מכתב אישי לרב שי פירון

בהולנד לומדים 20 תלמידים בכיתה, אין שיעורי בית ואין מבחנים. בשיעורי היסטוריה שומעים את הביטלס ומתמטיקה לומדים באמצעות חידות. ענת אשד, יועצת להורים ולצוותים חינוכיים, נחשפה למערכת חינוך אחרת, ועכשיו כשיש שר חינוך חדש היא חושבת שזו הזדמנות לעתיד טוב יותר לילדנו

19/03/2013
ענת אשד קבלו עדכונים מענת אשד
  • RSS
» רוצים שינוי. צילום: מתוך יוטיוב

אדוני שר החינוך - ברכותי לקבלת התפקיד. הצלחתך היא הצלחתנו. שמעתי אותך השבוע מתראיין ברדיו והתרשמתי שאתה מגיע לתפקיד בתחושת שליחות. שמחתי שתיק החינוך הפך להיות תיק אטרקטיבי. נפלא עבור כולנו. אני מאמינה שתיבת המייל שלך מלאה כרגע באלפי הצעות ורעיונות איך לשפר את המערכת, לכן ציפיותיי נמוכות שתמצא את הזמן לקרוא עוד הגיגים. ובכל אופן, אני משחקת עם עצמי את המשחק של אילו יכולתי להשפיע.

אז אילו יכולתי להשפיע הייתי מציעה לך לבקר בבית הספר הבריטי בהולנד. זכינו לפני כ-20 שנה להיות 4 שנים  בהולנד כשליחי המדינה. קיבלנו מתנה. אם לא הייתי חוששת להגזים הייתי כותבת שביקרנו ב"גן עדן". בנותיי (בנות  8 ו-4 אז) חוו בית ספר מהסרטים. בית ספר שבו לומדים מקסימום 20 ילדים בכיתה. בלי שיעורי בית, סליחה, כן היו שיעורי בית. הן היו אמורות לקרוא ספר בשבוע. ובלי מבחנים, סליחה טעות, כשבתי הייתה בת 9 או 10 היא נבחנה בהכנת ארוחה. אני זוכרת שהיא התכוננה בבית ברצינות ובקפידה והכינה לזניה ומרק וערכה את השולחן.

מתברר שאפשר ללמוד גם בלי שיעורי בית. ואפשר להפוך את הלימוד לחווייתי. כשהן למדו היסטוריה הן למדו על שנות השישים באמצעות שירי הביטלס. לימודי גיאוגרפיה כללו גילוי האי טסמניה, ולשם כך ילדי הכיתה בנו בחצר בית הספר במשך כחודשיים דגם ענק של אוניה. מתמטיקה נלמדה באמצעות חידות. בוגרי בית הספר העלו את ההצגה קברט לסיום השנה במקצועיות שלא הייתה מביישת שום תיאטרון מכובד. הספורט קיבל מקום חשוב, וביום ספורט ערכו פיקניק וחגיגה של כלל התלמידים עם ההורים.

אם לא הייתי שם לא הייתי מאמינה שזה אפשרי. חזרנו אחרי 4 שנים לארץ, חזרה במנהרת הזמן לימי הביניים. בשבוע הראשון הבנות חזרו מבית הספר בטראומה ואמרו שכולם צועקים - המורה צועקת והתלמידים צועקים.

אדוני, אני מרשה לעצמי לכתוב אליך כי עבדתי כמורה והיום כיועצת למורים אני פוגשת את המורות (בעיקר מורות) והן נשים נהדרות, אבל הן שחוקות. הן מיואשות. הן איבדו את סמכותן. מודדים אותן לפי מדדים לא נכונים, והן מודדות לפי אותם המדדים את התלמידים. לוחצים אותן להגיע לציונים גבוהים במבחנים והן מלחיצות את התלמידים. הן לא תוכלנה לעשות את השינוי אם הוא לא יהיה שינוי ארגוני.

אני מאמינה שגם אתה ראית את הסרט של מיקי רוזנטל על החינוך בפינלנד. כדי לעשות שינוי חייבים בראש ובראשונה לבדוק מה המטרות והתפקיד של המערכת. אני חושבת ומאמינה שתסכים איתי שהתפקיד העיקרי של בית הספר הוא להיות בית ספר לחיים. להכשיר בוגרים שיהיו עצמאיים, אחראיים ומשתלבים בעולם, במעגלי העבודה והמשפחה.

ואני שואלת את עצמי מה אנו מלמדים את הילדים כשאנו מבקשים מהם לשבת 4-5 שעות בכיתה בשקט ולהקשיב למורה במשך שעות, לא לדבר ולא להפריע (אולי זו הסיבה לריבוי הילדים שמקבלים ריטלין?). איזה בוגר אנחנו מנסים להצמיח? איך אנחנו מכשירים את הילדים הללו לחיים? האם אנו מלמדים את הילדים תקשורת בין אישית? האם אנו מלמדים אותם לפתור קונפליקטים? האם אנחנו מעודדים אותם לחשוב? לשאול שאלות? ליזום? להיות יצירתיים? לאהוב את מה שהם עושים? האם הם מקבלים חינוך פיננסי? האם אנחנו מלמדים אותם על ניהול רגשות? האם אנחנו מלמדים אותם אכפתיות ועזרה לזולת? איך אנחנו מחזקים את תחושת היכולת של הילדים? איך אנחנו מחזקים את תחושת הערך שלהם? איך אנחנו מלמדים ערכים? האם אנחנו מאפשרים להם ללמד בקבוצה את החברים שלהם ובכך ללמוד ולהתחזק בעצמם?

אז מה אני מציעה?

  • אני מציעה לבטל את בחינות הבגרות. אם אימת בחינות הבגרות תוסר יוכלו המורים בתיכון ללמד בצורה חווייתית והדבר יחלחל לחטיבה וליסודי. הצעה מהפכנית?  יתכן. אבל  די! מספיק לשינון תאריכים ומספרים. תעודת בוגר של התיכון תהיה לפי קריטריונים של עשייה ולא של מבחנים. בלימודים תלמידים  יקבלו הערכה על פרויקטים שהם יעשו, ושיעורים שהם יעבירו לתלמידים אחרים. פרויקט גמר יהיה להכין (להכין בקבוצה כי הכישורים החברתיים הם מאוד חשובים) סרט, הצגה, מצגת, חידות במתמטיקה, בנייה של מכשיר - חקר נושא. על ההתנהגות וחברות הילדים יקבלו הערכה מהחברים שלהם לפי קריטריונים של חברות, נתינה, איפוק, כבוד הדדי ועוד.
  • איך מתנהל שיעור? 10-15 תלמידים עם מורה/מנטור שעוזר להם לתכנן את שאלת המחקר או את הפרויקט שאותו הם יבנו. כל חצי שנה מחליפים מורה, וכל שנה מחליפים את הרכב הקבוצה. במקום להיות מורה של "העתק-הדבק" לחומרי הלמידה, יתבקשו המורים ללמוד להיות מנחי קבוצות, מנטורים, מאמנים אישיים.  המערכת כארגון תצטרך לצאת מאזור הנוחות של בניית מערכת שבועית לפי שעות, ותצטרך לאפשר לכל מורה להיות אוטונומי ולהחליט אם הוא מקיים את  המפגש בכיתה או אולי בפארק או בקניון (למה לא? אפשר ללמוד הרבה מאוד גם בתצפיות וסקרים בקניון), בתיאטרון או בסרט. לדעתי, כאן עקב האכילס של הרעיון, כי הוא ידרוש יצירתיות מהמערכת, אבל אם נרצה אין זו אגדה.
  • בנוסף, מציעה להקים במשרד החינוך אגף של מתנדבים. אני בטוחה שהרבה מאוד מורים גמלאים ועוד אנשים טובים יסכימו להצטרף למערכת ולעזור בליווי התלמידים.

מבקשת לסיים בציטוט דבריו של בנג'מין פרנקלין: "אמור לי ואשכח, למד אותי ואזכור, שתף אותי ואלמד".

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ענת אשד היא יועצת להורים ולצוותים חינוכיים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה