אבא שלי, מאיר אריאל, מתגעגעת אליך

“אבא יקר, יש לי הרגשה שהשנה תהיה ערימה גדולה מאד של חברה על הדשא. אתה בא?” שירז אריאל, פונה לאביה המנוח ומספרת לו על הגעגועים, הקשר עם אמא וההכנות לקראת המופע לזכרו

02/04/2013
שירז אריאל קבלו עדכונים משירז אריאל
  • בדואר
  • RSS
» רגע של אושר. צילום: יהודה שגיא

כל שנה זה קורה לי לקראת האזכרה של אבא. זה תוקף אותי יומיים שלושה לפני, ואני חשה צורך עז ללכת לקבר ולהתייחד איתו. שם בבית העלמין אין כלום מהעולם האינטנסיבי שבחוץ ויש לי זמן שקט, זמן פרטי רק שלי עם אבא. השנה זה תקף אותי מוקדם יותר, הגעגוע גבר עלי וקפצתי לבקר.

בזמן השקט הזה, הקסום, אני נזכרת איך לא היינו צריכים מילים כדי לשוחח. היו לנו מבטים שהספיקו. לפעמים לא החלפנו מילה, כי היו חיוכים מלווים בקולות מיוחדים שהוא המציא ושרק אני הבנתי. ללא ספק חסר לי, איך לעזאזל הלכת? אחרי זה אני מתלוננת ללא בושה על איך הוא השאיר אותי לבד עם אמא. למה קשה כל כך לאמא, ולמה לי כל כך קשה איתה, מתי היא תסמוך עלי, מתי אזכה להערכה ממנה, מתי כבר יגיע מישהו חדש לחייה ובכלל מה הוא חושב לעצמו. מחייכת לעצמי  ומעדכנת אותו שבקרוב שוב יתחיל המרוץ הקדחתני לקראת המופע השנתי שאנחנו מפיקים כל שנה לזכרו.

גיליתי לו שהשנה, אחרי כמה שנים טובות, אנחנו רוצים לחזור לדשא. להחזיר את זה למקור, לקיבוץ משמרות, הקיבוץ בו נולד וגדל, משם צמח ושם הוא נח את מנוחתו עדן. זה באמת הכי מתאים שם, כולם חושבים כך, אפילו במשמרות הפתיעו עם המסר “הגיע הזמן לחזור הביתה”, שמחה גדולה. זה גם הזמן שאני מבקשת את עזרתו ושאם אפשר שהכל ילך חלק. הוא אמנם לא עונה, אבל מרגישה שהוא מרוצה. בתחושות שלי יש הרגשה שהמסר הגיע לאן שצריך ויהיה בסדר. יהיה קשה, אבל יצליח.

כל שנה זה קורה לנו (לכל המשפחה) לקראת חודש מרץ. מה יהיה עם המופע, איך נממן אותו, מי יקח חסות, שוב להתחיל לפנות לגופים וחברות עם עיניים מבקשות ומתפללים שמישהו ירים את הכפפה. הרי איך זה יתכן שלא מצאנו עד היום מישהו קבוע שיעזור בדבר הזה? התחלתי לגשש ודי מהר אדם יקר אחד הכריז באוזני: “את לא צריכה ספונסר, יש לך קהל”. לא ירדתי לסוף דעתו. הוא הראה לי שהיום יש אופציה לתת לקהל להגיד “כן אנחנו רוצים” והפנה אותי להדסטארט (Headstart), ושם נפקחו עיניי.

הזוג אריאל בשנות השבעים (צילום: יהודה שגיא)

לראשונה נפתחה אופציה בה הקהל עצמו יכול לתמוך במופע וכך ניתן לגייס את הסכום הדרוש למימון ועוד יותר מכך, להוזיל משמעותית את מחירי הכניסה. משהו שכבר שנים אני רוצה לעשות.  בלב נרגש פתחתי קמפיין ובליבי השאלה: האם באמת אצליח? 400 אלף שקל זה לא צחוק, ואני, הקטנה, שלא בדיוק שוחה בזרם הכלכלי של החיים, איך אני מעיזה לגייס כזה סכום? מאיפה האומץ?

כשהסברתי לאמא מה אני מתכננת, תגובתה הראשונית היתה: “יש לך ביצים” בנימת אי אמון בקולה. תבינו, לשכנע אותה לעשות משהו לא כמו שהיא רגילה, זה כמו לבקש שלום במזרח התיכון. אבל גם מכיוון שהיא יודעת כמה המופע הזה עולה וכמה לא קל למצוא מימון וכל הדבר נראה לה בדיוני ולא ריאלי. אבל אחרי שהסברתי לה שוב ושוב שאולי יש כאן תפנית דרמתית, אולי לא נזדקק כלל ליחסי-ציבור ולא למשרדי כרטיסים ולא למודעות בעיתונים – יש כאן מהפך אמיתי (ולא פוליטי לשם שינוי, חברתי נטו), היא הסכימה לתת לי לנסות ולמעשה לאפשר לקהל לתמוך. יצאנו לדרך. התרגשות מהולה במתח כשבראשי מהדהד סלוגן הבחירות של אובמה “Yes we can”.

שירז עם אביה ז"ל (צילום: יהודה שגיא)

לקחתי בחשבון שבהתחלה לאנשים יהיו ספקות, שאלות וגם באופן טבעי יחכו לראות מי האמנים שיגיעו השנה לתת את אהבתם. לא יכולתי להתבדות יותר כי מרגע שהקמפיין עלה (24.3.13) התמיכה של הקהל השאירה אותנו פעורי פה. אנשים הבינו שמצאנו דרך טובה למימון והתמיכה החלה לזרום, בין היתר כי חוזרים לדשא, למקום הטבעי. לא מפריע להם שאין ולו שם אחד שניתן לפרסם את שמו (אחרי הכל יש 4 חודשים עד המופע). גם לא הפריע להם שהזזנו את המופע שלוש פעמים עד שנקבע סופית על ה-29 ביולי. הקהל כמו אומר “לא חשוב מי יהיה, חשוב שהמופע יהיה”, וכבר אנחנו כמעט ברבע דרך וזה פשוט, עושה תחושה מרגשת ונעימה. הוצפתי אהבה ותמיכה שלא ציפיתי לה. עכשיו נשאר לסגור אמנים. את מי נזמין? מי הכי מתאים? גם פה כבר חטפנו ביקורות על כך שחלק מהאמנים לא מתאימים מבחינה ערכית. כבר שנים שמתחולל על זה ויכוח לוהט. מבחינתי, אחרי חבריו הטובים, כל יוצר שאבי היה חשוב לו ורוצה לבוא, מתאים. חלקם היו ילדים כשהוא נפטר בשנת 1999, והיום הם רוצים לתת את אהבתם. אפשר לסרב?

כל שנה זה קורה לנו וטוב שיש את יואב קוטנר ויהודה עדר, שמאז 1999 הם איתנו כל שנה ושנה, ועליהם מופקדת משימת האמנים. כמה אני שמחה שהם איתנו. וכן, כולם מתרגשים לקראת החזרה לדשא וההענות מפתיעה ומשמחת, בקרוב נוכל לגלות מי כבר איתנו השנה.

אבא יקר, יש לי הרגשה שהשנה תהיה ערמה גדולה מאוד של חברה על הדשא, אני דברים כאלה מחבבת. אתה בא?

————————————————————————————————————————-

שימו לב, לא תהיה מכירת כרטיסים רגילה השנה וניתן לרכוש כרטיס כניסה רק דרך תמיכה בפרוייקט.

לדף הפייסבוק הרשמי – לחצו כאן.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה