הקיץ הגיע, עכשיו תתפשטי

עונת הרחצה בפתח, אבל בשביל מעיין שם-טוב זו עונת ההלחצה: היא רוצה להיות הכי רזה, מרוטה ושזופה על החוף. למה הביקיני מוציא מאיתנו כל כך הרבה חוסר ביטחון, ומתי נחזור להנות מהים בפשטות המושלמת של הטבע?

18/03/2013
מעיין שם-טוב קבלו עדכונים ממעיין
  • RSS

״קבענו ללכת לחוף הקבוע. נפגשים שם ב-12", אמר לי תומר בהתלהבות בשיחת טלפון בשבת. השבועות האחרונים העמוסים כל כך, גרמו לי להזניח חברים, לכן לא יכולתי להרשות לעצמי לחמוק מהמפגש באותו בוקר כשתומר התקשר.

"אבל למה בים?!" שאלתי את עצמי, מוחה על פתיחת עונת הרחצה בשלב כה מוקדם בשנה. אומנם השמש יצאה ופתאום נהיה חם, אבל הגוף שלי רק עכשיו מתחיל להתעורר משנת החורף. מפהק לו באיטיות למראה הביקיני הוורוד משנה שעברה ומגלה סימנים שהוא עדיין לא מוכן לחשיפה הזאת. בנים לעולם לא יבינו, לכן לא טרחתי להסביר לתומר שלפני שזוג רגלי הלבנבנות ידרוך בחוף הים, עלי קודם להזיע מספיק על הסטפר או לבקר אצל חלי הקוסמטיקאית לטיפול קיץ קפדני. "אחחח. נשים. מה יש לך לחטב בדיוק?" קרוב לוודאי תומר היה שואל אותי בייאוש וצוחק.​

עדיין לא החלטתי אם זה הטסטוסטרון הגברי או שזה פשוט תוצר חברתי, שאחראי לכך שתומר לא יבין את מה שעובר עלי. שאצל נשים לא קיים המושג ״פשוט לצאת מהבית״. גם הכוסיות הלא מתאמצות, אלו שזרקו על עצמן משהו ומסתובבות בקוקו מרושל ברחוב, בעצם השקיעו הרבה אנרגיה בבית לפני שהן קפצו לקפה. אותה טי שירט פשוטה נבחרה בקפידה והקוקו ה"מרושל", מזמן רק נראה כזה.

תיארתי לעצמי שתשובתו של תומר תהיה זהה לתשובתם של כל האחרים ששמעו זאת לפניו, לכן הסתפקתי ב"בסדר ניפגש" בסוף השיחה, וניתקתי.

זה ישמע כל כך לא פמיניסטי מצדי, אני יודעת, אבל להיות גבר, במיוחד בקיץ, זה דבר כל כך פשוט. הם לא נדרשים לעמוד בסטנדרטים החברתיים הגבוהים באשר לאסתטיקה, כשבעצם כל השקעה מצידם היא רק בגדר בונוס שמנמן. כנראה שאין תחושה קלילה יותר מלעלות על מכנסיים קצרים ולצאת מהבית. ללכת ברחוב ולעבור בים בלי לייחס חשיבות לתלתלים ברגליים או לכרס שטפחה מתחת לפוך כמו עוגת שמרים טובה.

למרות שאני מקפידה באדיקות לעמוד בסטנדרטיים האסתטיים שמצופים ממני כאישה, אני מרשה לעצמי לקטר. ובצדק. כי לקטר זה כל מה שנותר לי. אידיאל הנשיות השתרש כל כך עמוק בחברה, כשנשים לא היו זכאיות להצביע וחסרות זכויות חברתיות, כך שאין סיכוי שהוא ייעלם בזמן הקרוב. לכן כל שנותר לי הוא לקטר במרמור על חוסר הצדק בין המינים שמפריד ביני לבין הביקיני הוורוד בתקופה זו של השנה.

ואולי בעצם זאת לא הכניעה למודל הנשי, אלא פשוט זאת כניעה שלנו כחברה למודל היופי. הרי היום הרבה יותר מקובל שגם גברים ממתינים בטור אצל חלי הקוסמטיקאית ושבלילה הם מורחים קרמים נגד קמטים. היום הם כבר לא ירשו לעצמם להתהלך עם הסוודר על החזה שמסגיר את מוצאו של האדם מהקוף ואפילו בבית השחי הם יורידו מעט מהנפח. ועדיין, אני מרגישה שלנו הנשים קשה יותר.

בחשש הוצאתי את הביקיני הוורוד מהארון ולבשתי אותו באומץ. הכנתי תיק, כפכפים ויצאתי לכיוון החוף. על מגבת שפרשתי התיישבתי הכי קרוב לחול החם ולגלים. מתחת למשקפי שמש כהים סרקתי את המתרחצים האמיצים ואז הבנתי שאני לא לבד. מבוישים, כמוני, הם התנועענו בחוסר נוחות. גם אלו שבדרך כלל מתכסות בביקיני קטנטן, העדיפו שמלה דקיקה ואוורירית. מעודד היה לדעת שהחוויה שלהן לא רחוקה משלי. כנראה שכל אחד מרגיש לא בנח לפעמים לחשוף בפני כולם את הפגמים שהוא כל כך מתאמץ להסתיר.

"חוסר בטחון עצמי" פסיכולוגים מנומנמים יעדיפו לקרוא לתופעה. סוג של בור שחור שקיים בתוכנו ובמעגליות לא ברורה, בשאיפה תמידית למלא אותו, הוא בעצם מכתיב את חיינו. אמנם החוסר הזה משתנה עם הגיל, החברים ותנאי מזג האוויר, בעיקר בקיץ, אלא שמאז שהאינסטגרם השתלט על עולם האפליקציה וחוף הים הפך לבר החם בעיר, הביטחון העצמי נמצא תמיד באינפלציה. "הגרעון בביטחון" לדעתי יותר נכון לקרוא לו. בעולם תחרותי כמו זה שאנחנו חיים בו וכמו בכל שוק חופשי פורה, גם באינפלציה תמיד יהיה מי שירוויח. הפעם המרוויחים הגדולים הם הפרסומאים שמזמן הבינו, שאותו בור שחור בביטחון הוא מכרה זהב טהור ובתאווה מפזרים סביבנו שפע של תמונות מרוטשות וגל גדות אחת, רק כדי להמשיך לטפח את הגרעון שמקונן אצל רובנו.

בעולם מושלם, יכולתי ללכת לים בפשטות מושלמת רק כדי ליהנות מהטבע המלוח הזה. אני מדמיינת לעצמי איך הייתי רצה אל הגלים מבלי לחשוב אם שמים לב למזוודה שאני סוחבת מאחור. "אף אחד לא מושלם" אמרו פעם באיזה סרט, כנראה שגם העולם לא כזה.

נכון, ממש לא מוצדק שהאביב מגיע בלתי להתריע, אבל עם זה כנראה שאין הרבה מה לעשות. היה נחמד לפחות אם מישהו בממשלה החדשה היה טורח לגלות קצת אחריות כלפי התושבים ושולח בדואר הודעה צבעונית, מינימליסטית וקטנה שתחסוך הרבה מאוד בושה בנוסח "הכן/י גופך לקיץ למען שלומם של המתרחצים".

>> לכל הפוסטים של מעיין שם-טוב




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה