איך הוא הגיע למיטה שלי

לי יפה כבר התרגלה לישון לבד, עד לאותה פגישה מקרית בבית קפה בה הוא נכנס לחייה וגרם לה לחזור להאמין באהבה. מי אומר שזה לא קורה במבט ראשון?

27/03/2013
לי יפה קבלו עדכונים מלי
  • RSS

בית קפה בשינקין, כמה נדוש. אהבות כבר מזמן לא מוצאים כאן, אבל קפה עדיין יש.

לפעמים קפה זה באמת רק קפה, אבל לא הפעם, לשמחתי.

אומרים שהכל קורה מסיבה ולכל אחד יש תפקיד בחיינו. באמת לא הצלחתי להבין מה גרם לי להתחבר בתאילנד עם היפית מוזרה מקיבוץ בדרום ועוד לשמור איתה על קשר. אבל עכשיו, כשאני יושבת איתה בבית קפה שהיא בחרה (מה לי ולשינקין?) זה מתחיל להיות ברור. הרי כשאת גרה בת"א, כמו הדודה מאמריקה את נאלצת לארח את את שלל מכרייך שאספת עם השנים שחושבים שיום כיף בעזריאלי זה באמת כיף ושלקחת אוטובוס חזרה הביתה זו בושה. נכון שבאוירת בנגקוק אנחנו מבטיחים הבטחות עם המחשבה שמה שנאמר בבנגקוק נשאר בבנגקוק - אבל לא אצלי מסתבר.

וככה מצאתי את עצמי ביום שמש חם שותה קפה בשנקין עם בחורה מאתגרת ומנסה לשתוק כמה שיותר כדי לשמור נושאי שיחה להמשך היום (והלילה).

איפשהו בין הקפה לסנדויץ אבוקדו-מוצרלה, הוא הגיע.

אומרים שאהבות פוגשות אותך ברגעים הכי לא צפויים. כמה נכון. מה כבר יכלתי לצפות מיום כזה מייגע. בטח שלא אהבה ובטח שלא את אהבת חיי.

כן, זו היתה אהבה ממבט ראשון. נקודה.

כל סרטי הוליווד שאהבתי לשנוא לאורך השנים הצדיקו עצמם באותו יום. יש כאן תסריט כתוב מראש. אני ג'וליה והוא ריצ'רד. אני אמנם לא זונת רחוב ושינקין רחוק מלהיות הוליווד אבל יש קסם אוניברסלי.

כימיה שנוצרת במבט ובוראת מציאות אחרת וחסרת ציניות שגורמת לך להיוולד מחדש.

הוא היה עם חבר ואני, כאמור, עם סוג של חברה. הוא הצטרף לשולחן בכריזמטיות חיננית, ואפילו טעם מהאבוקדו שלי ללא רשות (אבל למי אכפת). גם הוא חדש בעיר וישן אצל חבר זמני ולא אטרקטיבי במיוחד עד שימצא בית. וככה ללא מילים זה קרה. מבט אחד של שתיקה שאומר הכל.

זה הזמן לחילופי זוגות, הרהרתי לעצמי. אני אתן את הטרמפיסטית שלי לחבר המכוער ובתמורה אקבל את היהלום הנוצץ. וין וין סיטואיישן.

וכך בעודי מפנטזת על טיול לעבר השקיעה או לחילופין סתם על טיול ברוטשילד, המתנחלת מהקיבוץ מתחילה לשלוח ידיים. אליו. הם אמנם חולקים מומנט של זרות בעיר הגדולה, אבל הוא לא כאן בשבילה. כמובן שלא נתתי לפלרטוט המתאמץ הזה לתעתע בי.  אני יודעת משהו שהוא עדיין לא. אני יודעת שהוא כבר מצא בית. הבית שלי. שלנו.

נכון שזו דירת חדר ועוד מחולקת אבל בית זה לא רק ארבע קירות ושני כיווני אויר, או במקרה שלי כיוון אחד לאיי אמ פי אם, אבל מי סופר. בית זה חום ואהבה ואת זה יש לי בשפע, רק תבוא.

החבר שלו התחיל לגלות בי עניין שגרם לי בחילה אבל שום דבר לא יעצור אותי. "החבר של החברה של החבר של החברה שלי" ועוד פנינות קולנועיות משובחות לאורך השנים, הכינו אותי בדיוק לרגע הזה.

בסוף הארוחה החלפנו טלפונים (עם החבר). זו היתה האופציה היחידה ועל אופציה כזו לא מהמרים. נכון שהחתיכי שלי לא שילם על ה'שרינג' אבוקדו ואף לא הציע לחלוק את הטיפ אבל אלוהים, כמה שהוא יפה.

הטלפון לא איחר להגיע (טוב הוא כן איחר, אבל בחישובים של אהבת חיי לזמן אין משמעות). וככה רצה הגורל (או התפילות האובססיביות שלי) והבחור שאירח אותו עוזב את הארץ. לא לתמיד (חבל) אבל למספיק זמן כדי לגרש אותו מהספה. לאן הוא טס?(ספוילר: מוטיב חוזר) - לתאילנד .

אז אין לו איפה לישון + הוא לא מכיר אנשים בעיר + הוא זכר שהיתה לנו כימיה טובה של שתיקה מנצחת ועל זה לא מוותרים, וידה ידה ידה הוא אצלי בדירה.

וכמו כל בחורה רציונלית ששכחה לשחק את ההארד טו גט בזמן אמת, החלטתי בדיעבד להראות לו מי כאן הבוס (ברור שלא אני). כמובן שנרשמו לא מעט שכנועים לטפס אליי למיטה במהלך הלילה, אבל אני צמודה לתסריט. אם ג'וליה רוברטס לא מתנשקת בלילה הראשון, ועוד בתשלום, אז מי אני שאפר את החוקים?

אין אצלי קיצורי דרך. הלילה הוא ישן על הספה.

החיים חולפים לנגד עינינו ברגעים מכריעים. בשנייה שהתעוררתי באמצע לילה ומצאתי את הספה ריקה. יכול להיות שהוא עזב? מה לעזעזאל חשבתי לעצמי? הסרטים האלו דפקו לי את המוח. במיוחד ג'וליה. החיוך הפלצני הזה והמניירות שלא נגמרות. רק הזנזונת הזו היא תלמד אותי על אהבה.

אזעקת שווא ( מצטערת ג'וליה את עדיין השחקנית האהובה עליי!). הוא לא נעלם, רק התגלגל לרצפה (שהיתה לא באשמתי צמודה לספה מחוררת עם שיפוע חד במיוחד בדירת חדר מחולקת בה השירותים והמקרר חיים ביחסי שכנות הדוקים עם המיטה והפוף הצהוב). בהיתי בו שוכב על הרצפה והתפתיתי לא להעיר אותו. לא עמדתי בפיתוי.

ומאז ועד היום (בדירת שני חדרים+מרפסת) אנחנו ישנים באותה מיטה, זה לצד זו, אוהבים מתמיד ולתמיד .

יש אהבות שרק מתחזקות עם הזמן, ואחרי שבע שנים ובלי טיפת ציניות, בכל יום שעובר אני אוהבת אותו יותר. רק הוא מכיר אותי באמת, רק הוא יודע מי אני.

כשאני איתו העולם  יפה יותר. אני יפה יותר.

אני לא יודעת אם הכל מלמעלה, אבל ללא ספק לתאילנד יש תפקיד קוסמי בחיי .

מי יודע, אולי בפעם הבאה אמצא שם את בעלי.

***

אני רק מקווה שהוא אוהב כלבים.

אני ופנצ'ו. איור: חיים נעים




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה