. צריך לאפשר להורים לגדל את הילדים ולקצר את מסגרת שעות העבודה. כמו ההחלטה השרירותית שחופשת הלידה היא שלושה חודשים כך ההחלטה על מסגרת שעות העבודה היא שרירותית.

במדינה האידיאלית שלי הייתי:

  1. קובעת שחופשת הלידה תמשך שנה.
  2. דואגת ששעות העבודה של ההורים יותאמו לצרכים של הילדים. עד גיל עשר הורים יעבדו לא יותר משש שעות ביום.
  3. מכריחה את המעסיקים לתת להורים חופשה בתשלום כשהילדים בחופשה מבית הספר.
  4. מחוקקת חוק שלא משאירים ילד עד גיל שמונה בלי השגחת מבוגר.
  5. מחייבת כל הורה לעבור סדנא להורות כשהילד מגיע לגיל שנתיים.

___________________________________________________________________

ענת אשד היא יועצת להורים ולצוותים חינוכיים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה