איך לפרק פצצה מתקתקת שהיא במקרה זוגתך

לאודי פרידן יש את הסוד להרגיע אישה שקמה על צד שמאל. זהירות: הטקסט הבא עלול להחשב כשוביניסטי אבל למעשה הוא מבוסס על אהבה, הערכה אין קץ ויצר הישרדות מפותח

22/03/2013
אודי פרידן קבלו עדכונים מאודי
  • RSS

מוקדש לזוג ד. ר

.

"שרשה לה פאם" אומרים הצרפתים.

חפש את האישה.

וזה כל כך בייסיק שלא צריך כלל לחפש.

ואני לא מתכוון שמאחורי כל גבר מצליח שוכבת אישה. זה שוביניסטי, אנכרוניסטי ומטופש. אבל אני כן מאמין שמאחורי כל גבר לחוץ ניצבת אישה מטורפת.

ודי לנו להיזכר במזיע הלחיץ הלאומי ובזוגתו שיכולה לבוא ללוויה בבגדי נמר ומצנפת טרללה. איך נלין עליו. הייתי משתגע מזמן.

אני אוהב שיש בבית "food & mood". וכבר אמרתי לזוגתי: אני אדאג לפוד, את רק שמרי על המוד. כי אני מאמין שהאישה אחראית למצב רוח בבית.

אם הגבר מצוברח - הוא מצוברח. האם האישה מצוברחת - שניהם בדאון.

אנחנו הגברים מאד מושפעים מהמוד הנשי.  אני חושב שזה מההיריון והלידה: שתתה יין , הזדיינה בכיף,  צחקה וצהלה - התינוק הבין שיהיו חיים טובים. הייתה מרירה, מכווצת ודפקה סביחים עם נעלי בית - העובר נאחז נואש בחבל הטבור. והזיכרון נשאר. אם אדיפוס, אז מצב רוח לא?

ומכאן אנו מגיעים לשאלת השאלות: מה אתה עושה כשזוגתך קמה רע?

רע.  סימנים?!

מה אין:

חיבוק, חיוך, מוזיקה, תחתון גופיה נשענת על החלון מסתכלת על הפרחים, חושפת שד עליז, שואלת איך ישנת, אומרת שהסתכלה עליך בלילה, הג'ינס שאתה אוהב עליה, זורקת: "אולי נקפוץ לילה לאמריקן קולוני,  תפגוש את חבריך המסתוריים". מתעניינת מה עם הפרויקט ההזוי החדש שלך.. אין. אין כלום. שלא לדבר על "הארץ" ומקיאטו למיטה.. שלא לחלום על מציצה אוהבת ("למרות שאני לא אוהבת בבוקר").

מה יש:

התחלה: שקט וורבאלי. הרבה פתיחת וסגירת דלתות ומגירות. פשפושי ניילונים. נעיצת עקבים מטרידה. מלמלת עצמית. השלכת בגדים על הרצפה נוכח האאוטפיט האומלל. המשך: "אני לא מבינה למה היית חייב להתווכח אתמול עם שגב? כמה אתה יכול לטחון את האיראן הזה? למה אתה חייב להוכיח שאתה הכי חכם? אין, אתה לא תתבגר". ממשיך ב: "נדמה לי שהתחלת לנחור. בטח, תמשיך לאכול ולשתות כאילו אין מחר. והסוף: "לא רוצה לצאת מחר עם החבר המפוקפק שלך. התוכנית שלכם למכור סדינים מחרמנים היא פשוט מפגרת". והפצצה המושלכת: "ואגב, אם אתה לא רוצה הודו, אין בעיה אני אסע לבד. אולי עם לימור".

אין מה שצריך ויש מה שלא צריך ובזמן הזה אתה שוכב על הצד, מחבק כרית, תוהה איפה טעינו ומריץ אופציות בראש: לשתוק? להגיב? להיכנע? מה להגיד בכלל?

אחרי דקות ספיגה ארוכות לבסוף יוצא לך מהפה: "תגידי השתגעת על הבוקר? מה עובר עליך? כל כך טוב עד שאת אומללה?". אל מול שתיקתה אתה חושב שאתה על הגל, תופס ביטחון ומפטיר ברישול: "אז לא גמרת פעם אחת, ביג דיל.. נו בחיית...".

דפקט. גבר. כמוני כמוך. מוגבל. לא חכם.

אוקי. הבנו. נגמר. דף חדש.

קמה על צד שמאל? קטן עליך. מיד.

מקור הסמכות:

הגישה אותה אני רוצה להנחיל לך מבוססת על גילי המופלג, הערצתי לארווין יאלום, סגידתי לפרויד וניטשה, שיחות עם א. ש. ומ., 6 שנות טיפול אצל שולה שנה אצל ענת, סקרנות ותהייה על חיי זוגות, חיבתי למארק מקוי - תואר שני בפסיכולוגיה, ואישה באמת בסדר.

מדובר באיך לפרק פצצה מתקתקת. וזו לא רק אנלוגיה. כל פיצוץ לא מבוקר עלול לגרום לחורבן.  ואם אתה חושב לדחוף את הפין שלך כמייקאפ- סקס שכח מזה. הפעם צריך לשחרר את הפין. לפרק את המרעום.

אז ככה:

בשוטף תתבסס מצדי על תשוקה, הערכה, חברות, רומנטיקה, ג'נטלמניות, גבריות, אגרסיביות, הפתעות וטיזי. אבל איך שמשבר מתקרב אתה משנה מוד. מאותו רגע היא כבר לא זוגתך שהתנדנדה בלילה על המנורה. היא ילדתך הקטנה.

ילדה קטנה מפוחדת שזקוקה לתמיכה. לאהבה ללא תנאים. שום ווכחנות, שום התנצחות, שום הטפה. שום פתרונות.

ראשית - רק הקשבה. קודם כל אתה קשוב למצוקתה. היא הרי רוצה לוודא שאתה שם להכיל את הצונאמי הממשמש ובא אפילו אם אתה כולה מציל עם חסקה.

שנית - לא מנסים להבין. הרי אין קשר בין הטרוניות הספציפיות לבין מקור המצוקה.

שלישית - אל תבנה על הרגעה מהירה. אתה אולי רוצה לסיים את הסיוט אבל היא הרי רוצה ליהנות גם מסרט רע.

רביעית - שום קלות ראש במצב. כמו שילד קטן נופל ובוכה אסור להגיד לו "זה כלום, זה כבר יעבור", אלא צריך להאדיר את סבלו: "יואו כמה זה בטח כואב..וואי זו מכה רצינית.. אני בטח הייתי בוכה שעה..".

רק being. תמיכה. תמיכה. תמיכה. נוכחות וקיימות.

קח הוראות הפעלה למקרה ואתה עומד להתבלבל:

אתה מעביר מ-גבר גבר  ל-אבא.

בוא נבחן:

היא (הילדה) מייללת שלא הספיקה סיבוב בקרוסלה ושלא קנית לה צמר-גפן סוכר ושאתה אבא רע. אתה מושיב אותה על הברכיים, מלטף שיערה הערמוני, נותן לנחשול להציף, אומר שזה באמת לא בסדר ושהיא צודקת מאה אחוז ובואי נראה מה אפשר לעשות, אתה מצטער ולא שמת לב וטעות שלך. לאט לאט מסתבר בעצם שהבעיה הייתה שהילד שהיא מחבבת הסתכל כל הזמן על יעל ולא עליה. רק אז אתה יכול לפתוח ארגז כלים אמיתי נדרש: "מי הכי יפה של אבא? ובואי נלך עם יואב מלך הכיתה לגלידה תות".

ככה עם האישה. קודם הכלה וחיבוק. "צודקת, בואי נחשוב יחד. כנראה טעיתי. מעניין למה. אני מודה שאני מוטרד מהעסקה עם גוגל שלא הולכת. את צודקת, עליתי 3 ק"ג. שונא את עצמי. בטח אני לא נעים. אני מצטער שזה נופל עליך. סליחה שרבתי עם אח שלך- הוא לא טיפש בכלל". (מפגר חבל על הזמן)

עכשיו שים לב. איך שאתה מרגיש שיש תחילת ריח של פיוס באוויר, אתה קם לקראתה לאט ובזהירות. זה רגע שברירי (אם היא עולה עליך שלא התכוונת למילה, אנחנו בצרות)  ואומר: "אגב, שמעי רגע, שבי דקה, מה קורה עם רחלי והחנות?" (שותפה שלה לחנות בבוגרשוב. צילומים ש\ל משנות החמישים.. מי צריך את זה)

"אה.. טוב שאתה שואל. רבנו אתמול. היא חושבת שצריך לסגור. איזה קטנת אמונה היא".

"מממ", אתה מגשש בזהירות, "זה בטח משפיע עליך.. את הרי מאד רגישה".

לאט לאט מתברר שעל הדרך היא גם נפגעה מאח של רחלי.  פקיד זוטר בלאומי עסקים שחושב שהוא וורן באפט. "תשמעי אני חושב שאת יותר מבינה מרחלי ובטח לא נעים לה מאח שלה", אתה מתקדם לאיטך במשעול החיזוקים והחזרת הביטחון. והנה היא מחליקה חיבוק קטן..נסיך הגאות השפל אתה.

איך טעית קודם? כי התייחסת אליה כאל שווה בין שווים. כן היא שווה. יותר ממך אפילו. בסדר..זה נורא יפה ונורא פוליטיקלי קורקט, אפ טו דייט ומרשים אבל את זה תשמור ליום ליום. אני מדבר על מצב משברי. אין הגיון. יש מחזור, יש גלי חום, גלי אלפא, גלי סכנה. עכשיו מדובר בהישרדות.

אתה מבין - בכללי אנחנו סופרים אותן  יותר מדי. אתה מתייחס אליה כאילו אתה בראד פיט והיא אנג'לינה ג'ולי. מאבק המינים. פגיעות הדדית. אגו סדוק, רגישות לכל רבע מילה בשפת הגוף שלה. הרי האגו הוא השחקן הכי דומיננטי בעת משבר בין בני הזוג. העלבון. התסכול. המילים שטסות בלי אחריות. העצבים שמשחקים בך. אלא אם אתה שובר את המשוואה. יוצא מהפרדיגמה. יוצא מהלופ. מביא משהו חדש לשולחן. הנה: היא לא בת זוג, היא ילדה.

אז שוחה 2 ק"מ בחורף בגורדון, אז מורידה שוטים כמו חיה, אז נהגה לבד בלילה מניורק לבוסטון. נכון. בת זוג פצצה. אבל כשקמה על צד שמאל תחשוב: תינוקת. תהיה אבא רחום ועוטף. תתנחם שבנות הרוסות על האבא.

האם אני מצליח ליישם?

לא תמיד.

אני גבר.

>> לכל הפוסטים של אודי פרידן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה